מדינת ישראל הוכרזה בצעד חד־צדדי. החלטת האומות המאוחדות (בכ"ט בנובמבר 1947) על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות לא יצאה אל הפועל, בגלל התנגדות נחרצת של ערביי פלשתינה־א"י, מנהיגיהם ותומכיהם לעצם הקמתה של מדינה יהודית. מלחמת הטרור הפלסטינית פרצה כבר למחרת היום, ולא חדלה עד היום.
דוד בן־גוריון ידע היטב, שהסכמה מדינית לא תושג, והדרך היחידה להקמת מדינה יהודית היא הכרזה חד־צדדית, ביום תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בן־גוריון גם ידע היטב, שצבאות ערב יממשו את האיום לפלוש למדינה היהודית ולהחריבה, אם יעזו היהודים להקים אותה באופן חד־צדדי. לכן הוא הורה להיערך למלחמה כוללת מרגע ההחלטה באו"ם, ואף לפני כן. הוא גם שמע והבין את האיומים מאירופה ומבריטניה נגד הכרזה חד־צדדית, ובמיוחד הכיר את הצבא הבריטי שעמד מאחורי הצבא המצרי והלגיון הירדני, והבין שכוחות צה"ל (שהוקם רק במשך המערכה), יעמדו לא רק מול צבאות ערב, אלא גם מול העוצמה הבריטית שמאחוריהם. כל זה לא הרתיע אותו.
משה שרתוק (לימים שרת) חשש מאוד, פנחס רוזנבליט (לימים רוזן) דרש להכניס את גבולות החלוקה לתוך ההכרזה, ובן־גוריון התנגד כי אמר שתפרוץ מלחמה, ואי אפשר להתחייב על קווי גבול, שעלולים להתגלות כגבולות חנק, בזמן מלחמה.
את המחירים כולנו יודעים. אנו ממשיכים לשלם אותם עד היום, וסופרים את הנופלים בכל יום זיכרון לחללי צה"ל – אבל אנו יודעים שעצמאות של מדינה יהודית אי אפשר להשיג בשום מו"מ מדיני עם הנהגה פלסטינית כלשהי. לולא ההכרזה החד־צדדית היינו נשארים אוטונומיה יהודית קטנה, מעט יהודים תחת חסות בינלאומית, שנדחקים אל הגטאות במצב קשה יותר מזה של הנוצרים בלבנון.
בן־גוריון גם החליט על קביעת ירושלים החדשה בירת ישראל, בצעד חד־צדדי שרוב מדינות העולם סירבו להכיר בו. 70 שנה עברו עד שהנשיא האמריקני טראמפ העז להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים.
גם ההתיישבות הציונית, בחלקה הגדול, לפני קום המדינה וגם לאחר מכן, נעשתה בצעדים חד־צדדיים, שגררו גינויים חריפים ואיומים משונאי ישראל ברחבי העולם.
מלחמת ששת הימים, שפרצה ביוזמת נשיא מצרים, הביאה את מדינת ישראל לאחד את ירושלים בצעד חד־צדדי. האו"ם ורוב מדינות העולם סירבו להכיר בירושלים המאוחדת תחת שלטון ישראל, כשם שסירבו להכיר בירושלים הבירה לפני כן. אינספור החלטות בינלאומיות הוכרזו מאז נגד איחוד ירושלים, ומדינת ישראל עמדה יפה במערכה.
כעת מאיימת עלינו צרפת בסנקציות אם תעז ממשלה ישראלית רחבה להחיל את החוק הישראלי על אזורי ההתיישבות הישראלית ביו"ש ובבקעת הירדן, ובתזמון מתואם מאיימים ארגונים ישראליים פרו־פלסטיניים בפגיעה בינלאומית אישית בחברי כנסת אם יעזו להצביע בעד החוק על ההתיישבות הישראלית. זהו צעד חסר תקדים של איום אנטי־דמוקרטי, ושיתוף פעולה חמור עם גורמים בינלאומיים עוינים. תארו לכם איום אישי דומה על שרים וחברי כנסת שתמכו בהסכמי אוסלו ובעקירת יישובי קטיף.
ישראלים ואירופים פרו־פלסטינים עם גורמים בינלאומיים עוינים (כמו בית הדין הבינלאומי בהאג), מתייצבים נגד רובו המכריע של עם ישראל במדינתו הריבונית, ונגד "זכותנו הטבעית וההיסטורית" בארצנו.
לא מיותר לחזור ולהזכיר, שמעולם לא הייתה מדינה פלסטינית בארץ הזאת, בעוד זכותו ההיסטורית של העם היהודי הוכרה בסן־רמו בחבר הלאומים, עם אישורה של הצהרת בלפור. כל הטענות על שטח כבוש ביהודה ובשומרון ובבקעת הירדן הן סילוף גמור, ודי לשאול: ממי כבשנו? השליטה הירדנית לא הוכרה בעולם, ובסופו של דבר ירדן הסתלקה רשמית. בנוסף, חובה להזכיר, שרוב רובם של הפלסטינים הם אזרחי ירדן, ורוב רובם של אזרחי ירדן הם פלסטינים, וכדברי יגאל אלון: יש שתי מדינות, ואין שלושה עמים.
אני קורא לחברי הכנסת ולשרי הממשלה החדשה מימין ומשמאל לדחות את האיומים מבית ומחוץ, ולהבהיר שמדינת ישראל הדמוקרטית, מאז הקמתה, אינה נרתעת מצעדים חד־צדדיים אם היא משוכנעת בחיוניותם.
