לפני שנה וחצי, בעיצומה של מערכת הבחירות הראשונה בסבב אינסופי, הצהירו ראשי הימין החדש תחת כל ריאיון רענן כי ישיבה מחוץ לממשלה לא מפחידה אותם. למען האמת, עוד לפני הקמת מפלגתם הדו־ראשית הבהירו נפתלי בנט ואיילת שקד שאופוזיציה היא לא מילה גסה. להפך, יש לה גם יתרונות. ואז הגיע משבר אחוז החסימה, השיקום במועד ב' עם החבירה לימינה, מערכת בחירות שלישית (שהביאה איתה את תפקיד שר הביטחון, לא פחות), וחזרה לפוזיציה המקורית: או־פוזיציה, אם לדייק. אלא שספסלי האופוזיציה היום נראים אחרת לגמרי ממה שדובר עליו באביב תשע"ט. להיות מפלגת ימין דתית־פלוס־שוליים שנלחמת בממשלת שמאל בראשות גנץ־לפיד, זה דבר אחד; להיות אופוזיציה לממשלת הליכוד בראשות בנימין נתניהו – אותו נתניהו ששנה שלמה אנחנו שומעים שימינה עומדת מאחוריו – זה סיפור שונה לחלוטין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו לפני פתיחת משפטו: חִשפו הכל, גלו הכל
– מה עומד מאחורי מתקפת הסייבר האיראנית?
– גל שני של קורונה בפתח: מומחי בריאות מסירים אחריות
בשעה שכולנו עוקבים אחרי הממשלה המתגבשת, השרים החדשים והצהרות הכוונות שלהם, שווה לתת מבט גם לעבר הצהרת הכוונות של ימינה, מפלגה שלולא האיבה האישית בין ראש הליכוד למנהיגיה, אפשר היה להרחיב את שולחן הממשלה הרחב ממילא. כבר עם קריסת המשא ומתן מול הליכוד, הודיעה שקד לתומכיה כי "נעשה כל מה שצריך כדי להפיל את הממשלה הזו". גם נאומי המליאה של אנשי ימינה, ממלכתיים ככל שהיו, שלחו נשיכה מדממת לעבר שותפיהם לבלוק הימין עד לפני רגע. אבל כמו שבנט נוהג לומר: הלאה, מתקדמים. לא שוקעים בעבר אלא ממשיכים הלאה. אז מה עכשיו? מה עושים באופוזיציה מול שותפים טבעיים לכאורה? קודם כול, לא יוצאים בהצהרות נגד בנוסח יאיר לפיד. זה פשוט לא עובד, לא אמין ולא תורם לרעיונות שימינה רוצה לקדם. במקום לנסות להפיל את הממשלה כמה שיותר מהר, מוטב לחזק אותה במקומות הנכונים ולדחוק בה במקומות שלא. בצד זה, יש גם עבודה פרלמנטרית רחבה שראוי שתיעשה, ותיעשה בסטנדרט גבוה במיוחד.
כל אחד משלושת השרים לשעבר המפארים את ימינה – בנט, שקד ובצלאל סמוטריץ' – הוכיח שהוא מהמוצלחים ביותר בעשייה הציבורית. גם בני הפלוגתא שלהם נאלצו להודות שהשרים הללו החזירו את הצבע ללחיים של תפקידים שכבר גוחכו ובוזו. בכל משרד שעברו בו – כלכלה, חינוך, משפטים, ביטחון ותחבורה – דאג כל אחד מהם ללמוד את המקום ולעבוד בחריצות עם כל הנשמה. די בצפייה באירוע הפרידה מסמוטריץ', אחרי כהונתו קצרת המועד במשרד התחבורה, כדי להבין כמה הצליח לנפץ תדמיות ולהוכיח שאפשר להיות שליח ציבור שעובד, עובד באמת, למען האזרחים ולא עבור מנעמיו. בנט ושקד – עם כל כמה שהיו שנויים במחלוקת בתפקידיהם – הצליחו להניב מחמאות דומות בזכות עצמם. את הנכס הזה, היכולת שלהם ללמוד במהירות ולהגשים במלוא המרץ כל תפקיד שנופל לידיהם, הם יכולים לממש גם כח"כים מן המניין. בוועדות, בנאומים, במאבקים נגד ובדחיפה בעד. הם לא חייבים להיות לעומתיים לממשלה כדי להוכיח מה הם שווים; אנחנו הרי יודעים כמה הם מוכשרים במיצוי כל הזדמנות לכדי עשייה של ממש. אחרי שהוכיחו שמשרת שר איננה שררה אלא עבדות ושליחות, לא מן הנמנע שיצליחו להפתיע את כולם ולהוכיח שגם ח"כ אופוזיציוני מצוי יכול להיות הרבה יותר מקול פרובוקטיבי בהצבעת אי אמון בממשלה.
