ביום חמישי סערו הרוחות בימינה ובישראל ביתנו. לא תוכנית החלת הריבונות האמריקנית הקפיצה את מי שנותרו באופוזיציה, ולא כל דיון אידיאולוגי אחר; אלא פרסום של "כאן" אודות שיתוף פעולה בין ח"כ איילת שקד לח"כ עודד פורר ויצירת ציר לעבודה מתואמת ביניהם. שיתוף פעולה חוצה מפלגות הוא עניין שבשגרה במסדרונות הכנסת, והמטרה יבשושית למדי – הפיכת 5 מנדטים חסרי השפעה של ימינה לכוח של 12 לאחר חיבור משימתי עם ישראל ביתנו לצורך שיתופי פעולה נקודתיים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פרו: הודיה מונסנגו שוחררה למעצר בית, בקשת החנינה נשקלת
– מייסד שוברים שתיקה: זקוקים לשמאל האמריקני כדי להילחם בסיפוח
– שלושה תיקים, 333 עדים: משפט נתניהו הגיע
לכאורה, חיבור בין שתי מפלגות ימין מובהקות הוא אך טבעי, מה גם שכבר ראינו שיתופי פעולה שגרמו לתסיסה גדולה יותר בכנסת, כמו הציר המתמשך בין החרדים לרשימה המשותפת. אולם נוכח ההתנהלות הליברמנית בשנה האחרונה, בימינה חטפו רגליים קרות בעקבות הפרסום (שאושר על ידי שקד ופורר כאחד), ומיהרו להכחיש את שהיה, ואף להוסיף את מיטב "השבחים" לליברמן וחברי סיעתו. "ישראל ביתנו הפכה לסמל לשנאת היהדות והחרדים, והיא שגררה את ישראל לשלוש מערכות בחירות, אין לנו כוונה לתת לה פרס על זה באופוזיציה", נכתב בהודעת ההכחשה שיצאה שעה קלה לאחר הפרסום.
בישראל ביתנו לא נשארו חייבים ויצאו במסע הסברה שחשף את הנעשה בתוך ימינה ביום שאחרי כניסתם לאופוזיציה. גורמים במפלגה דיווחו כי שקד ופורר אכן סיכמו ביניהם על שיתופי פעולה נקודתיים במטרה להכפיל את כוחם, אך יש מי שלא אהבו את הפרסום בימינה ודרשו להכחיש את הציר שנרקם מידית. בישראל ביתנו טוענים שעשו עליהם סיבוב כפול: גם פרסמו את השת"פ הטרי וגם מיהרו להכחיש את קיומו תוך גינוי חריף של המפלגה.
חלופת המהלומות בין שתי המפלגות חשפה את בעיות ההנהגה בימינה. מי שחשב שכניסתו של הרב פרץ לקואליציה תפתור את הבעיות הפנימיות שם, נוכח לדעת ששגה. מניין הראשים אמנם הצטמצם מארבעה לשלושה, אך מתברר שגם שלושה מנהלים דעתניים יתקשו לנהל חמישה מנדטים באופוזיציה. יאמרו אנשי ימינה להגנתם, ובצדק, שמדובר בהיערכות מחדש; טעויות שוליים שיפתרו ברגע שיוחלט שם על דרך פעולה. אלא שהציבור מלווה את המפלגה החבוטה בשנה וחצי האחרונות בגלגוליה השונים וכבר יודע לחזות – קל זה לא יהיה.
גם אם נניח בצד את חילוקי הדעות בין אלו שחשבו שנכון להיכנס לממשלה לבין אלו שהובילו לאופוזיציה, בימים שאחרי ההכרעה ניכרים הבדלי הגישות בין ראשי המפלגה – בנט, סמוטריץ' ושקד. כבר בנאומה הראשון מהאופוזיציה יצאה שקד למתקפה, והבטיחה לעשות הכול כדי להפיל את הממשלה. בנט, לעומת זאת, יצא מאולם המליאה לאחר הצבעת האמון בממשלה, ומאז – למעט קפיצה קטנה לפרידה במשרד הביטחון – לא נשמע קולו; ואילו סמוטריץ' מנצל את הזמן להשחזת חיציו בין שורות הטוויטר. פגישה והחלטות נוסח "לאן פנינו" עוד לא הייתה שם, והבלגן – בהתאם.
ההבטחות של ימינה לאופוזיציה לוחמנית וערכית לא יוכלו לצאת לדרך ללא ההחלטה נדרשת שם אחת ולתמיד: מי יו"ר המפלגה באמת, והאם אפשר להיפרד מהמודלים המקרטעים של הנהגה דו-ראשית או תלת-ראשית. אחרי הכול, אלה לא הוכיחו את עצמם בשנה האחרונה. לאור אירועי השבוע האחרון במפלגה, הרב פרץ יכול רק לשמוח שהוא יושב לבטח בממשלה, ולא מחפש את מקומו בין חברי המפלגה האבודים. רק כאשר למפלגה יהיה מנהיג אחד מוסכם בצד החלטה על דרך הפעולה באופוזיציה, יוכלו בימינה לקיים את שהבטיחו לבוחרים שלהם שמצאו עצמם באופוזיציה בין עודה לשלח: לקדם את האג'נדה הימנית מהמדבר האופוזיציוני.
