הציונות הדתית כועסת על הרב רפי פרץ. מאז פסק הוועד העליון של הבית היהודי כי ראש המכינה הפופולרי הוא זה שיוביל את הציבור לגדולה, נראה שהוא עשה כל שבאפשרותו להוכיח את נחיצותה הדחופה של מערכת פריימריז מסודרת. הטעויות בבחירות א', מאבקי הכוח בבחירות ב', וכמובן הבגידות והפוליטיקות האקסטרה-קטנות של בחירות ג' – כל אלה כאילו אמרו: אל תעשו את זה שוב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו מתעלל בימינה כי אין סיבה שלא
– לכישלון של ימינה אבות רבים
– בג"ץ יכריע: מה יעלה בגורל ריקוד הדגלים המסורתי בירושלים?
נראה שרוב הציבור מבין שדרוש שינוי. אך איך השינוי צריך להתרחש זו שאלה מורכבת לא פחות. אם זה היה תלוי במצביעי הבית היהודי, ייתכן שהתשובה הייתה פשוט להחליף – איכשהו – את היו"ר הנוכחי ביו"ר בעייתי פחות. קשה להאמין שהייתה קמה התנגדות משמעותית מצד הציבור אם אותה מועצה בכירה הייתה מחליטה להסיר את פרץ ולהחליפו בסמוטריץ'.
אך שינוי שכזה לא היה פותר דבר. בטווח הקצר ייתכן שיו"ר כמו סמוטריץ' היה מצליח לגרד עוד מנדט או שניים ובוודאות כמעט מוחלטת היה מתנהל עם אינסטינקטים פוליטיים נכונים ומחודדים יותר מקודמו, אך המפלגה עדיין הייתה נמצאת במצב של קיפאון, אם לא של התפוררות. כלואה במשוואת שיקולים – תקציבים או אידיאולוגיה, דת או מדינה – שלעולם לא תאפשר לה באמת לצמוח. את ההשלכות השליליות של עזיבת הדרכים הישנות והטובות ראינו בצורה מובהקת בבחירות א', אז נפתלי בנט ואיילת שקד הקימו בית יהודי עם כיפה מוקטנת וגילו שרוב המצביעים מעדיפים מפלגה שלא מתביישת במה שהיא.
אם כן, חושבים לעצמם עסקני ופעילי המגזר, עדיף הרבה יותר להישאר באותה משבצת ישנה וטובה, ורק לעצב ולתקן במקומות הנכונים. הרי הם היו קרובים כל כך לפריצת דרך אמיתית ב-2013, וכל כך קרובים להשפעה של ממש ב-2015, אז למה לפוצץ את העסק עכשיו? למה לנסות לתקן משהו שעד לאחרונה נראה היה שעובד בסדר גמור?
מבט מקרוב על הפרטים מראה את ערכה האמיתי של המחשבה הזו. מפלגת ימינה הנוכחית לא הייתה שילוב מקסים של השקפות שונות שכולן יושבות תחת הגדרה דתית אחת, אלא מפלגה שכולה חוסר עקביות ואידיאולוגיות סותרות-לעיתים שהודבקו יחד בכוח. הרי האלטרנטיבה – לא לעבור את אחוז החסימה בכלל – לא באה בחשבון. המהלך האחרון של פרץ מוכיח את הנקודה הזו בדיוק. הוא לעולם לא היה עוזב את ימינה אם היא הייתה בסיס אמיתי לו ולקהל היעד שלו. האם למישהו יש ספק שבנט ושקד היו קופצים לליכוד אם רק נתניהו לא היה חוסם מהלך שכזה? האמת פשוטה: במתכונתה הנוכחית, ימינה לא שייכת לאף אחד: לא לחרד"לים, לא למסורתיים וללייטים ובטח ובטח שלא למיינסטרים הציוני-דתי.
הציבור הדתי-לאומי איבד לחלוטין את השליטה על המפלגה שלו. אילוץ על גבי אילוץ, אינטרס אחר אינטרס, כפו את יצירת מפלצתו של פרנקנשטיין, שכול איבר בה שייך לאידיאולוגיה אחרת וכל תזוזה שלה מעוררת אימה, או לכל הפחות אי-נוחות. הצנחתו של המועמד האידיאלי ביותר לא הייתה פותרת את הבעיה הזאת. המשיח לא היה פותר את הבעיה הזאת. דבר אחד בלבד יכול לתקן מפלגה שאיבדה את דרכה בצורה כל כך קיצונית – יציאה לפסק זמן באופוזיציה עם חמישה מנדטים חבוטים וההבנה שהציבור חייב להוביל.
במקום לתת למנהיג כזה או אחר להוביל אותה באף, הציונות הדתית צריכה לדרוש שינוי מלמטה. למגזר מגיעות תשובות ברורות מנציגיו. מכל נציגיו. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה וידרוש פריימריז כלליים, בהם ישתתפו כל אלה המזדהים עם הכיפות הסרוגות: מאיתמר בן גביר ועד נפתלי בנט, מאיילת שקד ועד רפי פרץ. מפקד המוני. עימותים בשידור חי. פליירים, שלטים, סטיקרים, צעקות ומריבות, מחלוקות והסכמים. לא הפארסה שראינו בבחירות הכלליות, אלא ניסיון בירור אמיתי. דמוקרטי.
הציבור יחזור להיות שותף והנציגים יהיו מוכרחים לתת דין וחשבון. ובסופו של יום, כשהפתקים ייספרו והמנצחים יעמדו על הבמה, אנחנו נדע מה הציונות הדתית באמת רוצה.
