כיהודי מאמין אני רואה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון מימוש של זכות המבטאת את שיבת עם ישראל אל מולדתו. הקשיים בשיבה הזאת מחייבים אותנו להבין את ההזדמנויות שהמציאות מזמנת לנו, דווקא בעת הזאת. החלת הריבונות ועסקת המאה של טראמפ הן הזדמנויות כאלו. השאלה היא אם מדובר כאן בתוכנית מסודרת ומקיפה המתמודדת עם הבעיות שמציבים הפלסטינים, ואם אפשר לקדמה בשלבים. כלומר, אם העסקה מציעה מהלך של "קח ותן" בין הצדדים ומניחה מראש שאי אפשר לקחת רק חלק אחד ממנה – החלת הריבונות, ולהימנע מהאחר – הקמת מדינה פלסטינית.
כיום, חלוקת השטח הרשמית בינינו לבין הפלסטינים היא 60 אחוז שטחי C ו־40 אחוז שטחי A ו־B (אם כי בפועל, לאחר שנים של עצימת עין וחוסר משילות של ישראל בשטחי C, החלוקה היא 60 אחוז לפלסטינים ו־40 אחוז לישראל). עסקת המאה הופכת את החלוקה הזאת, והשטח יתחלק כך: 70 אחוז לפלסטינים ו־30 אחוז לישראל. התוכנית המוצעת אינה עוסקת רק בחלוקה סכמטית של אחוזים בשטח, אלא גם ביציקת תוכן חדש לכל אחד מהשטחים האלה: ריבונות לישראל, ומנגד מדינה פלסטינית.
המצדדים בתוכנית טוענים שאם מתקנים את המפה, מכניסים אליה את כל היישובים ומטפלים במובלעות, בצירים ובשטח הפתוח (כולל באיסור בנייה על גבול השטח), וכן מסכמים את סוגיית המעברים לירדן ומקבעים את חופש הפעולה של צה"ל בכלל השטח, בלי לשנות את אחוזי החלוקה שמציבה התוכנית – אזי אולי אפשר לברך על ההכרה האמריקנית בזכותנו על יהודה ושומרון. לדבריהם, המחיר יהיה ויתור על 10 אחוזים משטחי C.
אלא שריבונות ללא משילות שווה כקליפת השום. אם עסקת המאה תתגשם, מדינת ישראל תהיה חייבת לעשות חשבון נפש מהיר ולקבל החלטות אופרטיביות נחושות בעניין החלת משילותה על השטח. אני נוטה לצדד בכיוון הזה על אף האתגרים הלא פשוטים שתוארו, ולו רק בגלל ההתנגדות הנחרצת של הפלסטינים, המלמדת שהתוכנית טובה לנו (אמנם ביטחוניסטים רבים מעלים חששות בנוגע להסכם השלום עם ירדן. ברור לי שהאמריקנים הביאו זאת בחשבון, ולמעשה זהו גם אינטרס של המלך עבדאללה, שבמהלך כזה מחזק את תפיסתו שלא תקום מדינה פלסטינית בממלכתו).
להבנתי יש לשדרג את המצב הקיים ולממש את המשילות בשטח, תחילה באמצעות ריבונות בבקעת הירדן. הדבר צריך לבוא לידי ביטוי באכיפה יעילה נגד בנייה ועיבוד חקלאי בלתי חוקי בשטח הפתוח ועצירת ההשתלטות הפלסטינית הגואה, ומאידך גיסא באישור תוכניות בנייה גם לפלסטינים במקומות שמוצה בהם השטח הפוטנציאלי הקיים.
לא מכבר הכנתי תוכנית מעשית לחיזוק המשילות בשטחי C בעקבות כוונתו של שר הביטחון היוצא נפתלי בנט למנותי לאחראי על העניין. אתמצת: ככל שמתחזקים את המצב הקיים, כולל עידוד הקמת מרכזי מסחר ותעשייה כמוקדי תעסוקה עיקריים לפלסטינים, אפשר להוביל מהלך שבסופו של דבר ישאיר את השליטה בנושאים החשובים בידינו, ואת היכולת הביטחונית כפי שקיימת כיום. בד בבד יש להמשיך בתהליך השוואת החקיקה ולשפר את התשתיות לכלל האוכלוסיות ביו"ש. כך אפשר ליצור מצב שיכול להימשך עשרות שנים, בהתחשבות במציאות הקיימת באופן מושכל ואחראי.
ההסכמה להחיל ריבונות רק בבקעת הירדן, בשלב הזה, תקבע את הגבול המזרחי, מהלך חשוב מאוד מבחינה אסטרטגית. אם נפנים את כלל הנתונים והאפשרויות המונחות על השולחן יתברר שזו הדרך המועדפת. הצהרת פומפאו, שהכירה בחוקיות ההתנחלויות, היא בסיס לשינוי היחס לסוגיות רבות, ובעת הזאת זו נקודת פתיחה טובה. היא משפרת את המצב ומונעת את הקמתה של מדינה פלסטינית.
אני קורא להנהגת ההתיישבות והימין ללמוד היטב את הנתונים הקיימים הנוגעים לריבונות, למשילות ולמגמות הקיימות בשטח, ולהתאחד סביב התוכנית הטובה ביותר בעת הזאת, כאשר התנאי ההכרחי לקידומה חייב לכלול משילות יעילה והחלת הריבונות לפחות בבקעת הירדן.
