צו השעה: הקמת מועצה חוקתית

כיצד נשקם את מערכת המשפט? בכנסת התגבשה קואליציה של 78 חברי כנסת, כמעט שני שליש מחברי הכנסת. מחזה העוועים של רוב מכריע בכנסת הנאלץ להתחנן על אישור להקמת ממשלתו בפני 11 שופטים, איננו מוכר לי בתולדות הדמוקרטיות. חתן פרס ישראל למשפט, פרופ' דניאל פרידמן, כתב כי עצם העלאת השאלה האם מותר לאדם אשר הוגש נגדו כתב אישום להרכיב ממשלה, בשעה שהחוק המפורש מתיר זאת, היא פגיעה בשלטון החוק. פסק הדין בעניין יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, בעיקר פסק הדין השני, הוא דוגמה קיצונית ליהירות, כוחנות וזלזול בחוק ובמחוקקים, נציגי העם. ועוד הספיקו השבוע השופטים לקבוע כי מניעת אכילת פיתה ושניצל כמה ימים במקום מסוים היא פגיעה ב"חופש מדת".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גדול תורני, פוסק ייחודי: הרב נחום רבינוביץ' הלך לעולמו
– הסדרה המצרית שהובילה לפיגוע בסיני
– היערכות מחדש: הפנימיות מתכוננות לחזרה ללימודים

רבים מצביעים על בחירת שופטים כשינוי הרצוי. אפילו הציעו 'שימוע'. אם נבחר שופטים ונוכל לברר את השקפת עולמם המשפטית והאישית – אז יחדש בית המשפט ימיו כקדם. אפילו מקווים כי מינוייה של איילת שקד בבחירת שופטים יובילו להשבת עטרת מערכת המשפט ליושנה. גם בעבר היו שרי משפטים, כמו יעקב נאמן ז"ל ופרידמן, בעלי יכולת לבחון את גישתם השמרנית של המועמדים לשפיטה. על פי תזת "בחירת השופטים" הבעיות נובעות ממינויים כושלים. פוגלמן הוא תוצר השיטה אשר אפשרה לנשיאה בייניש לבחור בבן טיפוחיה, ומני מזוז וענת ברון מונו בידי ציפי לבני. מנגד מצביעים על המינוי המוצלח של סולברג, כהכרעה שמרנית אשר הוכיחה את עצמה. אלא שהעובדות טופחות על פני התזה. בין חמשת השופטים הסהרוריים בפסק דין אדלשטיין היו לא רק חיות ופוגלמן, אלא גם מינויי פרידמן ונאמן – מלצר, הנדל ועמית. המינוי החשוב ביותר של איילת שקד, עופר גרוסקופף, היה בין אלו אשר ביססו את אגדת ה"חופש מדת" לאכול חמץ בכל מקום ובכל זמן. הדבר איננו אמור רק ביחס לשופטים, אלא גם ביחס ליועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט מונה בידי שקד והמשיך את הסלמת האקטביזם במוסד משנות השבעים.

יש להבין את שורש הכשל. כיצד הידרדרו שופטים שמרניים לכוחנות יהירה ופורעת חוק כפי שהשתקף בפסק דין אדלשטיין? כיצד השליט המינוי של שקד עמדה אנטי-דתית קיצונית של 'הפורום החילוני'? התשובה איננה בזדון לבם של השופטים, וודאי לא בחוסר המקצועיות של השרים אשר רצו בהם. הכשל מבואר בדבריו הידועים של לורד אקטון. "כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". הפרדיגמה המשפטית אשר הנחיל אהרון ברק נותנת לשופטים ולמשפטנים כוח בלתי מוגבל. שיטת ה"פרשנות" התכליתית מאפשרת לשופט לקבוע ככל העולה על רוחו. בתחילה עוד הסוו את הדברים כפרשנות לחוק, ובהמשך הפך סילוף ורמיסת החוק לשיטה. 'סבירות' ו'אמון הציבור' נתנו נשק בלתי קונבנציונאלי לכל דרדק אשר מונה לייעוץ המשפטי בשירות הציבורי. המשפט פסק להיות אמפירי, מבוסס על ערכי החברה המתבטאים בחוק ובתקדים, והפך להיות נורמטיבי, ביטוי לערכי השופט. דיונים מעין-משפטיים, פובלציסטיקה ירודה במקרה הטוב, מונפקים כ"חוות דעת משפטית". שלטון החוק, המשפט, הוחלף בשלטון השופט והמשפטן.

אי אפשר לרפא את השבר במערכת המשפט על נקלה. שיקומה והשבת אמון הציבור למערכת החוק שלנו, מחייבים שינויים חוקתיים וחוקיים, לא אישיים. אין מנוס מאתחול של חוקי היסוד, וחקיקת סמכותם של בתי המשפט והיועצים המשפטיים. חקיקה אשר תגדיר, וכך גם תגביל, את הכוח שנטלו לעצמם השופטים במהפכה המשפטית שהתחוללה בדור האחרון. ממשלת האחדות חייבת להקים מועצה חוקתית מכובדת שתכין הצעת חוקה בתוך שנתיים, במטרה להתחיל את התיקון עד יום העצמאות ה-75 שלנו, בתקופת כהונת הכנסת הנוכחית.

ד"ר הדר ליפשיץ מלמד אזרחות ביב"ע נחלים ומרצה בחוג לאזרחות במכללת אפרתה, ובחוג למנהל חינוכי במכללת אורות.