אצבע על הדופק
באתר השבועון הגרמני "המראה" – בגרמנית "דר שפיגל" – שיוצא לאור בהמבורג, בצפון-מערב גרמניה, הוזכרה ישראל ארבע פעמים בשבוע שעבר. המגזין סיקר את הרכבת הממשלה ואת דחיית השבעתה, וכן דיווח על פגישתו של שר החוץ (בשבוע שעבר שר החוץ המיועד) גבי אשכנזי עם מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו, בכתבת פרופיל קצרה שהוקדשה לתולדותיו. בדר שפיגל נכתב שאשכנזי התגייס ב-1972, לחם במלחמת יום הכיפורים והיה מעורב במבצע אנטבה. הוזכרה כמובן גם "מלחמת עזה בשנת 2008", המכונה אצלנו מבצע עופרת יצוקה.
אחת מארבע הידיעות דיווחה על נפילת לוחם צה"ל עמית בן-יגאל, עם ציטוטים מפי דובר צה"ל וראש הממשלה נתניהו, שהבטיח לתפוס את המחבל ולהביאו לדין. מיד בפסקאות הבאות הם נתנו "רקע הכרחי": "ישראל כבשה את הגדה המערבית ומזרח ירושלים במהלך מלחמת ששת הימים ב-1967. הפלסטינים דורשים את האזורים הללו למדינה לעצמם, עם מזרח ירושלים בתור עיר הבירה".
התנגדות לסיפוח
עיתוני העולם עסקו רבות בשבוע שעבר בשאלת הסיפוח האפשרי של יו"ש לישראל (אולי גם על רקע התאריך, 14 במאי, תאריך הקמת המדינה בלוח הגריגוריאני). באירופה התמקדו בשאלת יחסי ישראל עם האיחוד: "האיחוד האירופי יתגייס נגד הצעת ישראל לסיפוח הגדה המערבית", נכתב ב-BBC. "תוכנית הסיפוח של ישראל עלולה להיות שובר שוויון ביחסיה עם האיחוד האירופי", נכתב באייריש טיימס. בלה-מונד הצרפתי הופיעה כתבה על "כיצד האיחוד האירופי מתכונן למהלך הסיפוח הישראלי בגדה" (הכתבה נפתחת במילים: "הסערה מתקרבת, אך לא בטוח שהיא תפרוץ. לסערה הזו יש שם, 'סיפוח', שפירושו הרחבה אפשרית של ריבונות ישראל לחלק מהגדה המערבית").
גם בארה"ב העיתונים נצמדו לקו מדיניות החוץ האמריקני המקובל (במיוחד בשמאל, כמובן), המפקפק מאוד בתועלת הסיפוח, ומזהיר מפניו. מאמר המערכת של הוושינגטון פוסט ב-14 במאי, הוא דוגמה טובה: העורכים קראו בו לבלום את הסיפוח של "כל 128 ההתנחלויות שישראל הקימה בגדה המערבית, שרוב הפלסטינים חיים בה".
בוושינגטון פוסט הסבירו שהסיפוח יערער את יציבות ממלכת ירדן, בעלת בריתה של ארה"ב "שישראל הייתה בשלום איתה מאז 2004" (הטעות במקור; השנה האמיתית היא כמובן 1994). הוא גם יגרום לרשות הפלסטינית להפסיק את התיאום הביטחוני, ויעורר גל טרור. מאמר המערכת מונה את המתנגדים הגדולים לנושא – אינספור פקידים אמריקניים שעסקו בעבר במדיניות במזרח התיכון, ועשרות בכירי מערכת הביטחון הישראלית לשעבר. בהתבסס על עמדתו של ראש הממשלה החלופי בני גנץ, הדורש הסכמה אמריקנית מלאה למהלך הסיפוח, טוענים עורכי הוושינגטון פוסט שטראמפ יכול לבלום את הסיפוח באמצעות דרישה שזה ייעשה כחלק מתהליך שלום אמיתי בכוונה להשיג את פתרון שתי המדינות. "אם טראמפ יעמוד על הדרישה הזו, לא תהיה כל פעולה ישראלית בקרוב".
