ב-24 בדצמבר 2018, בעודי יוצא מכותלי בית הספר וצועד לעבר ביתי, התקבל הדיווח שראשי הקואליציה הגיעו להסכמות והבחירות לכנסת העשרים ואחת תהיינה ב-9 באפריל 2019. כילד שחובב פוליטיקה הייתי נרגש מהבשורה. כשהתקיימו הבחירות לכנסת העשרים ב-17 במארס 2015 הייתי בן תשע, אמנם כבר הבנתי שזהו יום בחירות אבל לא הבנתי עד הסוף את המשמעות ולא חוויתי את ההתרגשות והמתח בליל פרסום המדגמים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היהודי שעומד מאחורי השירים ב"נסיך מצרים"
– דו"ח פלסטיני: כ- 70 אחוז מהפליטים כלל לא חיים במחנות פליטים
– אמל"ק: תובנות על ההיסטוריה בפחות ממאתיים עמודים
ב-9 באפריל אשתקד התקיימו הבחירות לכנסת ה-21, או כפי שנהוג לכנותם בשנה האחרונה – הבחירות הראשונות. ביליתי וטיילתי במהלך כל היום ולקראת הערב ההתרגשות גברה והמתח עלה ככל שהתקרבנו לשעה 22:00. באותו ערב איש לא האמין שהתסריט הזה יחזור על עצמו בשנה הקרובה עוד פעמיים.
לאחר שלוש מערכות בחירות, שהן לא רק יום בחירות עם קלפיות בבתי הספר, אלא מערכה שלמה שנמשכת שלושה חודשים, ובמקרה של הכאוס שחווינו – זו הייתה מערכה אחת ארוכה שנמשכה שנה וחצי, סוף סוף יש ממשלה בישראל.
הממשלה הזו רחבה ובזבזנית ואינה מקלה על הקופה הציבורית שלנו ועל זאת שמענו רבות. אולם אם היו מתקיימות בחירות באופן חוזר ונשנה מדי חצי שנה ההוצאות היו אף גבוהות יותר.
אז ממשלה יש לנו, כעת רק נייחל ששופטי בג"צ לא יחליטו לפסול חלקים בהסכם שסיים את המשבר הפוליטי שסוף סוף הפך להיסטוריה.
בלי מסכות
מערכת החינוך צפויה להיפתח במלואה עד יום שלישי וכך, כמו המשבר הפוליטי, גם סבב א' של הקורונה יעבור השבוע מהמהדורה המרכזית לשיעורי ההיסטוריה. כחלק ממתווה חזרת התלמידים לכיתה משרד החינוך דורש שכל התלמידים יחבשו מסכות לאורך כל היום. מבחינה בריאותית זו כמובן דרישה סבירה, אך עם המסכות הקושי להתרכז גובר ותחושת המחנק תלווה את התלמידים לאורך היום.
הסיכוי שהתלמידים יצליחו לעמוד בגזירה לאורך זמן ולחבוש מסכות לאורך כל שהותם בבית הספר הוא נמוך. בשבוע הראשון, יש סיכוי, אבל תחושת המיאוס תגיע מהר משצופים במשרדי הבריאות והחינוך.
השאלה היא, האם בלי המסכות לא נחזור אחורה, לעידן שלפני פורים, כאשר נתניהו הדגים לאזרחי ישראל בשידור חי איך משתמשים באלכוג׳ל.
