בין כסה לעשור תשע"ג התכנסו חברי הכנסת של קואליציית נתניהו השנייה לגיבוש קבוצתי. אלה היו שלהי ימיה של הכנסת ה־18, פחות מחודש לפני פיזורה. הבית היהודי היה אז סיעה קטנה ומסוכסכת של שלושה ח"כים, שנמצאה בעיצומו של מהלך דרמטי: פריימריז ראשונים מאז ומעולם. במהלך האירוע התפתחה שיחת נימוסין קצרצרה בין אחד מנציגי הסיעה בכנסת, אורי אורבך ז"ל, לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. במהלך השיחה ביקשה נתניהו מאורבך לא לאפשר את כניסתם למפלגה של הצמד נפתלי בנט ואיילת שקד, שהיא כינתה "פולשים". אורבך אפילו לא ענה לבקשה המוזרה, מהטעם הפרוזאי שבתוך כל ההמולה הוא פשוט לא שמע אותה. רק אחר כך סיפר לו אחד האנשים שהיו סביבם מה נאמר לו. אך כחלוף שבע שנים וחצי וחמש מערכות בחירות, נדמה שאי אפשר להבין את ההתרחשויות הפוליטיות בימין בשנה וחצי האחרונות בלי לחזור אל אותה שיחה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גל שני של קורונה בפתח: מומחי בריאות מסירים אחריות
– פרו: הודיה מונסנגו שוחררה למעצר בית, בקשת החנינה נשקלת
– הרב שמואל אליהו: יהודי התפוצות במצוקה ועלינו לסייע להם
בנט ושקד היו צריכים היום, בכל תסריט פוליטי סביר, להיות בצמרת המחנה הלאומי – בליכוד. הם צעירים, מוכשרים מאוד, ישראלים מאוד, ימנים ואמביציוזיים. מקומם בהנהגת הימין. שקד תפורה למידות הליכוד, וכך גם בנט, למרות הכיפה. אך הקרע האישי ביניהם ובין נתניהו ומשפחתו הפך את הצטרפותם לליכוד לבלתי אפשרית. הסיבה לקרע מעולם לא נמסרה רשמית, אבל הרמזים שמפזר יאיר נתניהו בטוויטר מלמדים שבמשפחת נתניהו מאמינים שהצמד עומד מאחורי הדלפת מסמכי פרשת "ביביטורס" לתקשורת.
השניים הבינו שדלתות הליכוד סגורות בפניהם ונקלטו, בתיווכו וביוזמתו של אורי אורבך המנוח, בזרועותיהם החמות של מפלגת הבית היהודי והמגזר הדתי־לאומי. בראשית תשע"ג הפקידו מתפקדי הבית היהודי בידיהם את ההנהגה הפוליטית של המגזר, ומאז איש לא ערער ערעור של ממש על ההנהגה הזו, גם לא הפלג החרד"לי, ששמר אמנם על מסגרת פוליטית נפרדת במפלגת תקומה (האיחוד הלאומי), אבל מצד שני הבין היטב מי כאן הבוס. בנט ושקד נהנו מקרדיט פוליטי כמעט בלתי מוגבל. אבל זה לא הספיק להם, כי מהר מאוד הם הבינו את המלכודת שנקלעו אליה בגלל חוסר יכולתם להשתלב בליכוד. החיבור בינם ובין המגזר התגלה כיצור כלאיים, שככל שחולפות השנים חסרונותיו מתרבים ויתרונותיו מתמעטים. מפלגת הבית היהודי, כך גילו השניים באיחור, לא תוכל להפוך להם למקפצה להנהגת המדינה.
לנוכח המסקנה הזאת, במוצאי שבת לפני כשנה ורבע, זמן קצר לאחר פיזור הכנסת ה־20 ופרוץ מערכת הבחירות, הטילו השניים פצצה. בנט ושקד הודיעו על עזיבת מפלגת הבית היהודי והקמת מפלגת הימין החדש. הדגם שעמד מאחורי המהלך היה, גם אם בנט לא הסגיר זאת מפורשות, הדגם של "יש עתיד" – מפלגה צעירה, עדכנית, בלי מוסדות מיותרים, בלי עסקנים משופמים ובלי רבנים שחושבים שהם בעלי המילה האחרונה, השואפת בסוף הדרך להנהיג את המדינה.
בימים שאחרי הפרישה והקמת המפלגה החדשה נועד בנט עם עשרות עיתונאים, פרשנים ומובילי דעה מהמגזר ומחוצה לו, כדי להסביר את המהלך. בשיחות הללו הוא נהג לספר את המשל התלמודי על האיש שהיו לו שתי נשים, האחת צעירה והאחת זקנה. הצעירה נהגה למרוט לו מהראש את השערות הלבנות, הזקנה את השחורות, ובסוף הוא נותר קרח מכאן ומכאן. לפי בנט, זו הסיבה לכך שמפלגת הבית היהודי הלכה ונחלשה ממערכת בחירות למערכת בחירות. תמונה שלו מחבק בחורה בסלפי הבריחה חרד"לים, התבטאויות של סמוטריץ' הבריחו את הליברלים, וההתבטאויות של ח"כים אחרים על הומואים הבריחות את המצביעים החילונים הפוטנציאליים. וכך, במקום שהחיבור יביא מגוון של קהלים, החיבור הבריח קהלי מצביעים, כך שלא נותרה לו ברירה אלא לייצר הפרדה: מפלגה אחת דתית־קלאסית וחרד"לית, ומפלגה שנייה – דתית־ליברלית וחילונית.
