במלאת 25 שנים לפסיקת בג"ץ בעניין גיוסה של אליס מילר לקורס טיס בחיל האוויר – פסיקה שפתחה בפני נשים את האפשרות לשירות משמעותי במגוון תפקידים ויחידות בצבא – נסללת דרכן של נשים גם לחיל השריון. עתה, עוד בטרם החל הניסוי החדש והעדכני לשילוב הלוחמות בחיל, עליו הורה הרמטכ"ל תוך הימנעות מעימות בבג"ץ, קמה לה קבוצת נערות נוספת בתובענה להתגייס כלוחמות ליחידות החי"ר המובחרות.
צה"ל, שלא השכיל בזמנו להתמודד במקצועיות יתירה עם משפטה של אליס מילר, כשל גם בהבנת וביישום פסק הדין בעניין. כך, ברגע שנפרץ הסכר ולא נקבעו קריטריונים אחידים וברורים, הייתה זו רק שאלה של זמן עד שתועלה דרישה, תוגש תביעה והצבא יתקפל, בטרם יתמודד בבג"ץ מול אותה הסוגיה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התמונה שתעלו לאינסטגרם יכולה להציל את בעלי החיים
– טראמפ תובע מארגון הבריאות העולמי להתנתק מההשפעה הסינית
– "הדרך שבה מתנהל ענף הכדורסל גורמת לאיבוד הזהות שלנו"
שוב נשמעים קולות מהוססים באזרחות ואף בקרב מפקדי הצבא. הם מתנסחים בזהירות האופיינית לפוליטיקאים, בניסיונם שלא לעורר את חמתן של הפמיניסטיות מהארגונים השונים, שכל דאגתן הוא ניצחון "אג'נדת השוויון". בניגוד, חס וחלילה, לערך הניצחון, מקצועיות וכשירות הגייסות, רוח הלחימה ובריאות הלוחמים והלוחמות, לכאורה.
אין בכוונתי להעמיק עתה בשלל הנימוקים המקצועיים העומדים על השונות בין המינים, כפי שהם מופיעים בספרים, מאמרים, מחקרים, ראיונות ופסקי הדין. די כי אזכיר בקצרה את העיקרים שבהם כנקודות מכוון, על מנת שיועילו תומכי האג'נדה לקרוא, לחקור ולהעמיק ברצונם, במקום לחזור שוב על מילת הקסם: "שוויון".
הטיעון הראשון והנפוץ מכולם הינו הטיעון הפיזיולוגי, העומד על ההבדלים הפיזיולוגיים המובנים בין גברים לנשים. להבדלים משמעותיים אלו השפעה ישירה על ממד הכושר מחד: היכולת הגופנית, העומס המותר והתפוקה שתתקבל מכל לוחם/ת, בלא לגרום לנזק רפואי בלתי הפיך, בגילאי השירות בסדיר ובמילואים (עולם ממנו מתעלמים כל המצדדים בשילוב לוחמות). מנגד יש להבדלים אלו השפעה על הכשירות המבצעית של המסגרת הלוחמת. מחקרים מצביעים שמסגרת מעורבת נופלת בביצועיה ממסגרת גברית חד-מגדרית בכל קנה מידה.
בהקשר זה אציין כי בצה"ל נהוג להיעזר בסרגל מאמצים המתווה את האופן בו יש להכשיר את הלוחם בשונה מהלוחמת. ההישגים הנדרשים שונים הם ומותאמים לכל מין בנפרד למרות שהמסגרות מעורבות ונדרשות לסף כשירות מבצעית אחד! צה"ל אף הגדיל לעשות והתאים ציוד, מזון ואמצעי לחימה לגוף האישה אך מה יהיה עתידו של זה כשהמסגרת מעורבת וכולם נושאים בנטל ובפק"ל ללא אבחנה? ומה יימצא או יישאר מכל זה במערך המילואים אחרי שנתיים ושמונה חודשים?
הטיעון השני הינו הטיעון החברתי. שילוב של נשים במסגרת גברית באשר היא, משנה את הדינמיקה הקבוצתית ופוגע במידת הלכידות החברתית. מסגרת לוחמת חזקה נסמכת על הלכידות והאינטימיות השוררת בין חבריה. ה"דבק" החברתי המיוחד הזה נוצר מהיות הלוחמים צמודים זה לזה 24 שעות ביממה במשך תקופה ארוכה, במשימות מאתגרות ובתנאי שטח תובעניים.
