ב-25 בספטמבר 1978, עמד ראש הממשלה מנחם בגין על דוכן הכנסת והציג בגאווה את הסכם השלום עם מצרים שעימו חזר ימים ספורים קודם לכן מוועידת קאמפ דויד. אלא שחברת מפלגתו, גאולה כהן לא התרשמה. "אדוני ראש הממשלה, תפסיק לרמות את עם ישראל, צריך שתהיה לך דרך ארץ כלפי ארץ ישראל. אני מבקשת להגן על ארץ ישראל מפני ראש הממשלה" צעקה לעברו ובהמשך הטיחה בו: "לא היינו צריכים שאתה תעלה לשלטון כדי שתחזיר את הארץ, יש יותר טובים ממך בשביל זה!".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הציונות הדתית הקטנה שנתניהו אהב כבר לא קיימת
– הציונות הדתית בחרה במגזריות, וכך נתייחס אליה
– מייק פומפאו: "נדון כיצד ליישם את חזון השלום"
מי ששיסעו אותה ודרשו מיו"ר הכנסת להרחיקה מהישיבה היו ברובם דווקא חבריה מהליכוד, אלה שלכאורה אמורים היו להיות החזית הראשונה במאבק הימין למען ארץ ישראל ככתוב בראש מצע הליכוד של אותם הימים. אבל הם דווקא ביקשו לסתום את פיה. אגב, יו"ר הכנסת היה אז יצחק שמיר, שעלה לאחר שנים לכס ראש הממשלה והוביל את ישראל לוועידת מדריד. כמה אירוני.
ניתן לומר כי כבר אז, התברר שהליכוד, בעצם אינו מפלגת ימין. הוא מעולם לא היה. הליכוד היא מפלגת ראש הממשלה.
ידוע ומפורסם שבליכוד מגלים נאמנות רבה למנהיגה, גם כאשר הוא סוטה לחלוטין ממצעה ודרכה. כמעט חמישה עשורים היו לה ארבעה מנהיגים בלבד, כמות שבמפלגת העבודה יש ברבעון. בליכוד לא מדיחים מנהיג ויהי מה. המנהיג מעל לכל וכאשר שרון פרש ל"קדימה" הליכוד אבד את מנהיגו והדרדר ל-12 מנדטים.
פרופסור אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן הגדיר כבר, שההצבעה בישראל היא "זהותית" ולא בהכרח קשורה בעמדות המפלגה. כך, במשך שנים אנשים הזדהו כ"מפד"לניקים" גם כאשר המפלגה לא עשתה דבר למענם. היכן עוד נמצא אנשים שהזיהוי העצמי שלהם הוא עם המונח המפלגתי? היום נמצא יותר אנשים המזהים עצמם כ"ביביסטים" מאשר "ליכודניקים".
בשל כך יכול מנהיג הליכוד להתכחש באופן הציני ביותר למצע המפלגה, לדרכה כשומרת גחלת הארץ, כמחוללת מהפכה חברתית, כלכלית וליבראלית מול משטר הפרוטקציה, ה"צעטלך" והשחיתות המפא"יניקי. מנהיג הליכוד לדורותיו יכול להוביל את המפלגה ובעקבותיה את המדינה כולה למחוזות גחמותיו האישיות, במידה זו או אחרת, ובמפלגה לא יימצא פוצה פה ומצפצף. אם בזמנו בגין ושמיר עוד גילו נאמנות מסוימת בתחומים רבים למה שכונה אז "הימין" הרי שאריק שרון ובנימין נתניהו שכללו את הציניות הזו לממדי ענק.
אריק שרון הוביל את ההתנתקות משום שרצה להציל את עורו מכתבי אישום, גם אם אנשי פורום החווה ייטענו ויבקשו להוכיח בק"ן טעמים שזו הייתה מדיניות נכונה, נבונה מרחיקת ראות. מתפקדי הליכוד, שכ-60 אחוז מהם הצביעו נגד תכנית ההתנתקות, שתקו כדגים כאשר שרון עשה מהצבעתם חוכא ואיטלולא ובתמרונים מרהיבים ביצע את זממו במתיישבי גוש קטיף. אסור גם לשכוח שכ-40 אחוז תמכו במהלך שמאל מובהק שכזה, שספק אם ראשי מרצ עצמם היו הוגים אותו, שלא לומר לבצעו.
בכנסת קמו לו רק 13 מתנגדים מתוך 40 ח"כים של המפלגה שנקראו בפי כל "המורדים", בזמן שהמורד האמיתי בימין היה ראש הממשלה עצמו. יתר החברים, ובהם, הפלא ופלא, בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו, התיישרו לפי הקו שהתווה שרון, ממש כעכברים מאחורי החלילן מהמלין. לא בכדי כונה הלילה שבו ניסו לעשות שרירים בכנסת כ"ליל השפנים" ובנתניהו דבק הכינוי "פוטש בננה" אחרי ניסיון הנפל העלוב שלו לעשות קולות של התנגדות.
