ישר, פשוט ומחמיר בפיקוח נפש – פרידה מהרב רבינוביץ'

כשחיפשתי שותף להקמת ביתי, קיוויתי למצוא שותף ללימוד התורה, משאת נפשי. ואין זה פלא גם שהאיש הזה נמצא לי דווקא בישיבת מעלה אדומים, פרי גידולים של מו"ר הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, שליווינו אותו למנוחת עולמים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איפה אתם בפסח שני?
– מקורבנות הקורונה: עמותות הסיוע למגזר השלישי בסכנת קריסה
– הכל מכוחו של רבי: "להיטיב עם הבריות מתוך מקום של תורה"

יואל, אישי, תמיד מעודד אותי להשקיע בבית המדרש ולהוסיף וללמוד וללמד תורה כל החיים. שנינו עוסקים יחדיו בהוראת הלכה. שותפות של חיים. כשלומדים את תשובותיו של הרב בספרו 'שיח נחום', ובספרי ההגות שלו כ'מסילות בלבבם', ניתן להבין כיצד מתוך בית מדרשו צומחת שותפות טבעית ופשוטה כזו.

יחסו של הרב אלינו הנשים, כמו לכל דבר במציאות, התאפיין תמיד ביחס ישר, פשוט, בלי לחשב חשבונות של 'מדרון חלקלק' וכדומה, אבל מתוך הרבה הרבה חיבור לנורמות החברתיות. כך בתשובתו הפשוטה על יועצות ההלכה, בהן הוא ראה ברכה גדולה. ביושרתו, כבר לפני שנים רבות, הוא כתב בפשטות, שברור שאישה שיודעת הלכה יכולה להורות אותה גם לאחרות.

כך גם בתשובתו על ריקוד נשים עם ספר התורה. מצד אחד – הרב עודד ותמך מאוד ברצון הכן והפשוט של הנשים להיות חלק. לעבוד את ה'. ומצד שני – היה ער לכך שהדבר אינו מקובל בכל מקום, וכתב במפורש שכדי לעשות זאת יש צורך בהסכמת הקהילה.

בהיותי יועצת הלכה, לרוב אני מתייעצת עם רבנים שלמדתי אצלם. אך בשאלות גדולות במיוחד, בהן נדרשה הכרעה מורכבת, כאשר ידעתי שצריך "כתפיים רחבות מאוד" כדי לפסוק, מצאתי את עצמי מתקשרת אל הרב ותמיד נענית ברגישות אינסופית למצב המורכב שאני מתארת, ועם זאת גם ביושר ובדיוק.

נהגנו לבקר אותו מדי שנה בחג הסוכות, בסוכתו הצנועה. תמיד היה בה מקום גם לנשות התלמידים שהגיעו, וגם אם הגיעו תלמידים רבים, הרב דאג שלנו, הנשים, יהיה מקום בסמוך אליו בסוכה. גם הילדים זכו להיות עמנו בביקורים הללו. והוא תמיד התעניין בכל אחד ודאג שלא נצא מסוכתו בלי לטעום משהו. באחת השנים האחרונות, גלגלנו עמו שיחה על כמה נושאים שהטרידו אותנו.

הראשון שבהם היה הפסק הידוע שלו להחמיר בפיקוח נפש ומשום כך לפסוק לנשים מעוברות ומיניקות לשתות לשיעורין לאורך הצום. שטחנו בפניו את הטענות של רבנים שונים בארץ כנגד הפסק, והוא השיב: "אני לא יודע על מה הם מסתמכים. אני יודע שאני גר כאן קרוב להדסה הר הצופים. במוצאי הצום הרמתי טלפון לבית החולים והתעניינתי במצב הנשים שם. סיפרו לי שלפחות שתי נשים הגיעו במהלך הצום לבית החולים ואבדו את העוברים שבבטנן. אחת גם כמעט קיפחה את חייה. אם זה לא פיקוח נפש – איני יודע פיקוח נפש מה הוא".