הלכידות נוצרת מחיכוך גבוה בין הפרטים שבקבוצת השווים (נדרשים לסרגל מאמצים אחד, חולקים אותו מזון ותנאים ועוד), הנדרשת לבצע כל משימה ללא הקלה, להיות יחד באימונים, במארבים, בסיורים ובכל פעילות מבצעית כמו גם בספורט, במקלחות ובמגורים.
לעירוב בין המינים ישנן השפעות גם על השיח בין הפרטים בקבוצה התורם לחוזק הקשר בה, על רמות האגרסיביות והקשיחות המופגנת שמשתנה, מתרככת ומתעדנת שלא בהכרח לטובה בהקשר הצבאי. הרי יש להכין כאן לוחמים למגע עם אויב גברי מחוספס, מקצועי ואכזרי, שלא ירחם או ישקול את מעשיו ומילותיו בראותו מדי צה"ל מוצרים עם נשק וצמה מולו.
תחת הטיעון החברתי ניתן להוסיף את הממד התרבותי. בני האדם מתחנכים במשך שנים שבראותם אישה יש לנהוג כלפיה במידת הנימוס, הכבוד והענווה. מקובל תמיד להציע דווקא לאשה עזרה, לאפשר לה זכות קדימה, לסייע לה במלאכה פיזית וכיו"ב. בקבוצות מסוימות, שבניהן משרתים בצה"ל, נהוגה הבחנה מעין זו אף בהקפדה יתירה משום מצוות הדת, המסורת והעדה. המשמעות הינה כי המעמסה הפיזית על כתפי הלוחם ביחידה המעורבת גוברת, ועימם גם סיכויי הסתכנותו ופציעתו.
הטיעון השלישי והאחרון הינו הטיעון המעשי. במילים אחרות – הפרקטיקה של החיים בצה"ל.
הימצאותן של נשים במסגרת מעורבת עם גברים מחייבת הערכות לוגיסטית, ארגונית ותשתיתית שונה מהמקובל בשגרת האימונים, המבצעים ואף בלחימה. מעבר לכל שיקול כלכלי-תקציבי, אותו פסל בג"ץ בפסק הדין של אליס מילר בזמנו, אבהיר כי במתחמי מגורים נפרדים יש כדי לפגום במוכנות המבצעית של הכוח האורגני ובאיכות הקשרים החברתיים הנוצרים בקרב חבורת לוחמים. מוטב שלא לטמון את הראש בחול ולהבין עתה מה תוצריו של מארב מעורב בשיח או מתחת לרשת ההסוואה? האם מישהו באמת מאמין שהכול נישאר תמים ומקצועי? האם נכון להפריד לוחות מזון וסרגלי מאמצים? האם נכון לפגום בכשירות המבצעית נוכח סוגיית המשקלים המותרת לנשיאה על גב האישה? ומה יהיה בשירות המילואים המהווה אתגר?
במידה שבג"ץ יתערב וצה"ל יידרש לשלב נשים כלוחמות בכל היחידות הלוחמות, אזי אציע כי יוחל לאלתר סרגל המאמצים הגברי המוכר. יושוו בהתאם גם הדרישות המקצועיות להסמכה במסלולי ההכשרה ועל כלל אמצעי הלחימה לשני המינים (ללא הנחות, הקלות או שנמוכים של קירות ומכשולים). יושוו כללי ההופעה לנשים ולגברים במסגרות לוחמות, כך שלא יותרו צמה, עגילים וקוקיות, המהווים נקודות תורפה בקרב מגע וסיכון להתלקחות או להיתפסות באמצעי הלחימה. כן אמליץ שלא יותר עוד לערב לוחמים ולוחמות באותה המסגרת וכי כל מסגרת חדשה שתוקם תהיה חד מגדרית – גברית או נשית.
"חוזקה של השרשרת כחוזק החוליה החלשה בה" – על צה"ל להיות מקצועי, חזק ונכון, מכוון לערך הראשון – ניצחון.
