פייר, קצת התאכזבתי. אחרי דיווחי ההסתערות ההמונית על איקאה ביום הפתיחה המחודשת לפני כשבועיים, כיוונתי אתמול בבוקר שעון מעורר לשעה מוקדמת בעליל כדי להספיק להתארגן ולתפוס את מקומי בראש התור הארוך שוודאי ישתרך מחוץ לשערי הקניון הגדול של פתח־תקווה, שפעם קראו לו קניון אבנת ואז החליפו לקניון עופר אבל תכלס תמיד היה ויישאר הקניון הגדול. תחושת חגיגיות מורגשת באוויר – לא בכל יום נפתחים מחדש שעריו של מקדש הצרכנות העירוני האהוב, אחרי כמעט חודשיים שהיה סגור על מנעול ובריח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– טקס הדלקת המשואות המצומצם לימד אותנו שאפשר אחרת
– אנחנו לא יודעים כלום, וזה בסדר
– מדוע הציבור הישראלי כבר לא מסתער על הקניון הקרוב לבית
הקניון הגדול באמת גדול, ובזכות הקורונה אנחנו אפילו יודעים לומר לכם בדיוק עד כמה: 63,097 מטרים רבועים בדיוק. פרט הטריוויה המופלא הזה כתוב כעת על שלט גדול בכל הכניסות לקניון, יען כי ההוראות מתירות להכניס מספר אנשים מסוים על כל מטר רבוע. בסך הכול יזכו בכל רגע נתון להיות בקניון הגדול של פתח־תקווה 3,150 איש. בחישוב מהיר – קצת יותר מעשרים מטר רבוע לאדם. נשמע לא רע.
אבל כאמור, ההמונים מסרבים להסתער. הכניסה לחניון מתנהלת על מי מנוחות, מבחר מקומות חנייה מחכים רק לי בכל המפלסים, דבר שאפשר רק לחלום עליו ביום רגיל, ולמוחי מתגנבת המחשבה שאולי טעיתי ופותחים מחר. הרי לא יכול להיות שכל כך ריק פה, כבר שמונה וחצי בבוקר.
אחרי שטיפת ידיים באלכוג'ל מובחר אני נכנס לקניון. הכול מואר, נוצץ, נקי, אבל ריק. כל החנויות סגורות. למעט עיתונאי אחד שבא לראות קצת אקשן, מי שמסתובב כאן כרגע הם רק המוכרים והמוכרות. הם נופלים זה לזרועות זה בניגוד להוראות, מסכות על פניהם וגעגוע בליבם. אפשר להבין אותם, הם המנוע שמניע את הקניון, מאות אנשים שעומדים בקופות וקצת שקופים לנו הקונים במהלך היום. אבל עכשיו הם השולטים הבלעדיים כאן, וכיף להם להיפגש אחרי תקופה ארוכה שישבו בבית.
הם שותים קפה יחד, נותנים עוד סידור קטן למדפים, וכן, נרגשים. ליאת, מוכרת באחת מחנויות הבגדים, אינה יכולה להסתיר את החיוך מבעד למסכה. "אני עובדת כאן כבר חמש שנים, לא דמיינתי בחיים שהקניון יהיה סגור כל כך הרבה זמן. גם במלחמה עובדים, ופתאום הכול נגמר בבום אחד. אני מאוד שמחה לחזור, אבל לא מאמינה שהקונים יחזרו מהר כל כך. הפחידו אותם, הפחידו את כולנו".
ואכן, גם כשהקניון כבר פתוח, הקורונה מציצה מכל פינה. לפני הדרגנועים מוזהרים הקונים לשמור חמש מדרגות מהקונה שלפניהם, שלטים המחייבים עטיית מסכות וחיטוי ידיים מפוזרים כאן בשפע. אבל שום דבר לא מחדיר את ההבנה שכלום לא יהיה כשהיה, כמו שלטי הגבלת מספר הנכנסים לכל חנות וחנות. וגם כאן, הדבר היחיד החשוב הוא גודל החנות. בחנויות הגדולות, בדרך כלל של רשתות האופנה המובילות, אפשר להכניס עד שלושים קונים יחד. אבל יש חנויות לא מעטות, קטנות הרבה יותר, שמוגבלות לשני קונים בלבד. האם מישהו יוכל לעמוד במגבלה הזאת? קשה להאמין.
לקראת תשע בבוקר מתחילים להישמע קולות התריסים החשמליים עולים באנקת חלודה קלה, והענק הרדום מותח ידיו ומתעורר. בזה אחר זה נפתחות עוד ועוד חנויות, אבל רבות נותרות סגורות. "חלק מבעלי העסקים הגיעו למסקנה שלא כדאי להם לפתוח", מסביר לי מוכר בדוכן ממתקים, "והאמת שאני יכול להבין אותם. הלוואי ואתבדה, אבל בתקופה הקרובה תהיה כאן יותר הרגשה של בית קברות משל קניון".
השעה כמעט עשר. מוזיקת הרקע שמושמעת מתגברת ומוחלפת בשירים שמחים וקצביים, ויש רושם שהנהלת הקניון תעשה הכול כדי לנסוך מצב רוח טוב על המוכרים והקונים. מכל מקום זועקות הסיסמאות "כמה טוב לראות אתכם שוב!" ו"התגעגענו" – אבל אי אפשר להשתחרר מתחושת המלאכותיות הנושבת מהמילים החמות שבאות רק כהקדמה לעוד מגבלות, איסורים ואזהרות. לפחות כרגע זה פחות קניון, יותר מסלול מכשולים.
ליד הדוכן של קרולינה למקה עומדת טלי. גם היא השכימה קום הבוקר אחרי שהבטיחה לביתה שתגיע לכאן ברגע שיהיה אפשר לקחת בחזרה את המשקפיים שחזרו מתיקון לפני חודשיים. "אתה לא מבין כמה זה היה מתסכל", היא מספרת, "אני גרה ממש קרוב, רואים את הקניון מהמרפסת שלנו, ידענו שהמשקפיים כאן ולא יכולנו להגיע". הסיפור מזכיר לי את סיפורי הגעגוע של יהודי ירושלים לכותל בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, אני שוקל אם לחלוק זאת עם האם הנרגשת, אבל היא כבר עזבה את המקום וכנראה תחזור הביתה דרך שער האריות.
בשעה אחת עשרה, לפני שיעצרו אותי על שוטטות, אני פונה לחניון ועוזב את הקניון הגדול. הוא באמת גדול, הקניון הזה, ונחשב לאחד משלושת הקניונים המובילים בישראל. כנראה עוד ייקח לו זמן לחזור לעצמו, ואולי מוקדם לשפוט על סמך כמה שעות. אולי אפילו צריך לצל"ש כאן את תושבי פתח־תקווה שהפגינו פאסון ראוי ולא הסתערו על הדלתות מיד בפתיחה. ביציאה מהחניון אני רואה את התור בכיוון ההפוך, ועכשיו כבר יש שם לא מעט מכוניות. אולי עד סוף היום יתמלא הקניון, אולי זה יקרה מחר. אולי בסוף תתחלף האכזבה הצפויה בחיוך של חזרה אמיתית לשגרה. מה שבטוח, הקניון הזה תמיד יישאר בשבילנו גדול. 63,097 מטרים רבועים בדיוק.
