הידד, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. ברכות מאליפות על צעד פוליטי יפה ומתוחכם, שהצליח לבלבל רבים, אפילו בתוך הימין, ולגרום להם לחשוב בטעות שמשהו אצלך ואצל חברייך השתנה. באמת מרשים לראות כיצד הצלחת, באופן אלגנטי, לפרסם פסק דין בעייתי כל כך ועדיין לזכות לברכות מהשרה מירי רגב, שמיהרה לצייץ "טוב עשו שופטי ירושלים שלא התערבו. יש ריבון בישראל – העם, והוא אמר את דברו". אין ספק שמורך ורבך, פרופ' אהרן ברק, גאה בך.
הרי בכל 72 שנותיה של המדינה לא היה כאן פסק דין שזלזל יותר בכוחו של הריבון כמו פסק הדין הזה שפרסמת השבוע. לא היה פסק דין שפרץ את גבולות השפיטות כמותו, פסק דין שקבע, במפורש ובלי להתבלבל, כי אפילו בקודש הקודשים של ריבונות העם, שיקול הדעת של חבר הכנסת בנושאים הקשורים להרכבת הממשלה, בית המשפט העליון רשאי להתערב. כן, אפילו שיקול הדעת הזה שפיט.
כתלמידה נאמנה של מורך ורבך, גם את בחרת להסוות את החידוש המרעיש במלל יבשושי במיוחד, כזה שעלול לגרום למי שאיננו שם לב לחשוב בטעות שזהו פסק דין שפוי, אפילו שמרני. אבל מי שקורא טוב מבין מיד את מטען הצד שהטמנת בקביעה שלפיה בחינת שיקול הדעת של חברי הכנסת החותמים על הבקשה לנשיא בעניין הרכבת הממשלה "אפשרית מבחינה מושגית". כלומר, חברי הכנסת יכולים אמנם להודיע לנשיא מי צריך להרכיב את הממשלה, אבל הפוסק האחרון הוא בית המשפט. אמנם לצד זאת קבעת ש"התערבות בשיקול דעת זה מוגבלת למצבים חריגים ונדירים ביותר ולנסיבות קיצוניות בלבד", אבל אחרי שהעיקרון נקבע וההתערבות אפשרית, בוא היום שבו בית המשפט העליון יחליט במקום חברי הכנסת גם בנושא הזה, שהוא לב ריבונות העם, הוא רק עניין של זמן.
זו תמיד הייתה השיטה, שלך ושל מורך ורבך: לעולם לא להטיל את הפצצה ולפוצץ אותה בו זמנית. תמיד להכניס קודם איזו אמרת אגב, להחביא באיזה פסק דין קביעה עקרונית שאינה נחוצה להכרעה, ובבוא היום להפוך אותה לאסמכתא למהפכה, כאילו אין בכך חידוש. תלמידה טובה.
וכמו ברק בשעתו, גם לך ידועים ומוכרים רזי הפוליטיקה. גם את יודעת שמשימת העל היא קודם כול שימור כוחו של בית המשפט העליון. וכך דאגת לוודא שהממשלה אכן קום תקום, ומשרד המשפטים יעבור מהר ככל האפשר לידי מי שיגן סוף־סוף על כוחה של המערכת שאת עומדת בראשה. אך לצד זה לא היססת גם לרמוז שהפעם כבר לא תתני להפקיר את זירת הוועדה לבחירת שופטים. חוק או לא חוק, בחירות חשאיות או לא חשאיות, מה שהיה בשנים האחרונות בוועדה כבר לא יהיה. אם לא ייבחר חבר אופוזיציה לוועדה – בית המשפט יתערב. שהרי גם אצלכם השופטים יש סדרי עדיפויות. נכון, ראש ממשלה נאשם בפלילים זה באמת לא יפה, אבל חשוב יותר לוודא שמי שצריך יחזור לשלוט בשער הכניסה להיכל בית המשפט העליון. או במילים אחרות: מה שווה "שלטון החוק" אם אנחנו לא שולטים בו.
ניצחת, הנשיאה חיות, בהחלטת ניצחת בסבב הזה. תקופת שקד־אוחנה כבר לא תחזור בקרוב. אבל את עלולה לגלות שהניצחון המזהיר כל כך הוא בעצם ניצחון פירוס. הנכס הגדול ביותר של בית המשפט הוא אמון הציבור, והציבור, בניגוד לקביעה בשירו היפה של שלום חנוך, דווקא לא כל כך מטומטם.
פני אביר הצדק
הדיונים שנערכו השבוע בבג"ץ, בשמונה העתירות נגד הרכבת הממשלה וההסכמים הקואליציוניים, נמשכו יומיים ארוכים ומייגעים. אחד מנציגי העותרים שזכה לבמה נרחבת ולאוזן קשבת היה עו"ד ד"ר אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון. שרגא הרגיש בבית עד כדי כך שביום הדיונים השני אמר לשופטים, ספק בהומור ספק ברצינות: "אנחנו אורחים קבועים כאן". לוחם צדק לתפארת. ואולם, על אף המסכות שאופפות את כולנו, פני הצדק של אביר המוסר נחשפו ממש יום לאחר מכן, בפסק דין מרתק מאוד שניתן בבית המשפט העליון בפרשת "הגביר המעגן".