ברבות השנים עבר המושג "ימין" גלגולים רבים ועבר מטמורפוזה. שוב אין עוסקים רק בשאלת ארץ ישראל השלמה, השטחים או בהתנגדות למדינה פלשתינית. היום גלומים בו מאבקים ערכיים רבים אחרים: מאבק דמותו של בית המשפט העליון, דת וממלכתיות, האיזון שבין זכויות אדם לזכותה של מדינה להילחם על קיומה, ענייני לאום ואזרחות, הגנת הסביבה ועוד ועוד.
מנהיג הליכוד לדורותיו יכול להוביל את המפלגה ובעקבותיה את המדינה כולה למחוזות גחמותיו האישיות, במידה זו או אחרת, ובמפלגה לא יימצא פוצה פה ומצפצף
סיכום שנותיו של נתניהו בכל שנות כהונתו מעלה ספקות רבים אם אכן זכאי הוא, וזכאית מפלגתו לשאת בתואר "ימין". הבה נבחן.
האם מפלגת ראש הממשלה נתניהו שומרת על ארץ ישראל? נתניהו, יותר מכל ראש ממשלה אחר מכל מפלגה שהיא, הקפיא בנייה בהתנחלויות אם צריך ואם לא צריך. הוא התיר למינהל האזרחי להמשיך ולמרר את חיי המתיישבים, סירב להרוס בנייה בלתי חוקית פלשתינית ודומה שאיש אינו חולק על כך שאם יובשלו התנאים וימולאו הדרישות – הוא גם יכיר במדינה פלשתינית.
בחמש השנים האחרונות בלם נתניהו בגופו כל ניסיון לבצע רפורמות במערכת המשפט, אכיפת החוק ושינויים מבניים בפרקליטות המדינה שקצה קרחון התנהלותה המסואבת נחשפת רק בימים אלה. פרט לחבר או שניים בליכוד, אמיר אוחנה או יריב לוין ההגון, למשל, זה לא מעניין איש.
ולמי מכר הליכוד בראשות נתניהו בכל שנות כהונתו את משרות הרבנים הראשיים, בתי הדין הרבניים, מערכות הכשרות ומכלול שירותי הדת במדינה? האם לאלה המאמינים בממלכתיות ובציונות? חלילה. מי שזכו הן המפלגות החרדיות, אלה שאינן מאמינות שמדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו", אלה שלא נקפם ליבם לעקור קברי יהודים מגוש קטיף, אלה שאחד מדבריהם הראשיים הגדיר עצמו כ"שמאל" (גפני), או אפשרו את הסכמי אוסלו בשעתם.
הליכוד זו מפלגה של חברים שממש לא מעניין אותם דבר מרשימת הנושאים הנ"ל. מה כן מעניין אותם? כולנו זוכרים כיצד לימור לבנת שאלה האם רק "ג'ובים" בראשם והם ענו במקהלה "כן!".
הליכוד זו מפלגה שנאמנותם הראשונה של מנהיגיה היא לחברי מרכז מפלגתם, המהלכים עליהם אימים בסגנון סיציליאני כשידם על ה"שאלטר" כל אימת שנדרשות רפורמות חיוניות. מעטים מבכירי הליכוד העזו לעמוד מולם ולנצח.
הליכוד של היום זה מירי רגב, שדבררה בהתלהבות יתר את ההתנתקות כדוברת צה"ל, הסתובבה בנווה דקלים עם חיוך רחב למראה אסונם של המתיישבים ולעדותו של עיתונאי בכיר לאחר שהשתחררה ניסתה לברר אם תתקבל למפלגת העבודה.
נכון שמפעם לפעם מבליחה איזו התנהלות ימנית קטנה, כמו חוק הלאום, אבל בגדול הוא ממש אינו ימין. "גוש הימין" שמלווה אותו בשנה האחרונה בנאמנות הוא רק שם בלתי מוצלח שכן בתוך כל הגוש הזה רק מפלגה אחת זכאית לתואר וזו אינה הליכוד.
ועתה, כאשר הליכוד השתמש וזרק את "ימינה" מאחורי גוו, ניתנה לנו ההוכחה הסופית לכך. מר נתניהו הוא ראש ממשלה מצוין שהוביל את ישראל להישגים חסרי תקדים אך דוקטור ביבי הוא נקמן קטן המונע מגחמות אישיות ומשפחתיות. שתי הדמויות הגלומות באיש אחד זה אינם ימין.
אז נכון ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" וזה בסדר. אבל לפחות, למען ההגינות הפוליטית, דבר שבליכוד כבר מזמן לא זוכרים מהו, אל תקראו לעצמכם מפלגת ימין ואל תדרשו נאמנות משום "גוש ימין".
