תכנית המאה של טראמפ היא הזדמנות גדולה שמתלווה אליה מוקש ולדרוך על מוקש מבחירה זה לא משהו שאדם שפוי נוהג לעשות. לאחר ההכרזה החגיגית עליה בוושינגטון במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו התחושה הייתה כי יש בה מקל ויש בה גזר ואנו מסתערים על הגזר. עיון בתכנית המלאה הבהיר לנו כי גם הגזר הוא לא מה שחשבנו.
נכון שישנם יישובים רבים שבמסגרת התכנית מקבלים את כל החבילה – ריבונות ישראלית כולל רצף טריטוראלי בטוח לשאר חלקי הארץ – אך מנגד ישנם 15 יישובים שהופכים על פי התוכנית למובלעות מנותקות. יישובים אלו ימצאו את עצמם, בנוסף לגישה הבעייתית אל שטחם, במצב של חוסר יכולת להתרחב ותתאפשר להם רק בנייה לגובה במשך ארבע שנים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
מגוון הצעות לבילוי משפחתי ברוח חג השבועות
בנה של נעמי שמר: מה שעשה כאן בג"ץ דומה להכחשת השואה
השער של הניו יורק טיימס חיבר אותנו למהות ולא לנראות
לכאורה, מחיר סביר על מנת לקדם את האינטרסים של ההתיישבות בשאר חלקי יהודה ושומרון? הבעיה היא שהחלת ריבונות בצורה זאת תעמיד את היישובים הללו במצב שבו במציאות ביטחונית מחריפה מקומות כמו איתמר ועתניאל הופכים לנצרים השנייה. הגעה בנגמ"שים וטנקים אל גבולות היישובים ומציאות חיים הזויה ובלתי אפשרית שבסופה חורבן בהתנתקות שנייה כמו שאנו מכירים מנצרים הראשונה. גם בשומרון עצמו כבר היה תקדים של יישובים מבודדים כגון כדים, גנים, חומש ושאנור שנמחו מעל פני האדמה בקלות יתרה במהלך ההתנתקות.
ממשל טראמפ האוהד עשה רבות למען מדינת ישראל ללא צל של ספק. השגרירות בירושלים, ההכרה ברמת הגולן ועוד. אבל הממשל הזה לא יהיה שם לנצח ולא ברור אם יהיה שם אפילו לעוד קדנציה. צעדים כאלו לא יכולים להיעשות רק על סמך הכרת טובה לידידים, לא משנה כמה טוב הם עשו.
מהלך כזה יהיה בעלת השפעה לדורות גם הרבה אחרי שייחתם פרקו של הנשיא טראמפ בספרי ההיסטוריה והחשיבה על כך צריכה להיות בהתאם. ככל שיהיו היחסים הדיפלומטיים הבינלאומיים חשובים אל לנו לסמוך עליהם בכל הנוגע להגנה ושמירה על גבולות ארצנו. בסופו של דבר, ללא עמוד שדרה ישראלי אין הווה ואין עתיד לקיומנו כאן.
המפות של התכנית, גם אם אין כוונה כזאת, מכינות את הקרקע לכל ממשל אחר בארה"ב או בישראל שיבקש להחריב את ההתיישבות במקומות אלה ולהעביר את השטח לשלטון הטרור הפלסטיני. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות והתכנית עם כל כוונותיה הטובות מצד ארה"ב כלפי ישראל אכן תוביל לחיים במציאות שהיא גיהנום. העובדה שיישובים מסוימים ייהנו מהריבונות במתכונתה הנוכחית לא משנה את העובדה שמדובר בסכנה גדולה מדי לאחרים. הסטטוס קוו הנוכחי, על כל מגרעותיו הרבות, עדיף בשם האחדות והדאגה ההדדית.
הקושי המדובר לא מחייב ויתור על בשורת הריבונות של הממשל האמריקאי שהיא אכן רגע מעודד, אבל לא צריך לקבלה כתורה מסיני. הפתרון הוא להגיע לעמק השווה שיאפשר ביצוע בשטח של החלת החוק הישראלי תוך התחשבות בצרכי ההתיישבות בשטח ובשרטוט נכון והגיוני יותר של המפות. להביא למצב בו השטחים בהם יחול החוק הישראלי ייתנו מענה לצרכים השונים ולבעיות נקודתיות הקיימות באזורים מסוימים.
מפה כזאת כבר קיימת והוגשה לראש הממשלה. אם ממשל טראמפ וממשלת ישראל יהיו קשובים להערות ולתיקונים ואם יישמר הכלל שהריבונות אינה מותנת בהכרה במדינה פלסטינית, אין סיבה שלא ניתן יהיה להוציא לפועל מהלך היסטורי שיאפשר חיים בביטחון ושבכל רחבי יהודה ושומרון ייסמכו את ידיו עליו.