בפרשה הארוכה והסבוכה הטיל בית דין רבני עיצומים כספיים כבדים על גביר חרדי, אביו של בעל סרבן גט שברח לחו"ל והותיר את רעייתו עגונה. בית הדין, שהבין שהאב עומד מאחורי הסרבנות, החליט להפעיל לחץ על האב, וקנסות של 5,000 שקלים ליום הצטברו לסכום של למעלה מ־900 אלף שקל.
השופטים יצחק עמית, דוד מינץ ויעל וילנר דחו את בקשת הגביר לבטל את הקנס, בתקווה שאולי סוף־סוף הוא ייכנע ללחץ ויביא לסיום הפרשיה הכאובה. פסק הדין מעניין מבחינה משפטית, אך חושף גם טפח מהתגלגלות הפרשה, ובתוכה חלקו של מיודענו ד"ר שרגא, עורך דינו הקודם של הגביר, במאמציו למנוע גט מהכלה המסורבת. מתברר שבמהלך אחד הדיונים בבית המשפט העליון נעשה במבואת בית המשפט ניסיון הידברות בין עורכת הדין של האישה ובין בנו האחר של הגביר, אחיו של הבעל המעגן. עו"ד שרגא הבחין בניסיו, ניגש אל האח, ומנע בגופו את המשך השיחה. הוא אף הזהיר את האח לבל ימשיך בקשר עם עורכת הדין של האישה. הקשר ביניהם אכן נותק והניסיונות לחדשו עלו בתוהו. היועץ המשפטי לממשלה, כפי שציטטו השופטים שאימצו את עמדתו, קבע כי האירוע "מצביע בראש ובראשונה על מגמתם של המבקש (הגביר) ובאי־כוחו (ובראשם עו"ד שרגא), לפעול להנצחת עיגונה של המשיבה תוך חיסול מיידי של כל ניסיון המתעורר לסיום פרשת העגינות". אכן, איש מוסר וצדק למופת.
המשרד לשירותי ש"ס
יום בהיר אחד השבוע גילה הרב אהרן כ"ץ, שמשמש קרוב לשלוש שנים כממלא מקום רב העיר רמת־גן בהתנדבות, שרב אחר מונה לתפקיד במקומו. איש לא סיפר לו על המהלך שנרקם, וגם את ההודעה על החלטת מועצת הרבנות הראשית הוא קיבל מגורם בלתי רשמי. הרב כ"ץ מתגורר ברמת־גן שנים רבות, והיה מעורב דרך קבע בעשייה הרוחנית בעיר.
באוקטובר 2017 מלאו 80 לרב העיר האחרון של רמת־גן, הרב יעקב אריאל, והוא פרש מרבנות העיר לאחר 27 שנות כהונה. במצבים כאלו, כשעיר נותרת ללא רב, מקובל שמועצת הרבנות הראשית ממנה רב הכשיר לשמש כרב עיר, כדי שיהיה אחראי על מערכת הכשרות ורישום הנישואין בעיר. וכך, עם פרישתו של הרב אריאל מונה הרב כ"ץ לרושם נישואין ונותן כשרות ברמת־גן. בל לתפקיד הטכני בעיקרו יצק הרב כ"ץ תוכן מהותי, ושימש כרב העיר בפועל. פעילותו, שכולה בהתנדבות, זכתה להוקרה רבה, ובין השאר גם קיבל בחודשים האחרונים את תואר יקיר העיר רמת־גן לשנת תש"ף.
במקומו של הרב כ"ץ מינתה מועצת הרבנות הראשית את הרב חן סידה, רב המושב אחיטוב בעמק חפר. זאת אף שבניגוד לרב כ"ץ הוא אינו מוכר בעיר ולא היה פעיל בה. לא מפתיע שראש עיריית רמת־גן, כרמל שאמה־הכהן, הודיע בתוך זמן קצר כי מבחינת העירייה הרב כ"ץ ממשיך לשמש כרב העיר בפועל.
ברבנות הראשית טענו בתגובה שזה בכלל עניין טכני, והרב כ"ץ בסך הכול שימש חותם על תעודות כשרות ונישואין באופן זמני. אבל אם בראש שלכם האירוע הזה מתחבר לסיפור ההתנכלות לרב העיר ירושלים, הרב אריה שטרן, שעסקנו בו כאן בשבוע שעבר, אתם כנראה לא טועים. בש"ס, המושכת בחוטי הרבנות הראשית, מריחים היטב שהציונות הדתית נחלשה מבחינה פוליטית ולא מחכים אפילו רגע. תוך ניצול אחיזתה של המפלגה במשרד לשירותי דת, ובשילוב עם כוחו של הרב יצחק יוסף כנשיא מועצת הרבנות הראשית, פועלים בש"ס כדי לדחוק את רגליהם של רבני הציונות הדתית. ירושלים ורמת־גן הן רק קדימון למה שצפוי לקרות כאן בשנים הקרובות. בציונות הדתית יכעסו, בסיעת ימינה ימחו, אבל בש"ס כבר סימנו את המטרות ולא יהססו לפעול בעוד ערים ויישובים כבר בחודשים הקרובים.
בליכוד, אגב, איש לא ינקוף אצבע לטובת רבני הציונות הדתית. במערכת הבחירות הבאה הם עדיין יתאמצו להסביר שכבר אין צורך במפלגה מגזרית.