בנימה אישית אני זוכרת כאשר בהריוני החמישי, רגע לפני הניתוח שנקבע לאחרי יום הכיפורים, הזהיר אותי הרופא שאוכל ואשתה כרגיל, אפילו לא לשיעורין ואפילו מהערב. כמובן שהרמנו טלפון לרב לוודא איתו שאכן יש לשמוע לרופא, והוא לא הבין בכלל על מה השאלה. הרופא ירא שמים? מבין את חומרת הצום, ואף על פי כן ציווה כך? אז מה יש לשאול?

נושאים נוספים באותה פגישה בסוכה עסקו ביחס של הקהילה לעבודת ה' של נשים. הרב ענה ביושר, כדרכו, ועודד כמה שיותר התפתחות בתחום. הוא הפתיע אותנו מאוד, כאשר נשאל על החשש שמא נשים שיבקשו קרבה לספר התורה  ירצו גם להניח תפילין וענה: "אז יניחו". הקשו עליו: "והרי הרמ"א כתב שיש למחות ביד נשים המבקשות להניח תפילין?" והוא השיב, כדרכו: "אכן, אך היום אין למחות".

ויחד עם זאת, ולא במקרה, באותה פגישה עצמה הוא גם הוסיף והדגיש את הכוח המיוחד והנדרש שניתן לנשים בגידול הילדים, השקעה בבית ובמשפחה. הזהיר שלא יתנגשו הרצונות של הנשים זה בזה ולא יהיו אחד על חשבון השני. הדברים לא היו בסתירה אצלו. הם השלימו אלו את אלו.

ועוד שמחה שנגלתה לי בכתביו, בנושא קרוב לכך: עצם האפשרות למניעת הריון היא בהחלט שאלה הלכתית שיש מה לדון בה. יחד עם זאת, התפיסה שנפוצה, שיש לשאול על כך רב שהוא יכריע האם זוג יכול להביא כעת ילד נוסף לעולם או לא, תמיד הייתה קשה לי, שכן בסופו של דבר מי שיגדלו את הילד יהיו ההורים ולא הרב. עד שיצא ספרו של הרב 'מסילות בלבבם', לא מצאתי סימוכין לגישתי בכתובים. לכן שמחתי מאוד למצוא בו את הקטע הבא (עמ' 448):

"כך גם לגבי הולדת ילדים, אי אפשר לקבוע לכל זוג כמה ילדים צריכים הם להוליד, לא שניים ולא עשרה ילדים… ברור הוא שיש ערך גדול למשפחה גדולה, אבל גם ברור הוא שיש מקרים ששיקולים אחרים גוברים על שיקול זה, וכבר דנו בכך בתלמוד ובכתבי חכמי ישראל… אלו הם דברים שאי אפשר להכתיב בהם כלל אחד לכולם… כל זוג צריך לשקול את האיזון בין השיקולים הערכיים השונים, וכאשר יש יחסים איתנים בתוך המשפחה – ודאי יגיעו להסכמה המתאימה להם."

יש עוד הרבה לכתוב עליו. קשה לתאר את גדולתו.

את הידיעה על פטירתו קיבלתי תוך כדי שיחה עם אישה שהתקשרה כדי להתייעץ איתי על מצבה ההלכתי כעת. נזעקתי בראותי את הידיעה, וניסיתי להסביר לבת שיחי מדוע נשברתי. היא הציעה שנמשיך את השיחה מאוחר יותר, אך מצאתי את עצמי נושמת עמוק, ומבקשת ממנה שנסיים את שעסקנו בו, כי ידעתי שכך היה הרב מצפה ממשיבים בהלכה לנהוג כלפי הזולת.

קשה לתפוס שלא יהיה לנו עוד אל מי להתקשר ועם מי להתייעץ. נחמתי היחידה שהשאיר אחריו תלמידים רבים, שהולכים בדרכו. אשריי שזכיתי להינשא לאחד מהם.

תהי נשמתו צרורה בצרור החיים ויהא מליץ יושר על כולנו.

הרבנית ד"ר חני פרנק, יועצת הלכה, ראש בית המדרש מתן שומרון, חברת הוועד המנהל של בית הלל.