כאשר חברה מעוניינת להחדיר לשוק מוצר חדש, עומדות לרשותה טכניקות שיווק מגוונות, לרבות חלוקת קופונים, מבצעי 1+1 או כל טכניקה דומה, שמטרתה לגרום ללקוחות להתרגל להשתמש במוצר. לאורך זמן ניתן לראות אם הטכניקה השיווקית השפיעה על הלקוחות וגרמה לשינוי ב"הרגלי הצריכה", או שהלקוחות המשיכו להתנהל לפי "הרגלי הצריכה" הישנים ולא קונים את המוצר החדש, מה שאומר שהטכניקה השיווקית לא השפיעה על הלקוחות.
נראה שהקורונה גורמת לתהליך דומה. היא מאלצת את שוק העבודה לעבור לדפוסי עבודה שונים ממה שהיו עד כה. אולם, האם דפוסי העבודה החדשים יישארו לאורך זמן או ייעלמו כפי שהקורונה צפויה להיעלם? בדפוסי העבודה החדשים מבחינים בשתי תופעות עיקריות: עבודה מהבית ועבודה בצוות.
עבודה מהבית
בנוגע לנושא הראשון, לאורך שנים ההנחה הייתה שמרחק גיאוגרפי לא מהווה מכשול בהגעה למקום העבודה. רכב חברה היווה חלק מתנאי עבודה מקובלים ולא רק לאנשי שטח, שעבורם הרכב הוא כלי עבודה לכל דבר. מאחורי מציאות זו עמדה הנחת עבודה בסיסית: מקומו הטבעי של עובד, שעליו למלא את תפקידו, הוא לרוב במקום העבודה עצמו. הנחה זו תאמה גם את האינטרס של המעסיק. עבודה מהבית מנתקת, ולו באופן חלקי, את העובדים מעמיתיהם לעבודה, מעלה נושאים של אמון ובמובן מסוים גורמת לעובד להיות במצב, שבו למרות שהוא נמצא בסביבה הנוחה והבטוחה ("ביתי הוא מבצרי"), חובה עליו להתנתק מחשבתית ורגשית מהסביבה הביתית ולהתמסר לעבודתו.
לא כל העובדים מסוגלים להתמודד עם אתגר זה, גם כשמדובר בעובדים המסורים לעבודתם. המציאות הנוכחית כפתה על המעסיק ובהתאמה על העובד, לאפשר עבודה מהבית ובכך לשמור על רצף הפעילות של החברה. האתגרים עמם מתמודדת אותה אוכלוסיית עובדים שעובדת מהבית, עדיין קיימים, ולפעמים אף ביתר שאת. במקרים רבים נמצאים בבית בני משפחה נוספים, שגם להם מחויבויות ואף צרכים שעליהם למלא במסגרת המגבלות והאילוצים. דבר זה מקשה על יצירת סביבת עבודה מתאימה מהבית.
עבודה בצוות
כבר שנים שהטכנולוגיה מאפשרת יצירת תקשורת בין-אישית באמצעות מדיה אלקטרונית. חדרי ישיבות המאפשרים שיחות וועידה מצולמות נמצאים במרבית החברות או הפירמות. ברמה האישית של העובד, טכנולוגיות המאפשרות קשר ווירטואלי ישיר קיימות למכביר – שיחות מצלמה ממכשיר הסלולר, Skype, Whatsapp ועוד. אולם, למרות קיומן של טכנולוגיות שכאלו, עדיין התפיסה הייתה שפגישה פנים-אל-פנים תמיד עדיפה על כל ערוץ תקשורת אחר ושאין תחליף לאינטראקציה בין-אישית ישירה.
כיום, כתוצאה מהמגבלות השונות, לא ניתן לקיים פגישות פנים אל פנים והתחליף הוא שימוש גובר במדיה אלקטרונית. רבים נעזרים בפלטפורמות השונות שמציעה מערכת Zoom, ולמטרות שונות: עסקים, למידה מרחוק, חברה ועוד. אולם האם זה מהווה תחליף לאינטראקציה בין-אישית ישירה, שבה הממד האנושי (כולל רגשות) בא לידי ביטוי? לעניות דעתי התשובה היא שלילית.
כאשר בוחנים את המשותף לשתי התופעות שציינו, רואים שהמגבלות והתקנות שהושתו על המשק ועל ציבור העובדים,יוצרים דפוסי עבודה חדשים: עובדים מהבית, רואים פחות אנשים ומשלימים את החסר באמצעות "פגישות בשלט רחוק". אומנם, אין זה "בידוד חברתי" מוחלט, אך האינטראקציה הישירה בין העמיתים לעבודה צומצמה מאד.
יחד עם זאת, מתחת לפני השטח, קיים מכנה משותף נוסף אך סמוי: שיטות העבודה, שבמשך השנים המשק נמנע מליישם למרות שהטכנולוגיה אפשרה זאת, הפכו להיות נורמטיביות. כמובן, שקיים קשר בין שתי התופעות הנ"ל: כל זמן שקיימות תקנות המגבילות תנועה ואינטראקציה ישירה בין אנשים, המשק נאלץ לעבוד מהבית ולהיעזר בטכנולוגיות של תקשורת, על-מנת ליצור אינטראקציה וירטואלית.
האם השינויים הללו יישמרו גם אחרי "תקופת הקורונה"? האם דפוסי העבודה החדשים יישארו כנורמה קבועה? לעניות דעתי, שוק העבודה, הן מצד העובדים והן מצד המעסיקים, שואף לאיזונים. לאחר שיוסרו ההגבלות, תהיה מצד אחד שאיפה לחזור לנורמות העבודה שהיו מקובלות לפני "תקופת הקורונה". מצד שני, ההרגל והניסיון שהצטברו בתקופה האחרונה ייגרמו לכך שעבודה מהבית, תוך שימוש בטכנולוגיות מתאימות, תהפוך להיות אפשרות לגיטימית לעובדים ולמעסיקים כאחד. למציאות שכזו יתרונות כלכליים, כגון: חיסכון בהוצאות ניוד עובדים לפגישות בארץ או בחו"ל, צמצום הוצאות אחזקת משרד ועוד. בראייה כוללת יותר, האפשרות לעבוד מהבית יכולה ליצור שוק עבודה שונה מזה שאליו הורגלנו. המסקנה היא שיש לראות בתקופה זו, תקופת למידה שטומנת בחובה אפשרויות ואף הזדמנויות חדשות.
הכותב הוא מרצה בחוג למנהל עסקים במרכז האקדמי לב ומנכ"ל חברת "אסטק אופטיקס בע"מ"
