חיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ מעסיק יותר ויותר את קהילת מדעני הכדור. ככל שהטלסקופים שלהם משתכללים ומרחיקים ראות, כך גדלה האופטימיות שלהם. עד לפני פחות ממאה שנה הם חשבו שביקום יש גלקסיה אחת, שביל החלב, והיום הם מבינים שיש מאות מיליארדים. לכן קשה להם להאמין שאנחנו היצורים החושבים היחידים בכל היקום העצום סביב. לפי חישוביהם הטריים, בשביל החלב לבדו מהבהבים כ־240 מיליון כוכבים בעלי היתכנות לתשתית תרבותית מפותחת, כך שאנחנו אפילו לא טיפה באוקיינוס האפשרויות להיווצרות חיים תבוניים. החלל החיצון רוחש חיים, לכאורה.
למה רק לכאורה? כי למדענים אין עדיין תשובה משכנעת לשאלה המציקה איך זה שהחייזרים התבוניים טרם מצאו אותנו. חלקם הגדול אמור להיות קשיש פי כמה מאיתנו ולפיכך גם מפותח פי כמה מבחינה טכנולוגית, אז איפה הם? מדוע לא טרחו ליצור איתנו קשר מאז ייסוד כדור הארץ לפני 4.5 מיליארד שנים? האם הם עד כדי כך עסוקים בדברים אחרים? אנחנו לא מעניינים אותם לפחות כמו שהם מעניינים אותנו?
ספר מחכים שיצא לאור בינואר האחרון מנסה להציע פתרונות לתעלומה: "מפגשים בשביל החלב", מאת פרופ' חגי נצר ואבי בן בסט (ידיעות ספרים). אחת מהצעות הפתרון אומרת שאכן ישנן עוד אינספור תרבויות מחוץ לכדור הארץ, אבל יש להן נטייה לגווע עוד לפני שהן מצליחות לתקשר איתנו. תוחלת חייהן קצרה בהרבה מהמרחק העצום שבינינו לבינם. מדוע כה קצרה? אולי בגלל אירועים אסטרונומיים חיצוניים שהכחידו אותם, ואולי עקב צרות מבית. מנעד הצרות הללו כולל גם את האפשרות של מגפה ויראלית. בעמ' 228 מתואר נגיף דמיוני המתפשט באמצעות דרכי הנשימה וגורם להשמדת יבשות שלמות. "עד עכשיו", מסבירים נצר ובן־בסט, "נעצרו כל המגפות, אבל מי ערב לנו שכך יהיה גם בפעם הבאה? האם ייתכן שהמין האנושי יימצא בסכנת הכחדה כתוצאה ממגפה חשוכת מרפא?". ספוילר: כן.
כאמור, הספר ראה אור בינואר, ומטבע הדברים ירד לדפוס עוד הרבה קודם, לפני הקורונה. סימני חיים לא התגלו בינתיים בחלל, אבל את תרחיש הנגיף הקטלני כבר חווינו עלי אדמות. לפני שבוע נחשפה בטלוויזיה – בנימת גיחוך – התבטאות של ראש הממשלה מתחילת מרץ על אפשרות של הכחדת האנושות כתוצאה מהקורונה, אך לפי הכתוב בספר זו לא הייתה אפשרות תיאורטית לגמרי. מנהיגים, כמו מדענים, אמורים לקחת בחשבון אפשרויות קיצון, קל וחומר כאשר ההסתברות שלהן גדלה פתאום פלאים. אם אסטרואיד ענק יתקרב מחר באופן מאיים לכדור הארץ, לא נוכל למנוע את האסון על ידי הכחשה. מישהו יצטרך לעשות משהו כדי לנסות למנוע את ההתנגשות.
בתחילת מרץ, זה מה שנתניהו, ליצמן ובר־סימן־טוב עשו מול אסטרואיד הקורונה. הם הפעילו את הצופרים בעוצמה מרבית, כדי לטלטל את הציבור השאנן. אלמלא הטילו פחד ואימה, היינו היום במצב של ארה"ב, בריטניה ואיטליה. תסריטיהם הקודרים על אלפי חללים, ואפילו רבבות, הם ששכנעו אותנו בסוף לציית להנחיות ולהסתגר בבתים. התקשורת פקפקה, האופוזיציה גיחכה, ואפילו בין תומכי הממשלה היו מי שחשבו שמדובר בהתנהלות פרנואידית, אבל עם ההצלחה קשה להתווכח.
כחודשיים וחצי אחרי גילוי החולה הראשון בישראל, אפשר לקבוע שמדיניות ההפחדה הוכיחה את עצמה. היא שלחה אותנו לבתים והעניקה זמן היערכות יקר – תרתי משמע – למנגנון הבלימה הרפואי. גם אם יתרגש עלינו גל שני, הוא כנראה יהיה פחות קטלני ממה שעלול היה להיות הגל הראשון, לפני שהצטיידנו במלאי מכונות הנשמה, במטושים ובניסיון קרבי. עכשיו רק נשאר להיזהר, לשקם בחוכמה את הכלכלה שכנראה נפגעה פחות מכפי שהיה נדמה תחילה, ולהפסיק ליילל. בסך הכול, הספינה הישראלית משייטת לא רע בין הגלים.
