יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user
צילום: אריק סולטן

הודיה כריש חזוני

הכתבת המדינית של מקור ראשון

מי הפך את מוסטפא יונס לשהיד?

בהפגנה על מותו של הערבי-ישראלי שנורה למוות לאחר שדקר מאבטח בבית חולים שיבא, הופיע דגל הרש"פ ושלטים שמהללים את "השהיד הצדיק". המשחק הכפול הזה ימשיך כל עוד הוא מתקבל בהבנה

כתבה בחדשות כאן 11 סוקרת הפגנה מול בית החולים שיבא-תל השומר ברמת-גן. עילת המחאה: מותו של מוסטפא יונס, תושב עארה שנורה שם למוות בשבוע שעבר בידי מאבטחי המקום, לאחר שדקר מאבטח ואיים בסכין על שניים אחרים מבאי המוסד הרפואי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בכיר בקהילה הרפורמית מציע: איחוד עם הקונסרבטיבים
– "אובמהגייט": החקירות, האיומים והבחישה מאחורי הקלעים
– לסגור את גל"צ: הגיע הזמן להיות נורמליים

לכאורה, יש כאן סיפור אזרחי מורכב. ודאי כזה שיש לבדוק. בהחלט ייתכן כי הסיטואציה לא הייתה צריכה להסתיים במותו של יונס, שהגיע לשיבא יחד עם אמו כדי לעבור, על פי הפרסומים, בדיקה פסיכיאטרית. בדיוק אגב, כמו שייתכן כי המאבטחים פעלו ממש כנדרש בתוך הסיטואציה, ואפילו מנעו אסון בתגובתם המהירה.

דגל הרש"פ בהפגנה מול בית חולים תל-השומר. צילום מסך, כאן 11

אבל. המצלמה ממשיכה וסוקרת את כעס המשפחה האבלה והזועקת, עוברת על פני שורת המפגינים הניצבים לצד הגדר, כשלפתע, נגלה למצלמה שלט מחאה סטנדרטי קצת פחות. כזה שנושא עליו את דגל הרשות הפלסטינית, דגל אש"ף, אם תרצו.

מהלך הכתבה לא מקדיש תשומת לב מיוחדת לעניין. כאילו זה נורמלי שדגל של ישות אויב מופיע על שלט בהפגנה אזרחית לכאורה. ישות כזו שמתגמלת היטב באופן כספי ומעלה על נס רוצחי יהודים. ישות שהדגל שלה מונף כאן, אבל איש לא יעז להניף דגל ישראל במחוזות בהם היא שולטת. אין גם התעכבות על הכיתוב בערבית על השלטים: "התהילה והנצח לשהידים הצדיקים", ו"דם השהיד מוסטפא ירדוף אתכם הפושעים לנצח" (ותודה לאסף גבור על התרגום).

הרגו אותו כי הוא ערבי, טוענת המשפחה. ירו בו כי היד פה קלה על ההדק כלפי אזרחים מוסלמים. הוא קיפח את חייו כי המדינה כולה, עד אחרון המאבטחים בבית החולים שלה, הם גזענים. אבל, מי כאן מוריד את המנוח לדרגת טרוריסט? מי הוא שהופך אותו לשהיד? מי בעצם יוצר השוואה בינו לבין מחבלים-מתאבדים, בינו לבין מי שבאו לרצוח בשם אידיאולוגיה לאומנית? רמז, זה לא המאבטח הנדקר שירה.

יש כאן משחק כפול ויש פה היתממות מסוכנת. אי אפשר לטעון באותה נשימה שהרגו אדם – שאולי אפשר היה לעצור בצורה אחרת – רק כיוון שהוא ערבי, וגם להלל את מותו כמי שמסר את חייו למען אידיאל דתי-מוסלמי או לאומי-פלסטיני. אי אפשר להתעלם מאינספור פיגועי דקירה ודריסה ולצעוק 'פרופיילינג', כשמדובר באדם שמניף סכין וגם פוגע באיש אבטחה. אי אפשר לנסות לגייס אהדה ציבורית לאזרח שאולי נורה בטעות, ויחד עם זאת להודיע לעם היושב בציון שאין לו באמת זכות לחיות כאן.

או שאולי כן אפשר. כי הנה, זה מתקבל בהבנה. ממש כמו העובדה שאחד מהקולניים שבמשתתפי ההפגנה הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. מי שהפך כבר את יכולת הישיבה בפרלמנט של מדינה, בזמן שהוא פועל נגדה – לסוג של אמנות בלתי נסבלת.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.