הרשות השופטת נגלתה במלוא הדרה

מי שפתח את שערי בית המשפט בזום רחב לפני הציבור שינה את פני המדינה. לעיני כול נגלתה הרשות השופטת העליונה במלוא הדרה בשידור חי. השופטים, שקל היה מאוד להשמיץ אותם כל עוד הם יושבים במגדל השן, נסתרים מהעין, נחשפו עכשיו וגילו לכולנו איך צריך לנהל דיון בעולם אחר. ביסודיות, בבקיאות, בסבלנות, בעומק ידע ולימוד, וגם בצורה מעניינת. הוויכוח על שני הקונסולים ברומי היה שיעור בהיסטוריה, רלוונטי גם לימינו אנו כאשר דנים על ממשלה דו־ראשית. זו הייתה דוגמה ומופת לתרבות ראויה. אולי תרבות אלטרנטיבית.

צריך רק לקוות שהציבור אכן ישפוט בעצמו את השופטים המצוינים הללו, מקור לגאווה לאומית, ולא ייסחף עם ההסתה כלפיהם שגברה לאורך השנים בעיקר מצד ימין. אולי הם יבינו כי בערכאה העליונה יש אוקיינוס של השכלה משפטית והשכלה נוספת, שמובילה לפסקי דין טובים והגיוניים בדרך כלל, גם אם פה ושם מתגלות חריקות. אולי הציבור יילחם מהיום והלאה על דמות הדיון והוויכוח הציבורי, ויבחר אנשים ראויים ומכבדים יותר גם למשרות פוליטיות. חבל שגם ברגעים אלה השיסוי נמשך ברשתות החברתיות, ואנשים שואלים בכעס בטוויטר למה השופט אהרן מלצר לא יצא לפנסיה, אם הוא בן 69. החוק קובע כי בבית המשפט העליון יושבים בדין עד גיל שבעים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ועדת הכנסת אינה בית משפט
– רוצים להשפיע על בית המשפט העליון? דרשו את משרד התרבות
– פרשת שופטים: מחיר האדישות

בבתי הספר לפוליטיקה שימושית וממזרית עוד ילמדו איך נתניהו בנה את בלוק הימין, פירק את כחול לבן, שלח את לפיד לאופוזיציה, והכול ביד קשורה מאחור

ואם הציבור לא הכיר את שופטי בג"ץ, נראה שהם מצידם דווקא קשובים לקולות שעולים מן העם. ביום רביעי החליטו שופטי בג"ץ לא להתערב בשאלת כשירותו של בנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה, למרות שלושת כתבי האישום שמונחים לפתחו. כי אי אפשר לפסול ראש ממשלה עם תמיכה גדולה כל כך ועוד אחרי בחירות, גם אם נטיית הלב של השופטים הייתה אחרת, סביר להניח. גם התערבות בהסכם הקואליציה השערורייתי והבזבזני שחתמו נתניהו ובני גנץ לא ראינו כאן, ולא נרשם שינוי בסדרי עולם. אקטיביזם שיפוטי? לא הפעם.

אלה הן החלטות בית המשפט לטוב ולרע, וצריך לקבל אותן ללא ערעור. ברגע זה אנחנו נותרים עם ראש ממשלה שהולך בסוף החודש למשפט, אבל מחזיק בידיו הקפוצות את כל המערכת הפוליטית אחרי שסובב אותה לעשות את רצונו. נתניהו ביצע בשנה וחצי האחרונות תמרונים מחושבים שהביאו אותו בסוף לפוזיציה של בחירה חופשית בין שתי אופציות טובות מבחינתו: ממשלה מורחבת בתמיכת גנץ וכחול לבן או בחירות. הדברים עוד יילמדו בבתי הספר הגבוהים לפוליטיקה שימושית וממזרית. איך נתניהו בנה את בלוק הימין, פירק את כחול לבן, שלח את לפיד לאופוזיציה, הרס את מפלגת העבודה, והכול ביד קשורה באזיק פלילי מאחור ובתנאי קורונה בלתי אפשריים.

