אחרי שבמהלך יום אתמול ניסו בליכוד כמה ספינים יעילים יותר ויעילים פחות מול ימינה, הבוקר, למרבה השמחה, נחשף הסיפור האמתי. התברר בדיוק על מה המחלוקת ומה כל כך מפריע לליכוד, ובעצם לנתניהו, בדרישות הקואליציוניות של ימינה. הסיפור כולו מגולם בשני משפטים בהודעה של הליכוד שפורסמה הבוקר: "במפלגת ימינה דורשים ארבעה תפקידים בכירים שאין להם אף קשר לציונות הדתית. סירובו של בנט, לקבל הצעה נדיבה זו, שמעבירה לידי ימינה את כל הנושאים החשובים לציונות הדתית חושפת שלא מדובר באידאולוגיה אלא בכיסאולוגיה".
אם לתמצת בשלוש מילים את האסטרטגיה של נתניהו: למפד"ל את ימינה. לייצר מצב שבו ימינה תהיה פשוט המפד"ל גרסת 2020. מש"ק הציונות הדתית של ממשלת נתניהו שעסוק בענייני המגזר ולא מעבר. זה הרצון של נתניהו, לשם בדיוק מכוונות ההצעות שניתנו לימינה במו"מ הקואליציוני, ומה שמרתיח אותו, בעיקר, זה שבימינה לא מוכנים להיכנע לאסטרטגיה הזו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם דרכה של ימינה לאופוזיציה סלולה?
– מה הרב קוק היה אומר לראשי "ימינה"?
– גוף, רוח ונשמה: ל"ג בעומר בשלוש דמויות
נתניהו מתגעגע למפד"ל של הכנסת ה-18. כבר קראו לה אמנם "הבית היהודי" אבל היא הייתה לגמרי מפד"ל. עם שר המדע הרשקוביץ, וחברי הכנסת אורלב ואורבך, המפד"ל הייתה בדיוק בגודל ובצורה שנתניהו אוהב, קטנה, צייתנית ועם מעט מאוד השפעה. לזה הוא מתגעגע עד היום. כמה נתניהו זלזל אז במפד"ל? לסיעה בת שלושת החברים ניתן אז משרד המדע, חסר כל ההשפעה, שאליו צורפה כפרס ניחומים מנהלת השירות הלאומי. לסיעת "עצמאות" שקמה באותה קדנציה, בראשות אהוד ברק, ומנתה חמישה חברי כנסת, ניתנו ארבעה משרדים ביצועיים ובהם גם משרד הביטחון. אגב, גם לישראל ביתנו של ליברמן, שהביאה לקואליציה האחרונה חמישה מנדטים בלבד, ניתנו משרדי הביטחון והקליטה. כי לנתניהו אין בעיה עקרונית לצ'פר בהגזמה מפלגות קטנות. הבעיה שלו היא עם השאיפות של ימינה להשפיע על מדיניות הממשלה ולהיתפס כגורם משמעותי בימין הישראלי. את זה הוא פשוט לא מוכן לקבל.
זו אגב הסיבה שנתניהו מתעקש לתת לימינה דווקא את משרד החינוך כמשרד הבכיר, ולא למשל את הבריאות או התחבורה. המפד"ל ההיסטורית החזיקה לאורך השנים בהרבה משרדים, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות, חלקם ביצועיים יותר וחלקם פחות. אולם, תקופת זבולון המר במשרד החינוך יצרה משום מה זיהוי בין המשרד לבין המפלגה. המאמץ לעשות מבנט זבולון עובר דרך החזרתו למשרד החינוך. בקדנציה האחרונה זה אולי לא עבד בגלל משרד המשפטים שהיה בידי שקד, אבל הפעם, מקווה נתניהו, תהליך הקטנתו הפוליטית של בנט יושלם.
לכן, אם ימינה חפצת חיים והשפעה, אסור לה להיכנע לתכתיבים של נתניהו. אסור לה להסכים לחזור אחורה במכונת הזמן. חזרה כזו תהיה אסון למפלגה וגם אסון לימין. נכון, יש בימינה מי שחושבים שצריך היה לקבל את ההצעה. לא פלא שמדובר בעיקר באנשי הבית היהודי, אותו חלק של המפלגה שהוא היורש ההיסטורי החוקי של המפד"ל. זה לא מפתיע אבל למען האמת קצת עצוב. הנכונות לחזור כל כך מהר למשבצת של השותף המובן מאליו, זה שמסתפק במה שנותנים לו ואומר תודה. טוב שהחלק הארי של ימינה מבין כנראה את המלכודת, ויש לקוות שהלחצים שיגיעו ב-48 השעות הקרובות לא יגרמו לו להיכנס לתוכה.