המפלגה השנייה, הימין החדש, הייתה אמורה להיות לא רק מפלגת ימין חילונית־דתית נוסח תחיה ומולדת של העבר. היא נבנתה כדי להפוך לגוף שינהיג את המחנה הלאומי ביום שאחרי נתניהו. אולם, 505 ימים אחרי שקמה, עם השבעת הממשלה ה־35 של מדינת ישראל, אפשר כבר להכריז סופית: מפלגת הימין החדש כשלה. הפרויקט קרס. יומרת בנט ושקד התגלתה כחסרת קשר למציאות, והקרע בין בנט ושקד למשפחת נתניהו התגלה כגלולת רעל הרסנית לימין ולציונות הדתית.
התברר שנכון לשלהי העשור השני של המאה ה־21, אין מימין לליכוד מקום לשני גופים פוליטיים. יש שם מקום לגוף פוליטי אחד, לא גדול מדי, ודאי לא כזה שמנהיגיו מקווים להפוך אותו יום אחד למפלגת שלטון. באזור הפוליטי שמימין לליכוד נמצאת בעיקר הציונות הדתית. נכון שהמגזר הדתי־לאומי עסוק לא רק בסוגיות מגזריות. סוגיות לאומיות גדולות כמו החלת ריבונות ומעמד מערכת המשפט מעסיקות אותו לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר סוגיית תשלומי ההורים לישיבות התיכוניות והאולפנות. אולם ברגע האמת, האמת נחשפת. אז מתברר, כפי שעלה השבוע גם מפיהם של אנשי הימין החדש, ש"האני המאחד" של ימינה, לצורך העניין, הוא הציונות הדתית. לא רק בצלאל סמוטריץ' נפגע בשם הציונות הדתית. גם נפתלי בנט ולא פחות ממנו איילת שקד.
505 הימים של הרפתקת הימין החדש־ימינה, מרגע ההקמה ועד להשבעת הממשלה, היו סוג של רכבת הרים. עליות וירידות, נסיקות והתרסקויות. רגע אחד בנט ושקד היו אזרחים פרטיים מחוץ לכנסת, וחודשים ספורים אחר כך העפיל בנט לקומה ה־14 בקריה, ללשכת שר הביטחון, ולא כאורח. אבל את הכסף סופרים, כמאמר הקלישאה, במדרגות. ועכשיו, אחרי שדלת הממשלה נטרקה מאחורי בנט ושקד, הגיע הזמן לספור. ההאשמות על היחס המחפיר לימינה מצד נתניהו כנראה מוצדקות. הסיבה שבנט, שקד וחבריהם לסיעה נותרו באופוזיציה קשורה ישירות לכך שהפעם נתניהו היה יכול בלעדיהם. הם משלמים את מחיר הטינה הקשה והשנאה של נתניהו כלפיהם. אבל אי אפשר לא לשאול גם איפה הם, בנט ושקד, שגו במסע הארוך הזה.
אם צריך לשים את האצבע על השגיאה הקשה של השניים, היא נמצאת בפזיזות וביומרנות. במקום להבין שהמלכודת תיפתח רק ביום שאחרי נתניהו, ולהמתין לו בסבלנות, אצה לשניים הדרך לחפור מחילת מילוט. וכך הם קיבלו את ההחלטה על הקמת הימין החדש בלי לחשוב עד הסוף אם במצב הנוכחי יש סיכוי למפלגה כזו להמריא. על פי מקורות זרים, בפגישה שערך בנט יומיים לפני ההכרזה על הקמת המפלגה עם בכירים במגזר הוא הוזהר מפני האפשרות של התרסקות קשה. אבל בנט לא שעה לאזהרות והקים יחד עם שקד את המפלגה החדשה. היומרנות הייתה נעוצה במחשבה שאפשר להקים בימין מפלגת שלטון חלופית, בשעה שהליכוד בשלטון ובראשו עומד נתניהו. בנט ושקד טעו בהערכת חסר של כוחו של נתניהו, ואולי גם בהערכת חסר של הטינה שהוא רוחש להם.
היומרנות שהביאה להקמת המפלגה פגעה בימין כולו, פגעה בייצוג הפוליטי של המגזר הדתי־לאומי שהתרסק לרסיסים ואיבד את כוחו, ופגעה גם בבנט ובשקד אישית. שני המנהיגים הכי מתאימים להוביל את הימין הישראלי בתקופה שלאחר נתניהו, מוכשרים, כריזמטיים ומרשימים הרבה יותר מכל אחד ממקביליהם בליכוד, יתייבשו עכשיו במדבריות האופוזיציה השוממים. הם יתישו את עצמם בהגשת הצעות חוק שלא יעברו, בשאילתות חסרות תוחלת ובנאומים במליאה שבמקרה הטוב יצליחו להגיע לכותרות באתרי האינטרנט. עמיתיהם בליכוד ימשיכו לצבור קרדיט ציבורי על עשייה ולעמוד במוקד מבטי הציבור, ולמעשה יעקפו אותם בסיבוב. הניסיון לקצר את הדרך להנהגה עלול להתגלות ככזה שיאריך עבורם את הדרך, ואולי אף יהפוך אותה לקשה מאוד, אף שבפוליטיקה, כידוע, הכול עוד עלול להתהפך. מה שבטוח הוא שאת המסע המחודש אל הנהגת הימין, הצמד בנט ושקד חייב להתחיל בחשבון נפש מעמיק ובחישוב מסלול מחדש. אין טעם לנסות את מה שכבר נכשל.
