עם כינון הממשלה החדשה, ראוי ששרי הממשלה הנכנסת יזכרו, יכירו ובעיקר יחלו לפעול למען פתרון הוגן ליהודים המבקשים לעלות להר הבית. מרתק לגלות שוב ושוב עד כמה אתגרי היהודים בארץ ישראל בימים האלה דומים דמיון מושלם לאתגרים שהתמודדו עמם אבותינו. וכמו אז, יש להתמודד עמם ולא להירתע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מרצים ישראלים נגד הממונה על אנטישמיות בגרמניה
– "החלום שלי היה להילחם באלה שמסיתים נגד ישראל"
– הפיצוי החריג שהעניקה המשטרה לפעיל הר-הבית
דוגמה אחת מאינספור אתגרים כאלו השזורים במורשת ישראל בימים ההם ובזמן הזה, אפשר למצוא במריבה הקדומה המופיעה בספר בראשית סביב נושא המים בין יצחק לפלישתים. כמו אז, גם היום מתקיימת מריבה על מקורות המים. הפעם היא בין היהודים לאנשי הווקף המוסלמי השולטים בהר הבית.
יצחק כזכור חפר מחדש את הבארות אשר חפר אברהם אביו ונסתמו בידי הפלישתים. אלו בטיפשותם, התנגדו לפוטנציאל הפיתוח שהוא הביא עמו, אף שגם הם יכלו ליהנות מכך. מה הם בחרו לעשות? לפתוח בריב: "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור: לנו המים. ויקרא שם הבאר עֵשֶׂק כי התעשקו עמו". גרר, אגב, מזוהה באזור רצועת עזה.
היהודים העולים להר הבית בימים כתיקונם, אשר רובם המוחלט עושים זאת במסלול המותר על פי ההלכה (ולו מהסיבה הפשוטה ששוטרי ישראל מגבילים את הליכתם בהר), עוברים בדרכם על פני ברזייה ציבורית. לתדהמתם של הצמאים, אסור ליהודים לשתות ממנה. "לנו המים" צועקים אנשי הווקף לשוטרים, ואלו מרחיקים למענם את בני יצחק. "מעשה אבות סימן לבנים" הוא כפול ומכופל בעניין עושק המים כאן, מפני שאין עוד מקום בעולם שמזוהה עם יצחק אבינו יותר מהר הבית, המקום שבו עקד אותו אביו.
ההקבלה הזאת אינה מקורית. הרמב"ן עצמו המשיל את קורות המאבק על בארות יצחק, למאבק על בתי המקדש. הבאר הראשונה – עשק – מקבילה לחורבן הבית הראשון. הבאר השנייה שממנה גורש יצחק כונתה שטנה, שכן בפעם הזאת המאבק החמיר ולבש פנים של שנאה ממש. כך בכל ימי בית השני היה המאבק על הבית הגדול והקדוש חמור ועיקש הרבה יותר מבמקדש שקדם לו. הבאר השלישית שאותה חפר יצחק והפעם נשאר בה, כונתה רחובות. "כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ". ובכך מזהה הרמב"ן לא פחות מרמז לבניית הבית השלישי.
גם כיום, בזמן קורונה ובשעה שבה ההר נעול בפני יהודים, המאבק על מקור המים החיים – על הר הבית שממנו עתידים לצאת מים חיים ולהרוות את צימאונו של העולם כחזונם של הנביאים יחזקאל, יואל וזכריה, עוד נמשך. אין זמן ראוי ונכון יותר לקדם מדיניות לטובת העולים היהודים בהר הבית. ממשל טראמפ המליץ על כך במסגרת תוכנית המאה שלו, וראוי שהצעדים האלה יבוצעו בהקדם.
מי שימונה למשרת השר לביטחון הפנים הבא של מדינת ישראל חייב לעשות מעשה של תיקון הוגן, לא רק לפתוח את הר הבית לעליית יהודים חופשית, לא רק לעשות את המובן מאליו ולהעניק ליהודים שוויון זכויות בהר, ולכל הפחות לשתות מהברזיות שם ממש כפי שהמוסלמים רשאים לשתות מהן – אלא להשיב את הכבוד הלאומי למקום הזה. זה יהיה תיקון לעיוות היסטורי, ישיב את הריבונות אל ההר ויקרב אותנו כמה צעדים גדולים לכיוון מימוש חלום הדורות שם. הגיע הזמן ללכת בדרכו של אבינו יצחק.
הכותב הוא יו"ר תנועת "אם תרצו"
