"גברת, תאמיני לי, אני מפסיד עלייך!"
ככה בדיוק נשמע לאוזניי נאום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בעת השבעת הממשלה ה־35. כמו סוחר ממולח בשוק שמסביר ללקוח הפוטנציאלי העייף והמיוזע שלו, שיצא השוקה לחפש ממשלה (18 שרים) ומצא אתונות (33 שרים).
כשהרצפה עקומה כל כך, כלומר מציאות שבה אין כנסת וממשלה מתפקדות יותר מ־500 יום, נראה שנדרשת אקרובטיקה מיוחדת כדי להצדיק בפני הפרט השולי והזניח במשחק הכיסאות, כלומר העם, למה מגיע לנו כל השפע הזה, כלומר שני ראשי ממשלה כולל "משרד ראש ממשלה חליפי", ו־33 שרים. בעלות של מיליונים על מיליונים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חלוקת התיקים: כך תיראה הממשלה הבאה
– גנץ כבר לא החניך התורן של לפיד
– איך שולפים אישה בסכנת חיים מבלי לסכן את חייה?
"גברת, את עושה פה את עסקת חייך!"
"עברנו שלוש מערכות בחירות", אמר ראש הממשלה, "הן העמיקו את הקיטוב בעם, גרמו לגירעון בקופת המדינה (ארנקה של הגברת נשלף, היא עוד מהססת קלות). לעומת זאת, עלות נוספת של ממשלת האחדות היא 85 מיליון שקלים בשנה, זו עלות נמוכה מאוד לעומת בחירות רביעיות. אם היינו הולכים לבחירות – זה היה הבזבוז האמיתי (וואלה, אז אני בעצם חוסכת ולא מבזבזת!) לכן אין פלא שרוב מוחלט בציבור מקבל בברכה את ממשלת האחדות" (הגברת מהססת לפני שהיא מוסרת את האשראי. האמת, היא רצתה דגם פשוט יותר).
"זה יושב עלייך בול! כאילו תפרו את זה רק בשבילך!"
אממ טוב, תארוז לנו בבקשה. תשקיע, שים גם עטיפת פצפצים, שגם הילדים ייהנו, למה לא? זו הרי חגיגה!
"תחייכי חמודה, תחייכי, למה את ככה חמוצה?"
השר במיעוטו
אחרי ששר האופים ושר המשקים כבר נתפסו, הציעו לצחי הנגבי להיות שר המים. אבל הנגבי לא התחבר כל כך, אז כרגע אין לו תיק. אך אל חשש, ב־1 בספטמבר הוא יהפוך לשר ההתיישבות הראשון של מדינת ישראל! (אף שמרבית הסמכויות הנוגעות ליו"ש נשארות אצל שר הביטחון).
אני ממליצה לכם לחפש את הריאיון של השר־בלי־תיק־צחי־הנגבי לישי שנרב בגלי צה"ל. זה באמת מאסטרפיס שמדגים בצורה נפלאה כיצד הפכו שרי הממשלה למשרתים את כבודם.
רחמנות על השר־בלי־תיק־צחי־הנגבי שהולך לעבוד קשה מאוד בלהקים משרד מומצא. "לא קל להקים תיק או משרד בישראל", אומר השר־בלי־תיק־צחי־הנגבי, "יש לי ניסיון, אבל אנחנו נפעל בקצב". הוא משנס מותניו, נחוש להצליח במשימה, ושולח צפירת הרגעה לציבור: "אנחנו לא היחידים, יש עוד ארבעה משרדים כאלה ששרים אחרים אמורים לבנות". הו, מזל! כבר חשבנו שאתה היחיד שהולך לכתת את רגליך בפירוק והרכבה של משרדים שונים. כבר חששנו שאתה היחיד שהולך לסרבל את הבירוקרטיה הישראלית, שגם ככה, נאמר זאת כך, לא סובלת מחוסר בירוקרטיה. אבל חברים, אפשר לנשום, יש עוד ארבעה משרדים כאלו, השבח לא־ל ולמְשַׁבֵּר המשרדים לגורמים.