אולם חלק מהקוראים מתנגדים לעמדה הזאת: בלוס-אנג'לס טיימס, בתגובה לכתבה שהזהירה מפני הסיפוח, כתב אחד הקוראים, פרד באומן מאוהיו, מכתב למערכת. "ראשית, סיפוח, חכם או לא, אינו הורג את פתרון שתי המדינות", הוא קבע. "סירובם של הפלסטינים לקבל את קיומה של ישראל עשה זאת, וגרם לסיפוח להיראות כדרך היחידה. שינוי אמיתי, כמו זה של נשיא מצרים דאז אנואר סאדאת בשנות השבעים, יפתח את האפשרות הזאת שוב. שנית, שליטת ישראל בבקעת הירדן תמיד הוכרה כהכרח אסטרטגי לשלום יציב. אופן סיפוחה יכול לעלות מתוך המשא ומתן – שהרשות הפלסטינית מסרבת לו בעקשנות".
הנשים שלנו
במאמר מעניין שפורסם בגיליון יוני של המגזין אטלנטיק – "למה חלקנו משגשגים במשבר", ששווה לקרוא במלואו – מהגגת ההוגה הפמיניסטית ויוויאן גורניק (בת 84) על השפעתם של מצבי משבר. באמצע המאמר, בתור דוגמה לטענתה, היא מתארת את הנשים הישראליות בעת מלחמה. היא מספרת שלפני שנים רבות, היא הכירה בישראל נשים שהיו צעירות בימי מלחמת העצמאות. "הן חיו מאז בליבו של הסכסוך הערבי-ישראלי; הן היו קשוחות. בזמן שלום לא ראיתי אף אחת מהן מחבקת חבר, קרוב משפחה או עמית, ובוודאי לא מפגינות טיפת חיבה אמיתית או חולקות צחוק ידידותי". אבל אז, היא מתארת, "הייתה התרעת מלחמה. כשהטנקים החלו לנוע, חל שינוי מפליא בנשים הללו. בתוך רגע הן היו כולן ברחובות, מחלקות חבילות של מזון וספרים ובגדים לחיילים העוברים בכלי הרכב המשוריינים. מה שהפליא אותי היה הכרת התודה בעיניהן. הן הודו על המהומה שתבוא, הודו על כך שהיא התירה להן לשכוח את העול של הגנתן העצמית, הודו על כניסתן למצב היחיד שיוכל לפוגג את ריקנותן העצמית – האחווה מפיחת רוח החיים של הסבל".
גרוניק משווה זאת לצילומי הווידאו שראתה של אנשי צוות רפואת חירום שניצבו סביב מיטתו של מטופל חולה קורונה שעומד למות. בעיניהם היא זיהתה את ההקלה שנותן המאמץ המשותף, בידיעה שהם כבר לא אחראים לבדם להישרדותו של המטופל, בידיעה שהעול מוטל על כולם יחד. "וכן, אומר זאת, הכרת התודה. התלות ההדדית פעלה כמו תרופת פלא, מפיגה את התשישות שבמצב אחר הייתה ממוטטת את רובם".
כתבה ארוכה באתר "ווג" ביום חמישי שעבר עסקה בטקס החינה התימני. אדווה צור (צברי) מקדימה הסבירה בריאיון איך מרגישה כלה בחינה, כשהיא עוטה את המלבושים ועונדת את כל התכשיטים. "בהתחלה אין תחושה כבדה, אבל אחרי זמן מה של הליכה וריקוד, זה מכביד מאוד על החזה", אמרה צור לכתבת ליאנה סטנסטין. "הרגשתי יפה ולא רציתי להסיר את התכשיטים גם אחרי שהחינה הסתיימה". הכתבה מלאה תמונות יפהפיות שצילמה טליה קוליס, ובתחתיתה הסרטון "ימנייט", שמציג את בני הזוג עם כל העיטורים. אל תפספסו.