עכשיו, קחו את כל ההצלחות והתרגילים הללו, ועדיין תחשבו בתמימות שנתניהו יכבד את ההסכם הקואליציוני שעליו חתם. שטויות. אם זה יקרה, הוא לא יהיה נתניהו. מי שהיטיב לתאר את האיש במהלך הדיונים בבית המשפט ביום שני, היה עורך הדין אביגדור פלדמן שכינה את ראש הממשלה "שדה מגנטי". נתניהו מושך אליו וסביבו מדינה שלמה שצריכה לעסוק בבעיותיו המשפטיות והאחרות, להתבוסס בגללן בשלוש ואולי ארבע מערכות בחירות יקרות ומטורפות, שגם דרדרו את הפוליטיקה הישראלית ואת סגנון הוויכוח והשיסוי ההדדי לתהומות. רק השבוע ראינו באולמות בית המשפט איך הדברים היו יכולים להתנהל אחרת.

גם הדיון המרשים והעצוב השבוע בבג"ץ לא היה קורה אילולא בחר נתניהו לקבל מתנות יקרות ללא הפסקה, להתנפל על ערוצי התקשורת בחוסר אחריות ושיקול דעת וכך גם לחטוף תיקים פליליים כבדים על הראש. נתניהו היה צריך להיות מודח מתפקידו, אבל למזלו הרב – וגם זה מרכיב חשוב בחייו הפוליטיים – החוק מתיר לו להיות ראש ממשלה. מי שקבע שכך יהיה לא רצה שיועץ משפטי מהשמאל יעמיד ראש ממשלה לדין אם יספח שטחים, ויועץ מהימין לא יעשה את אותו הדבר אם ראש הממשלה יחזיר שטחים. נתניהו חוגג על הלקונה הזאת מול בג"ץ והאופוזיציה, שעומדים מולו השבוע בידיים ריקות.

הלפיד שנשאר

עכשיו להסכם הקואליציוני. "לכולם ברור כי ברגע האמת תרמו זה את זה", אמר שלשום יאיר לפיד בכנסת במהלך הדיונים על חוק הרוטציה. לכחול לבן אין שום אינטרס לרמות את נתניהו בשנה וחצי הקרובות, אם אכן תושבע הממשלה בשבוע הבא. הם ירצו לשמור את הכול יציב ומתוקן עד מועד הרוטציה. לנתניהו יש אינטרס הפוך, ולא יעזרו כל החוקים, החישוקים והערבויות שעברו עלינו השבוע. נניח שנתניהו ירגיש בעוד שנה כי הוא הצליח להתגבר על המשבר הכלכלי הקשה בעקבות נגיף קורונה, והגיע העת להיפרד מכחול לבן. הוא ימצא סיבה טובה או פחות טובה לפטר את שר הביטחון שלו בני גנץ, שיהפוך לראש ממשלת מעבר. נתניהו יישאר בינתיים יו"ר הליכוד, ויתמודד בבחירות מול גנץ על רקע ההישגים שהביא. מי ינצח אז?

נתניהו שהוכיח כוח הישרדות יוצא דופן הרחיק ממעגל ההשפעה עד היום עשרות יריבים פוליטיים. גנץ הוא כמובן הבא בתור. מי שנשאר בלופ יוצא מדעתו ומאבד את העשתונות. אביגדור ליברמן שהודיע שלא יהיו בחירות אחרי ספטמבר והתחייב שלא יהיו בחירות נוספות גם הפעם, מודיע עכשיו שאנחנו דווקא הולכים לבחירות. בחירות שבהן הוא יציג את עצמו כראש הממשלה עם שבעת המנדטים שפעם טלטלו מדינה שלמה, אבל עכשיו הם לא שווים הרבה. משה בוגי יעלון, שנשאר עם תת־סיעה מפורקת משל עצמו אחרי הנטישה של צבי האוזר ויועז הנדל, נוקט ביטויים קיצוניים נגד נתניהו על גבול הבגידה והמאפיה, שרק מזיקים לו עצמו.

לפיד הוא היחיד שמצליח לשמור על קור רוח, יציבות ומשקל מוסרי אחרי כל הטלטלות שגרם נתניהו למפלגתו לשעבר. בניגוד לאחרים, הדברים של לפיד שקולים ורהוטים, ולכן הם גם נשמעים ברצינות. על רקע אלפי ההסתייגויות הטיפשיות שהעלו אנשיו בדיון השבוע בכנסת, לפיד נראה לפתע מנהיג ראוי. לפחות מישהו יצא טוב מתוך כל הכאוס הפוליטי הזה.