לעמוד מול שטיפת המוח
מאז הטור שהתפרסם כאן לפני שבועיים בנושא האלימות נגד נשים, נרצחה עוד בחורה צעירה מאוד בידי החבר שלה. על הדרך ניסה הבחור לפגוע גם באמו, ולאחר מעצרו נשלח להסתכלות. הכאב העצום על הרצח הזה הציף את השאלה שחזרה על עצמה בכמה וכמה פניות ותגובות בעקבות הטור ההוא: אז מה עושים? לא להתנשא, לא לשפוט, את זה הבנו. אבל מה כן?
קטונתי, כמובן, מלהיות יועצת מוסמכת בעניין. למרבה הטרגדיה, גם למומחים למיניהם אין תשובות מלאות. איכשהו המערכת עוד לא יודעת לזהות היטב מתי מדובר בהאשמות שווא, ומי אכן מצוי בסכנה אמיתית. עוד לא הצלחנו לאזן את הטענות על ניכור הורי שהאישה אחראית לו, מול הטענות לאיומים ואלימות פיזית או נפשית שמפעיל הגבר. הסוגיה דורשת התעמקות רחבה הרבה יותר משורות ספורות בעיתון מכובד ככל שיהיה. ובכל זאת, יש דבר אחד שאפשר לעשות במקרים רבים כשהסכנה אינה ברורה ומיידית. כשאין ממש עם מי לדבר, אבל יש איזושהי גישה לאישה שכבתה לנגד עיניכם, שמשהו בה כבר לא פועל – אפשר לתת לה גב. לא, לא גב לעזוב את הבית; לא תמיכה בהטחת האשמות חסרות תועלת בבעלה. זה לגמרי לא ענייננו. לתת לה גב זה אומר להזכיר לה מי היא, מי היא הייתה. להעצים את המקום שמישהו דאג לרסק.
נקודת המוצא צריכה להיות ההבנה שמישהו דואג להסביר לה שעה־שעה שהיא אפס. שהיא כלום. שאיש לא יאמין לה ואיש לא יעריך אותה לעולם. מול שטיפת המוח האינטנסיבית הזו, הסביבה יכולה וצריכה לתת מכת נגד. להאדיר, להגדיל, להחזיר את ההערכה העצמית ואת האומץ. זה לא פתרון לפסיכופת עם סכין, אבל זו התחלה טובה עבור מי שסובלת מהתעללות נפשית מתמשכת. במקרה כזה, עמידה איתנה ומפתיעה יכולה לשתק את המתקפות.
לכל הצעדים שמעבר לזה, דרוש טיפול מקצועי משמעותי בהרבה. אבל לא חייבים לחכות שהיא תלך לייעוץ כזה, אי אפשר להרים ידיים בשלב הזה. גם אנחנו, הסביבה, צריכה את הגב הזה. גם אנחנו זקוקים להכוונה משמעותית כדי ללמוד לעמוד נכון, שעה שאנחנו נדרשים לתפוס את מי שנופל.
 לתגובות: orlygogo@gmail.com