"תסביר לי איך זה עובד. הייתה לך ביקורת, בשלב המינויים איימת להחרים את השבעת הממשלה, ואז השתיקו אותך עם תיק ריק מתוכן?" שאל שנרב את הנגבי, והוא השיב: "בוא נאמר ההפך. הבהרתי שאינני מקבל את המצב שבו לא קוראים לי לפגישה עם ראש הממשלה. הבינו את הרמז המאוד עדין ואלגנטי ששיגרתי ללא איום, אלא באמירה עוקצנית. שמעו אותי וכיבדו את בקשתי ליהנות מהיכולת לתרום במשרד חשוב. העדפתי את המשרד הזה על פני משרד המים או המשרד להשכלה גבוהה – שהיו פחות אטרקטיביים בעיניי, פחות התאימו למה שחשוב לי לעשות…"
ובכן, מה היה אומר פרויד על פליטת הפה של השר־בלי־תיק? הוא מדבר על הנאה ואז נזכר שהוא צריך לדבר על תרומה, הוא מדבר על שאיפותיו בתחום המשרדים (הגיוני ששר ירצה משרד אטרקטיבי, תארו לכם את עצמכם נתקעים כמה שנים עם משרד שיש לו פרצוף של כונפה), ואז מתקן את עצמו ל"דברים שחשוב לו לעשות". כלומר חשוב לו באמת האופי ולא רק היופי. כמובן, כמובן.
המילים האלה מעלות בי קבס (למרות האלגנטיות והחן ששזורים בכל מילה ומילה של השר־בלי־תיק־צחי־הנגבי). אובדן הדרך, אובדן הבושה. אבל כל זה הרי כאין וכאפס מול הזכות ליהנות לתרום במשרד חשוב (תגיד רגע, לא תרמת כבר במשרד אחר?)
קצין חינוך
אם אתם עדיין איתי, לפניכם החלק העצוב ביותר בטור: משרד החינוך. נתניהו ייעד אותו לימינה, בנט חשב שהוא יכול לנהל משא ומתן אבל טעה, הימר והפסיד, ועכשיו קיבלנו את יואב גלנט כשר חינוך. תאמרו נו, תני לו כמה ימים של חסד, אולי הוא יצליח. אולי. ועדיין קשה להתנער מהתחושה הקשה שלְאיש לא אכפת מהמהות, שאנחנו וילדינו לא חשובים ולא מעניינים אף אחד. ובזירת החינוך זה צורם אפילו יותר.
מה לאנשי צבא ולטיפוח מעוף ויצירתיות וביקורתיות? אתם עובדים עם פקודות והוראות, לא עם שאר רוח. מה אתם יודעים על עולמם הרגשי של הילדים?
יש משהו עמוק במערכת צבאית ששונה באופן מהותי ממערכת חינוכית. בנט שמתהדר בעברו בסיירת מטכ"ל איננו איש צבא – אבל קרצה לו יותר הקומה ה־14 במשרד הביטחון מאשר לשכת שר החינוך. כרטיס הכניסה של שר החינוך היוצא, תא"ל במילואים הרב רפי פרץ, היה דווקא בשדה החינוכי כראש מכינה. גם ככה יש לנו במדינה הרבה יותר מדי אנשי צבא שעוברים לפוליטיקה. מה להם ולמשרד החינוך? באמת תודה שאתם שומרים על המדינה, אבל מה לכם ולטיפוח מעוף ויצירתיות וסקרנות וביקורתיות? אתם עובדים עם פקודות והוראות, לא עם שאר רוח. מה אתם יודעים על עולמם הרגשי של הילדים? על התפתחותם הנפשית? מה אתם מבינים במלאכה העדינה הזאת? לפי הציוץ (שנמחק) של השר הנכנס – כלום.
"את יומי הראשון בתפקיד", כתב גלנט, "התחלתי בביקור בבית וגן ילדים בעיר נתיבות. באתי לשמוע אתכם המורים והגננות. שמעתי ולמדתי. אתם המפקדים שלנו בשטח, אתם הנשים והגברים המיישמים כל יום את הקניית הערכים והידע לילדי ישראל. המשימה המיידית של כולנו היא להחזיר את כל מערכת החינוך למסלול בהקדם ובכך לאפשר להורים לחזור לעבודה 'בראש שקט'".
כבוד שר החינוך, מורים וגננות הם לא המפקדים שלך בשטח. הם אנשי מקצוע שאמונים על הדבר היקר ביותר שיש לנו, הילדים שלנו. ואני לא מבינה את העברית שלך. מה זה אומר שהם "הנשים והגברים המיישמים כל יום את הקניית הערכים והידע לילדי ישראל?" וכבוד השר, אני צריכה לספר לך משהו: לא מינו אותך לראש מערך הבייביסיטינג של מדינת ישראל. מטרתו של המשרד שאליו נכנסת היא לא לאפשר להורים לעבוד בשקט. היא לחנך את הדור הבא. דוד המלך לא הורשה לבנות את בית המקדש בגלל המלחמות שניהל, ומה עם חינוך ילדינו, קודש הקודשים שלנו?
