משבר הקורונה הוא בחלק לא מבוטל משבר ניהולי. הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו.
מרפא לקורונה עדיין אין, ונכון להיום הטיפול הרפואי מסתכם, ברובו, בתמיכה בהנשמה וחיפוש חיסון, שככל הנראה יימצא אך רק בטווח זמן של חודשים קדימה לפחות, במקרה הטוב, אם לא למעלה מכך. ההבדל בין המדינות הוא בהנהגה ובתהליכי קבלת וניהול ההחלטות: יש מדינות שבהן פעלו בנחישות תוך ראייה מערכתית ואף דוגמא אישית, כגון שנבחרי הציבור הכריזו על קיצוץ בשכרם בהיקף מסויים, או חברי פרלמנט במדינות אחרות שהתגייסו לסיוע בחלוקת מצרכים או סיוע לנזקקים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בימינה חייבים להחליט מי בעל הבית
– הכרעת תיק דומא: הוראות החוק נרמסו ברגל גסה
– גל שני של קורונה בפתח: מומחי בריאות מסירים אחריות
ואילו אצלנו?
בישראל, מקובל להכריז על 'חופשה מרוכזת' – יציאה לחופשה על חשבון ימי החופש של העובדים. עם פרוץ משבר הקורונה היו מעסיקים שהעדיפו, במקום להוציא את העובדים לחל"ת, להוציא אותם לחופשה 'רגילה', תוך שימוש בימי החופש שלהם. בשגרה עושים זאת מעסיקים רבים המעוניינים לאפשר לעובדיהם לנצל את ימי החופש שלהם מבלי לפגוע בתפקוד השוטף של הארגון. כך עושה צה"ל שמוציא את אנשי הקבע לחופשה מרוכזת בתקופות החגים והקיץ לתקופת 'הדממה'. כך עושות רשויות מוניציפאליות רבות, מערכת המשפט, ובל נשכח את מערכת החינוך, שהחופש הגדול הוא בעצם החופשה המרוכזת העיקרית של המורים. בעצם, בבסיס החופשה המרוכזת עומד 'היתרון לגודל'.
ככל שגופים רבים יותר לא יעבדו באוגוסט, כך יצטרפו אליהם גופים נוספים, כי ממילא בתקופה זו השירותים הציבוריים אינם זמינים. אחד הגופים הגדולים, אם לא במספר העובדים אז בטח בהשפעתו, הוא כנסת ישראל. על פי תקנון הכנסת, פועל המשכן במהלך השנה כשמונה חודשים בלבד. ושבשנה וחצי האחרונות, בעקבות מערכות הבחירות הרצופות, הייתה הכנסת בפגרה ארוכה במיוחד.
ההיגיון בחופשה באוגוסט נוצר מהצורך לשבור את עומס העבודה והאינטנסיביות, בזמן שגם כך הילדים אינם במסגרות.
אך השנה המצב שונה. המשק הישראלי נמצא כבר מספר שבועות בסגר (ברמות שונות). מאות אלפי עובדים הוצאו לחל"ת, גופים רבים מושבתים מפעילות בעקבות הקורונה, ורק לאחרונה אושר מתווה של חזרה לשגרה, שגם הוא אינו ברור ונתון לשינויים (במיוחד לאור החשש מהסכנה של גל נדבקים שני).
אך בעוד שהשבתת רשות מוניציפאלית יוצרת קושי לא קטן עבור הורים ואזרחים, הרי שהשבתת מערכות אחרות, כמו מערכת המשפט או החינוך, תגרום להמשך השיתוק במשק. רק השבוע ראינו את הקושי הגדול בהתנעת המשק מחדש. למרות שדיברו רבות על אסטרטגיית יציאה ועל הצורך לחזור לשגרה, בפועל רשויות רבות לא הצליחו להחזיר את הלימודים למסלולם, והורים רבים נאלצו להישאר בבית, גם אם מקום העבודה שלהם אִפשר חזרה לעבודה. אך דמיינו בנפשכם את ההשלכות של יציאת מערכת המשפט או הרשויות המקומיות לפגרת קיץ.
וכאן נכנסת הדוגמא האישית. מאז תחילת המשבר, ח"כים בודדים הצהירו כי יורידו את שכרם, הצהרות שבפועל לא בטוח שהתממשו. איני נכנס לכיסו של איש, אך לדעתי ראוי כי יתרמו גם הם את חלקם. אם לא בכסף, אזי בשווה כסף. יתכבדו חברי הכנסת ויצהירו כי הם מוותרים על פגרת הקיץ שלהם על מנת לחזור ולהתניע מחדש את המשק הישראלי, ולהוות דוגמא לשאר הגופים שנהגו עד כה לצאת לחופשה.
נכון, אין זה פופולרי לומר זאת, ויהיו מחבריי למקצוע שאולי יכעסו אם אקרא לגזול מהם את חופשת אוגוסט אליה הם מתכוננים. אך לא השנה. אחרי תקופה כה ארוכה שבה המשק הישראלי היה בקיפאון, מחובתנו להמשיך את התפקוד התקין, גם על חשבון החופשה השנתית. יהיו לנו בעתיד עוד הזדמנויות רבות לנפוש, אך השנה חובה על נציגי הציבור להוות דוגמא אישית ולהירתם להצלת המשק הישראלי.
