שר החקלאות הנכנס אלון שוסטר הוא בעיניי אדם ראוי וערכי. אני בטוח שכוונותיו טובות, ומאחל לו הצלחה רבה בתפקידו החדש. עם זה, פנייתו אל שר האוצר הטרי ישראל כץ בבקשה להשיב את מכסי היבוא על חמאה מדאיגה מאוד, ומעידה על המגמה הכלכלית המסתמנת של הממשלה החדשה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקורונה בלמה את עליית מחירי הדיור: האם המגמה תימשך?
– השער של הניו יורק טיימס חיבר אותנו למהות ולא לנראות
– התמונה שתעלו לאינסטגרם יכולה להציל את בעלי החיים
מחקר שערך מכון המחקר של הכנסת מעלה כי מחירי המזון בישראל גבוהים ב־19־25 אחוזים מממוצע המחירים במדינות OECD ובאירופה. מחירים גבוהים במיוחד נמצאו בענפי החלב, הגבינות והביצים (פער של 51 אחוזים ויותר).
ההסבר לכך פשוט: ענפי החלב והביצים הם ענפים מתוכננים בפיקוח מלא של המדינה, מקביעת הכמות שייצר החקלאי ועד פיקוח על המחיר לצרכן. הפלא ופלא: בדיוק במקום שבו המדינה מתכננת ומפקחת, המחירים גבוהים.
הנתונים האלה מוכיחים עד כמה היומרה הבולשביקית של המדינה לתכנן את ענפי החקלאות לטובת כל המשק היא כישלון מוחלט. במקום תכנון מופלא אנחנו מקבלים משק מקובע, לא יעיל ולא תחרותי, שבו קומץ גופים גדולים וחזקים מרוויחים הון עתק על חשבונו של הציבור.
אל תטעו: רוב החקלאים אינם מרוויחים מהבולשביזם הזה, אלא רק מיעוט שמפעיל את הלובי החקלאי ומקדש כל השנים את המשך התכנון של ענפי החלב והביצים בישראל. גם אם בפועל החקלאים המסורים הם שנשלחים למסע יחסי ציבור מול דעת הקהל, בלי להבין שהם משרתים אינטרסים גדולים וחזקים.
משק החלב בישראל חייב לעבור בהקדם רפורמה שתשחרר אותו מהכבלים המפ"איניקיים שמאפיינים אותו עדיין משום מה. כל מי שמביט ביושרה בנתונים מבין זאת. משק החלב הריכוזי משמעו נטל נוסף על השכבות החלשות ומחסור, שכל אזרחי ישראל סובלים ממנו. תכנון מרכזי וחסימת יבוא נכשלו בכל העולם. למעט קנדה, מדינת ישראל היא האחרונה ב־OECD שקיימות בה מכסות חלב וביצים.
עד לפני כמה חודשים סבל המשק ממחסור חמור בחמאה. מקררי החמאה בסופרמרקטים בישראל נראו יותר כמקררים בתקופת הצנע מכמקררים במדינה מערבית מפותחת ומשגשגת. יותר מדי זמן יש פה מחסור בחמאה, וככל שהתכנון בענף יישמר – יימשך המחסור. גם בשוקי החלב והביצים הוכח כי בעת משבר, המשק הריכוזי לא מסוגל לספק מענה לצורכי האוכלוסייה.
גם טיעון "הביטחון התזונתי" כבר אינו מחזיק מים. בעולם מפותח אין ולא יכולה להיות מדינה עם "ביטחון תזונתי". זה מיתוס שאינו מתחשב במציאות. הדרך להגיע למציאות הקרובה ביותר לביטחון תזונתי היא באמצעות כלכלה חופשית, שתפתח עוצמה כלכלית ותלות הדדית בין מדינות שקיימים בהן המוצרים החסרים במדינה נתונה.
חשוב להבין: הסכמי הסחר של ישראל מחייבים הדדיות. הפסקת היבוא משמעה הפסקת היצוא. מי שתומך בהפסקת יבוא מוצרי מזון לישראל מחסל בפועל את שוקי היצוא החקלאיים. אם שר האוצר ישראל כץ (שבסוף ההחלטה בידיו) יאמץ את מתווה שוסטר ויאשר את החזרת המכסות על חמאה – תהיה זו סטירת לחי לאזרחי ישראל והכלכלה החופשית. המהלך יביא בהכרח למחסור בחמאה ולעליית מחירים. שר האוצר החדש עומד לעת עתה בפרץ. נקווה שימשיך לעשות זאת.
ח"כ מתן כהנא הוא חבר סיעת ימינה
