מומלץ מאוד לקרוא את הכרעת הדין במשפטו של עמירם בן אוליאל, הנאשם המרכזי ברצח בדומא, שהורשע היום בשלוש עבירות רצח ובשתי עבירות של ניסיון לרצח. חשוב לקרוא את הכרעת הדין על מנת להבין אחת ולתמיד על בסיס מה הוגש כתב האישום נגדו ועל בסיס מה הוא הורשע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הליכוד שוקל למזג את ועדת הקליטה לטובת ועדה חדשה
– דו"ח פלסטיני: כ- 70 אחוז מהפליטים כלל לא חיים במחנות פליטים
– לסגור את גל"צ: הגיע הזמן להיות נורמליים
אפשר לטעון נגד השב"כ את כל הטענות שבעולם. חלק גדול מהטענות על מה שקרה בחקירת החשודים בתיק דומא הוא נכון, אבל אין קשר בין הטענות הללו לבין הכרעת הדין עצמה. בן אוליאל ידע לספר בדיוק מה הוא עשה בלילה ההוא בדומא. הוא זכר את המקום, הוא זכר את הפרטים, והוא ידע להצביע על דברים שאפילו החוקרים לא הכירו ואומתו רק בדיעבד. הוא לא הודה סתם, לא שחזר מה שלא זכר והבדיל היטב בין מה שעלה בזיכרונו לבין מה שנשכח. הסרת הטענות על האישום וההרשעה מסדר היום היא חשובה, כך שניתן להתמקד בעיקר: איך קורה שיהודים מבצעים מעשה רצח נורא שכזה?
קל לדבר על "עשבים שוטים" ולפטור בכך את הסיפור. הרי בכל חברה יש שוליים ומה בין הרוצחים שלנו לרוצחים אחרים? אבל אלה תשובות קלות מדי. הן מתעלמות מהשאלה באיזו ערוגה צמח עמירם בן אוליאל, ומאיזו סביבה אידיאולוגית הוא קיבל את המסר שחיי אדם של ערבים אינם ראויים להגנה. הרי לא מדובר ברצח פלילי. יש פה אידיאולוגיה ולכן חשוב להצביע על המקום ממנו היא צמחה.
צריך להודות ביושר – יש בתי מדרש כאלה. שניים-שלושה בתי מדרש שאמנם אינם משתייכים לזרם המרכזי של הציונות הדתית, אבל ממש אינם מוקעים על ידה. בתי מדרש שמהווים חממה רוחנית לתפיסות התועבה הללו של טרור נקמה בערבים חפים מפשע. בתי מדרש שבהם פגיעה פרטיזנית במי שאינם יהודים היא מעשה שזוכה לגב מוסרי, גם אם התמיכה במעשים, מטעמים חוקיים, איננה גלויה.
הציונות הדתית וציבור המתיישבים ביהודה ושומרון צריך לא רק לנתק עצמו מבתי המדרש האלו, ניתוק שכיום איננו קיים, הוא צריך גם להוקיע את דרכם הלא מוסרית הוקעה שלמה. בשנים האחרונות לא היו כנראה עוד מקרים של פיגועי טרור יהודי קטלניים, וודאי לא פיגועים מתוכננים ברמה כזו. אבל השקט איננו פוטר אותנו כחברה מהצבת עמדה מוסרית ברורה. אחרת, לא נוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".
