תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: רגע לפני שאתם עומדים לפרוש מעבודתכם, הבוס הגדול קורא לכם למשרדו. בחיוך רחב הוא מבשר לכם שהחליט להקפיץ לכם את הפנסיה ב־20 אחוזים נוספים. נשמע פנטזיה? ובכן, מסתבר שזה קיים ממש כאן בישראל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– משיכת מזומנים: מימוש מיטבי של כספי הפנסיה בתקופת הקורונה
– כספי הפנסיה הובטחו, אבל מי ערב שהם יהיו שם?
– גל שני ורופאים מותשים: מה מצפה לשר הבריאות החדש
דו"ח חריף שפרסם מבקר המדינה בשנת 2016, העלה כי במשך שנים הגדילו הרמטכ"לים את קצבת הפנסיה של הפורשים מצה"ל באופן גורף ובשיעורים גבוהים, שהשפעתם המצטברת על תקציב המדינה נאמדת במאות מיליוני שקלים בשנה. מתברר שלרמטכ"ל יש סמכות להגדיל את קצבת הפנסיה של משרתי קבע, בעוד כ־19%. הדבר נעשה באמצעות חישוב תקופה ארוכה יותר של שירות, לעומת השירות בפועל של אותו קצין או נגד.
באותה בדיקה של המבקר נמצא כי כמעט כל הפורשים בשנת 2015 קיבלו את הצ'ופר הזה, בדרך זו או אחרת. ממוצע הגדלות הרמטכ"ל היה כ־8.8%, כאשר כשליש מהפורשים קיבלו תוספת של 10% ומעלה. התוספת הזו מגיעה מתקציב הגמלאות של מערכת הביטחון – שבשנת 2018 עמד על 7.8 מיליארד שקל – וליתר דיוק מתקציב המדינה. רק בשנים 2013־2015 הוציאה המערכת כ־3 מיליארד שקלים בגין הגדלות הפנסיה הללו, כלומר כמיליארד שקלים בשנה, "זאת מבלי שנעשתה הערכה של המשמעות הכספית של ההגדלות וללא פיקוח ובקרה חיצוניים", כדברי המבקר.
נוכח נתונים אלו דרש המבקר לעשות סדר, לקבוע כללים ולבחון את הביסוס המשפטי לפריווילגיה הזו.
מאז חלפו כמה שנים, ובשבוע שעבר פרסם המבקר הנוכחי, מתניהו אנגלמן, דו"ח מעקב לבחינת תיקון הליקויים. ומה מתברר? שהתוספת הממוצעת שמעניק הרמטכ"ל דווקא עלתה, ובשנת 2018 היא עמדה על כ־9.5%. באותה שנה הוציאה מערכת הביטחון על העניין הזה 1.1 מיליארד שקלים, אשר מצטרפים למיליארדים הרבים ששולמו בשנים הקודמות (אגב, קצבת הפנסיה הממוצעת בקרב קציני צה"ל עמדה בשנת 2018 על 19,440 שקל).
עוד מתברר שלא השתנה דבר בנוגע לסוגיה מרכזית: אין ביסוס משפטי המתיר לרמטכ"ל לחלק כספי מדינה. למעשה, עדיין קיימת מחלוקת בין הצבא למשרד המשפטים על פרשנות של החלטת ממשלה משנת 1961, שלטענת צה"ל מאפשרת להעניק תוספות לפורשים.
צה"ל איננו היחיד שמדלל את קופת המדינה בפנסיות שמשולמות בסופו של דבר מכספי הציבור. כבר כתבנו בטור זה על הפנסיות התקציביות השערורייתיות של השופטים, עובדי חברת החשמל, מרצים במוסדות אקדמיים ועוד רבים.
במובן מסוים, דווקא בהקשר הצה"לי יש אולי הצדקה להטבות, גם אם הן מופלגות. בקרב פורשי הצבא יש קצינים רבים שביצעו תפקידי לחימה שונים ומשימות חיוניות, לעיתים תוך סיכון חיים ותשלום מחיר אישי ומשפחתי לטובת המדינה. בהחלט ראוי לתת להם צ'ופר, אבל השאלה היא באיזה היקף ואם העלויות השונות ומשמעותן נבחנות היטב. בנוסף, רוב הפורשים מצה"ל מוגדרים כ"תומכי לחימה", וחלקם מילאו את תפקידם בלי קשיים מרובים ואף לא הרחק מביתם. הם פורשים בגיל 46, וזכאים כבר אז לקצבת פנסיה. אז מדוע צריך לצ'פר אותם עוד?
