שיר השבוע: בִּדְלָתַיִם פְּתוּחוֹת

דַּלְתֵי קִבְעוֹנוֹת נֶעֶקְרוּ בַּקּוֹרוֹנָה.
שָׁבְרוּ קַרְדֻּמֶּיהָ קִירוֹת מְעִיקִים.
עַד הֵנָּה הֵעִיקוּ קוֹרוֹת שֶׁל אָרוֹן עַל
נִצּוּל הַתִּקְשׁוּב הַחוֹדֵר אֶת הַקִּיר –

וְהִנֵּה זוֹכוֹת לִתְפוּצָה וְאִזְרוּחַ
פְּרִיצוֹת הַדְּרָכִים בָּעִדָּן הַמֻּצְפָּן:
נִמְחַק הַמֶּרְחָק מִן הַחוּשׁ וְהָרוּחַ;
כָּל שָׁם הוּא כְּבָר כָּאן כְּשֶׁכָּל בַּיִת אֻלְפָּן.

עַל כֵּן הִתְבַּקֵּשׁ, עִם הַשְּׁווּנְג שֶׁל הַפִּתָּה,
כִּי גַּם בֵּית הַצֶּדֶק יוּבָא לְשִׁדּוּר.
הֵיטִיבָה עֲשׂוֹת הַנְּשִׂיאָה. הִיא הִשְׁפִּיטָה
שְׂרִידִים אֲפֵלִים מֵעִדָּן שֶׁל מִדּוּר.

רַק כָּךְ מְמֻמֶּשֶׁת פְּתִיחַת הַדְּלָתַיִם
בִּמְלוֹא הַפֻּמְבִּי. זוֹ בֵּינְתַיִם דֻּגְמָה,
אַךְ אִם הַתְחָלָה הִיא, וְאִם הַחְלָטָה הִיא,
וְזֶה עוֹד יֻרְחַב – נְבָרֵךְ עַל מֻגְמָר.

אֶת שְׁרִיר הָאֶזְרָח שֶׁכֻּוַּץ זֶה עִנֵּג בִּי;
אֶת יֵצֶר הָאוֹר שֶׁחִכָּה לוֹ חָתוּם.
הֲלֹא כָּךְ הָמָה עַד בְּלִי קֵץ מֹשֶׁה נֶגְבִּי:
שֶׁאֵין כְּאוֹר־שֶׁמֶשׁ יָאֶה לְחִטּוּי,

וּמָה שֶׁזָּקוּק בִּמְיֻחָד לְאוֹר שֶׁמֶשׁ,
לְשֶׁבַע טְבִילוֹת בְּאוֹרוֹת טַהֲרָה,
הוּא דַּוְקָא בָּגָ"ץ, הֶחָשׁוּד קָשׁוֹת שֶׁמָּא
אִי־אֵלּוּ מִבֵּין בַּעֲלֵי עֲתִירָה
הֵם כְּלִי בְּיָדָיו, הֵם תַּרְבִּית עַתִּירָה
בְּסִיד וּבַרְזֶל, בְּחֶלְבּוֹן וּבְשֶׁמֶן
לְהַרְחָבַת שִׁלְטוֹנוֹ בַּטִּירָה.

אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כִּי יָדְעָה חַיּוּת מָה הִיא
עוֹשָׂה כְּשֶׁהֶחְלִיטָה בְּאֵיזֶה דִּיּוּן
תַּתִּיר לְצָרֵף לַמֹּאזְנַיִם עֵינַיִם,
בְּאֵיזֶה דִּיּוּן בְּדִיּוּק:

כְּשֶׁבּוֹחֲנִים עֲתִירָה כֹּה מֻפְרֶכֶת
שֶׁשּׁוּם לוּלְיָנוּת לֹא תַּסְפִּיק לְקַבְּלָהּ,
אֶפְשָׁר לְהַפְגִּין אֶת נִקְיוֹן הַמַּעֲרֶכֶת
וְאֶת יָשְׁרָתָהּ קֳבָל עַם –

בִּפְרָט כְּשֶׁבָּרוּר עוֹד מִלְּכַתְּחִלָּה
שֶׁהַפְּסָק יְאַכְזֵב אֶת נוֹתְנֵי הַטּוֹן;
שֶׁעָתַר פֹּה בִּלְעָם עִם עֲקֵב אָכִילֵס
בְּרֶגֶל שְׂמֹאלוֹ שֶׁבֵּין קִיר לְאָתוֹן.
בְּמִקְרֶה זֶה, מוּטָב שֶׁיֵּדַע כָּל עִתּוֹן
כִּי קוֹרְאוֹ כְּבָר צָפָה בַּדִּיּוּן לְאִטּוֹ.

כֵּן, יֵשׁ לְשַׁעֵר שֶׁהָיָה טַעַם טַקְטִי;
וַעֲדַיִן כְּדַאי לְהַצְדִּיעַ בְּתֹם
לִפְתִיחַת הַהֵיכָל, וְלוֹמַר: זֶה מָתַק לִי.
גַּם אִם טַקְטִי הַטַּעַם, נָעַם לִי לִטְעֹם.

נוֹדֶה לַנְּשִׂיאָה וּנְבַקֵּשׁ עוֹד: הַרְחִיבִי.
רַק כָּךְ יְחֻזְּקוּ יְתֵדוֹת מִשְׁכָּנֵךְ.
שְׁקִיפוּת תְּחַזְּקֵן, לֹא מַטַּח אֵשׁ אַקְטִיבִי
עַל יַעַד יָדוּעַ וְלֹא מִשְׁתַּנֶּה,

וְזֶהוּ מוֹתַר הַהֶקְלֵק עַל הַהֶדֶק.
נֻסּוּ הַכֵּלִים. וְעַכְשָׁו – לְאַמְּצָם!
הַרְאִי אֶת הַצֶּדֶק. חַזְּקִי אֶת הַבֶּדֶק.
וּלְוַאי יִפָּתְחוּ עֲדָשָׁה וְצַמְצַם

בְּעוֹד אוּלַמּוֹת. וּבְוַעַד־הַשְּׁתַּיִם.
וְגַם בִּישִׁיבוֹת עַל בְּחִירָה שֶׁל הֶרְכֵּב.
אוּלַי גַּם נִזְכֶּה לְיוֹתֵר אָלֵכְּס־שְׁטַיְן.
קָדִימָה, אֲנִי כְּבָר עוֹקֵב.