אחד במאי, חג הפועלים, היה יום אבל דווקא בהסתדרות העובדים. אנשי שלום עכשיו וח"כים ממרצ – שלושתם, בלי יוצא מן הכלל – החליטו לבטל את חברותם בארגון. מדוע, אתם שואלים, מגיעה להסתדרות מכה קשה כל כך דווקא ביום חגה? אליבא דשלום עכשיו, כל זה קרה בגלל קמפיין ההסתדרות המעודד קניית מוצרים כחול לבן, כשלמוצרים האלו הצטרף שמן זית וסבון של משק אחיה. הבעיה: משק אחיה הוא ב"שטחים".
כדי לעורר את הלבבות לצעד החריף שלהם עלתה לשידור בגל"צ שקד מורג, מנכ"לית שלום עכשיו, והסבירה בהאי לישנא: "נודע לי שההסתדרות עושה שימוש באמצעי הפרסום שלה לשווק תוצרת של עבריינים, תושבי המאחזים הקיצוניים ביותר, שהשתלטו באלימות על קרקעות פלסטיניות, ומכל היצרנים בארץ דווקא אותם משווקים תחת הכותרת 'קונים כחול לבן', ובעצם סוללים את דרכם למיינסטרים".
בריאיון נגעה מורג בארבעה טיעונים מרכזיים: מוסר, חוק, הטעיית הציבור ופגיעה בפריפריה. נדבר רגע על מוסר. לפי מורג, מסע הפרסום "מנרמל עבריינות מהסוג הקיצוני ביותר, חממה לנוער גבעות, לא פחות מכך. זה אזור הידוע מהקיצוניים והאלימים ביותר, זה לא סתם מעבר לקו הירוק". נכון, לא כל הגבעות בגוש שילה מוסדרות, לצערי. כל מי שפגש נער גבעות בחייו יכול אולי להעריך את האידיאולוגיה הרושפת בעיניו, או את הבייביליס המושלם של פיאותיו – אבל סדר, ארגון, שיווק או הצלחה מסחריים אינם הדברים הראשונים שעולים לראש. ובכל זאת, כזה הוא משק אחיה. מקום יציב, שזוכה שוב ושוב בפרסים כי המוצרים שלו מצוינים. כי הוא לא מעגל פינות. אז אולי יש מפירי חוק בגוש שילה (כמו, אגב, בסאו־פאולו, מקום היוולדה של מורג), אבל זה יהיה חטא מוסרי להכתים את כל אנשי הגוש. כמו שאי אפשר לומר שכל הפלסטינים מחבלים.
זה גם מעליב. דיברתי עם כמה מחקלאי גוש שילה, שמשווקים את הפרי שלהם למפעל. הם אנשי עבודה. אנשי עמל. הם קמים מוקדם בבוקר ועובדים קשה לפרנסת משפחותיהם ולשמירה על אדמות המדינה. הם לא נגד ערבים, הם בעד חקלאות עברית. הם עושים דברים שפעם אנשי שלום עכשיו האמינו בהם.
מורג מסגירה את מקורותיה בתחום – "היכרות עם המקום ודיווחים של כוחות הביטחון" – ולכן יודעת שנורמת ההתנהגות באזור היא "הטלת אימים על השכנים הפלסטינים". אולי היא דיברה עם כוחות הביטחון הפלסטיניים, כי צה"ל היה מספר לה שחקלאי הגוש נאלצים ללכת חמושים לעבודה בשדה, כמו בשירים של פעם, ולא מפחד הדובים המתעוררים משנת החורף. חקלאי האזור סובלים מטרור חקלאי בלתי פוסק. לפני שנתיים הם הציבו קרוואן לשמירה, אך המנהל האזרחי הרס אותו – ובתוך ימים ספורים הושחתו מאות עצים. אז כן, יש באזור התנכלויות, אבל מהצד השני.
מבחינה חוקית, כמובן, אין בעיה במשק אחיה עצמו או ברכישת מוצריו, ואין צורך שאכביר מילים בנושא זה. די להעיף מבט בדו"ח לוי או לעמוד בתור למכולת עם יהודה יפרח. הלאה: הטעיית הציבור. לדברי מורג, "אתה לא יכול לדבר על מוצרים שנעשים מעבר לגבולות המדינה ובניגוד לחוק הישראלי, ולהם לקרוא 'כחול לבן'. זאת הטעיית הציבור, שימוש לרעה בבמה שאני שותפה לה כחברת הסתדרות". כמובן, הטעיית הציבור אינה עומדת בראש העבירות שמורג נלחמת בהן. זה תירוץ. דקה לאחר מכן היא חושפת את המניע האמיתי שלה: היא נמנעת כאדם פרטי לרכוש מוצרי התנחלויות, ויוצאת נגד ההסתדרות שמנצלת את כוחה, מפרסמת מוצרים מיו"ש ומנרמלת את ההתנחלויות ותושביהן. אין חטא גדול מזה. אם אנשי ההתנחלויות יהיו נורמליים בעיני הציבור בארץ, זה יהיה ארמגדון. בלי שנאה בתוך העם, מה יעשו אנשי שלום עכשיו?
באשר לפגיעה בפריפריה – זה כל כך אייטיז! באמת? מבצע שההסתדרות מפרסמת באתר הפייסבוק שלה פוגע במפעל בפריפריה? הרי כל פרסום של מפעל אחד, הוא אי פרסום כל המפעלים האחרים. ככה זה. אבל זו לא "פגיעה בפריפריה". היא טוענת שפרסום המשק ב"במה האיכותית של ההסתדרות פוגע ביצרנים ישראלים אחרים, שמשלמים מיסים כחוק, ובשימוש נכון בקרקע שנמצאת בתוך גבולות מדינת ישראל". ובהתנחלויות לא משלמים מיסים? אעדכן את הרשויות. אם זה נכון – מצפה לי החזר נאה.
שני דברים לסיום. הראשון – קנו מוצרים של משק אחיה. לא כי צריך לחזק את ההתנחלויות, אלא כי הם פשוט טובים. השני – אני מתגעגעת לשמאל אמיתי, שמאל חיובי ואידיאולוגי, שהאמין בערכים. מה שנותר לנו כיום הוא צל דרדל'ה של המקור, שעסוק בלזרוע פילוג.
