הבוקר (א') תורם של התינוקות והפעוטות לחזור למעונות היום, אבל בפועל רק חלקם יחזרו. במשרד העבודה והרווחה, המשרד האחראי על המעונות, הוחלט כי רק 17 ילדים יכולים לחזור בכל קבוצה. השאר, מעל 40 אלף פעוטות, יישארו ללא כל סידור. בחלק מהמעונות, טוענים במשרד העבודה, חסרים מסמכים על נתוני השתכרותם של הורי המעון. ההורים נדרשים למלא טפסים חדשים, בהם יכתבו כמה הם משתכרים וכך ניתן יהיה לדרג מי חוזר ומי לא. התמשכות ההליך לא מאפשרת גם ל-17 הילדים שיכלו לחדש הבוקר את הליכתם למעון, ושל הוריהם לעבודה, לעשות זאת בפועל.
באופן תמוה, בניגוד לגני הילדים העירוניים, שגם הם חוזרים היום לפעילות, ובהם הונהגו שתי קפסולות שמפצלות את השבוע לסבבים, הוחלט במעונות ליצור סלקציה ומבחני קבלה מחודשים גם למי שכבר התקבל אליהם בפועל. המשמעות: המשרד שאמון על עידוד אנשים, ובעיקר נשים, לצאת לעבוד, עושה בדיוק את ההפך. כל זאת קורה דווקא כלפי הגילים שהכי מקרקעים את ההורים הביתה ולא מאפשרים להם לחזור לשגרה מלאה. הורים רבים אף חוששים שיישארו ללא מסגרת לילדיהם עד שנה הבאה.
גם אני ביניהם. בני הפעוט ממתין לתשובה אם הוא בין 17 בני המזל לחזור למעון, או לא. בינתיים, הגן שלנו סגור. בשבועות האחרונים, שהפכו לשגרה מוזרה, בעלי ואני מחלקים את היום למשמרות השגחה על הילדים, אבל בעיקר לטובת השגחה עליו. זה עובד איכשהו, אבל במחיר של אובדן טוטאלי של ההבדל בין שעות העבודה לשעות בהן לא עובדים, של חוסר פנאי זוגי ושל עבודה מרובה וקבועה בסופי שבוע. ההורות השוויונית עומדת פה למבחן, אבל לטווח ארוך, מדובר בשגרה שוחקת. אין זה צודק ששגרה כזו תתקיים כדבר קבוע בשביל חלק מההורים, בעוד הורים אחרים יוכלו לקיים סדר יום רציף ושגרתי כמעט.
הנוהל לפיו יתקבלו ילדים למעון, אינו מדבר על עובדים חיוניים, אלא מתעדף תחילה, באופן טבעי, פעוטות בסיכון וכן ילדים למשפחה שבראשה הורה יחידני. לאחר אלה, יתקבלו ילדים לאימהות עובדות, בעדיפות לאימהות העובדות במשרה מלאה, ולפי רמת ההכנסה לנפש במשפחה. במעונות בהם הורים רבים בעלי קריטריונים פחות או יותר זהים, מדובר יהיה בהגרלה של ממש.
לקח להורי הפעוטות זמן להבין מה רוקחים להם. מחאת ההורים התעוררה מאוחר, בין השאר בגלל ההפרד ומשול שכפו שבועות הבידוד. הרי קבוצות הווטסאפ של הורי הפעוטות, בהן פחות השתמשו במתודה של שיעורי זום מפאת הגיל הצעיר, לא ניהלו התכתבות שוקקת כמו זו שמתרחשת בקבוצות של הגילים הגבוהים יותר. הפתרון ההזוי גם התגבש והובא להורים ממש ברגע האחרון. כל זאת היה בעוכרי היכולת להתארגן נגד התכנון השרירותי הזה של משרד העבודה, שבהחלט שווה עתירה לבג"ץ.
הפגנה שהתקיימה אמש ליד ביתו של שר העבודה והרווחה, אופיר פינס, תחת הכותרת: "לבד תחת האלונקה", הייתה צעד פעוט ולא מספק. בפועל, המדינה הייתה כבר צריכה לגעוש מזה שיש מי שמוכן לקבל רק חלק מהילדים וחלק לא, אבל זה לא קורה, למרות שמדובר באפליה מקוממת ובהתנהלות מבולגנת.
בחזית עומדות מנהלות המעונות והן אלה שמקיימות את התקשורת עם ההורים הזועמים. הן פועלות מתוקף הוראות מגבוה שלא הן קבעו אותן, ובמצב הנוכחי משרד העבודה והרווחה מעמיד אותן במצב בלתי אפשרי של סירוב להורים שילדיהם כבר התקבלו למעונות.
כאקט מחאתי על ההורים שהתקבלו למעון לסרב לשלוח את ילדיהם למעון עד שיקבל אליו מחדש את כל הילדים. אך גם אם ההורים לא יעשו זאת, אין לבוא אליהם בטענות. אחרי שבועות של חל"ת או של תעסוקה במעמד מתעתע, אי אפשר יהיה להאשים את מי שיזנח מראש את המאבקים ויברך על מזלו הטוב שהוא בין ה-17 שכן יזכו לשלוח את ילדיהם בחזרה לגן ולחזור לעבוד.
במעונות בונים על כך שחלק מההורים יחשוש בלאו הכי להחזיר את ילדיו בשל סכנת הדבקה. אך ככל שעובר הזמן ועם נתוני הדבקה מעודדים, יותר ויותר הורים מרגישים שהשגרה, ולו המדומה, כבר פה ועל המעון לתת לכך מענה, כי הם התקבלו ושילמו לכל השנה. בכלל, גם אם יש הורה שחושש, אבל תוך כמה ימים משנה את דעתו ורוצה לשוב ולשלוח את הילד למעון, יש לאפשר לו את זה.
בצר להן, מנסות מנהלות המעונות לנסות לפתוח כיתות נוספות בתוך חלל המעון, ולקבל אישור נפרד גם עליהן. אך זו יוזמה שצריכה לבוא מלכתחילה מהמשרדים הממשלתיים ומהרשויות המקומיות ולא ממנהלות המעונות. הירידה בחולי הקורונה, בהם אלה במצב קשה, ודאי תדחף בסוף לפתיחה מלאה של כלל מערכת החינוך. במעונות, בהם קשה במיוחד לשמור על ריחוק בין ילדים שלא מבינים את המשמעות, החזרה תהיה מאתגרת. נוספת לכך העובדה שרבות מהמטפלות הן מבוגרות שנחשבות לאוכלוסייה בסיכון.
צדקה יו"ר נעמ"ת, חגית פאר, שהתראיינה במהלך סוף השבוע בחדשות 12 ואמרה שמדובר באקט "לא חינוכי". עצם הרעיון למיין בסוף השנה מי יוכל להיכנס למעון ומי לא, צפוי להשאיר טעם מריר במקרה הטוב, והורים שלא יכולים לחזור לעבודה רציפה במקרה הגרוע. האנומליה של פתיחת המשק מבלי לאפשר להוריד לעבוד היא דבר שחייב להצטמצם ולהתכווץ ככל הניתן, אחרת משקי בית רבים ימשיכו להיפגע שלא לצורך.
