שאדי איברהים, לוחם השריון שנפצע קשה בשבוע שעבר בפיגוע דריסה בדרום הר חברון, הוא בן למשפחה דרוזית. משפחה שבניה, לאורך דורות רבים, משרתים בצבא בנאמנות מוחלטת למדינת ישראל ומתוך אידיאל לעשות כך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היהודי שעומד מאחורי השירים ב"נסיך מצרים"
– רנד פינת סלה: התוכניות שכוונו אל הבטן הרכה של כולנו
– "פעם טיפול וירטואלי נחשב נחמד, היום הוא מציל חיים"
בכתבה ששודרה אתמול בחדשות 12 ראיתי את אביו – סעיד סאלים איברהים, איש אצילי שמחכה באמונה שלמה שבנו יתעורר, רק כדי לומר לו שלמרות שקטעו לו את הרגל הוא יהיה בסדר. את המילים האלו הוא אומר מתוך דמעות שחונקות לו את הגרון ואת גרונם של כל הצופים בכתבה. מאז שנפצע, שאדי מורדם ומונשם ואביו עוד מאמין שהוא יחזור לשרת את המדינה. יחד נתגבר על הקושי, הוא אומר. עם אבא כזה מה הפלא ששאדי נבחר ללוחם המצטיין של היחידה אך הוא נפצע לפני שהספיק לשמוע את הבשורה המשמחת. ההורים שהיו בסוד העניינים, הצטלמו בשבוע שעבר, רגע לפני הפיגוע, לסרטון הפתעה שאמור היה להיות מוקרן בטקס המצומצם (בגלל הקורונה) של הענקת ההצטיינות. בסרטון הם מספרים כמה הם גאים בו ומזכירים לו שהערך העליון הוא לשרת במדינת ישראל. בכתבה שודר גם קטע וידאו קצר ובו רואים את שאדי – מלח הארץ, לוחם משכמו ומעלה – עם חברים ליחידה.
אין מי שלא מכיר בתרומתם של החיילים הדרוזים לביטחון ישראל. הם מוסרים את חייהם, נפצעים ומשרתים את המדינה לאורך כל שנות קיומה. אז איך יכול להיות שהבחורים המצוינים האלו לא מצליחים להתברג בחברה הישראלית מחוץ למסגרת הצבא? איך יכול להיות שאין בהם כאלה שמאיישים משרות בכירות ותפקידים מובילים במשק הישראלי? מדוע הכישרון, הנאמנות, האצילות והעוצמה נחשפים רק כשהם לובשים מדים? האם אנחנו, כחברה, לא מסוגלים לצאת מהגזענות ולאפשר להם להשתלב, לטובתנו, בכל מוסדות המדינה, הארגונים החברתיים והחברות המובילות במשק? האם מבחינתנו הם טובים רק כדי להגן עלינו פיזית? איך אנחנו יכולים להסתכל בעיניים של סעיד ואשתו וכל המשפחה המורחבת שמחכה מחוץ לטיפול נמרץ בסורוקה ולומר להם שאנחנו איתם, כשביום שהוא ישתחרר כבר לא נהיה שם.
אנחנו זקוקים לאנשים בעלי מוטיבציה וערך כמו שאדי ושאר החיילים הדרוזים. הגיע הזמן שנעשה חשבון נפש רציני ונפתח את הדלתות ואת הלב לעדה הדרוזית. אולי אפילו ננצל את ממשלת האחדות ונמצא דרך להחריג אותם מפסקת הנאמנות, שעושה, דווקא להם, את העוול הגדול ביותר. בואו נתחיל בלתת להם להרגיש אזרחים שווים הם הרי מרוויחים את זה ביושר. מי שמוכן למות למען המדינה הזו גם יהיה מוכן לעבוד קשה כדי להפוך אותה לטובה יותר, צודקת יותר ומצליחה יותר.
