כשאמנון אברמוביץ' – המאתרג מ־2005 והתליין המשועשע־משהו מ־2018 – יוצא להגנת נתניהו בנוגע לתיק 1270, על כורחך אתה נדרך במקום. באדיבות נפלאות טכנולוגיית הלוויין אתה מוצא את עצמך מחזיר כמה דקות אחורה את התוכנית הלא־מוקלטת, מגביר את הווליום ומאזין שוב ושוב. כן, זה אברמוביץ'. כן, הוא פורם את הקשר המתהווה בין נתניהו לפרשת השופטת גרסטל. אכן, יש מן ההגזמה בתלת־המילים "יוצא להגנת נתניהו" כשאברמוביץ' הנ"ל מבהיר כי "במקרה של נתניהו מספיק לחקור את האמת" (כלומר, בתיקים הנושאים את המספרים העגולים והקלים יותר לעיכול), ובכל זאת נראה שהפרשן הבכיר של חברת החדשות לא ממהר לקשור את ראש הממשלה לפרשה החמורה ביותר מבין החשדות שעלו נגדו. כאן הרי כבר לא מדובר במתנות קטנות או עצומות, ולא במשא ומתן על סיקור תקשורתי, אלא בשיחוד שופט תמורת העלמת עין מעבירות־לכאורה.
למי שלא מצליח לעקוב אחרי שטף דיווחי החקירה באדיבותה של משטרת ישראל, נספר כי ניר חפץ, יועצו לשעבר של נתניהו, חשוד כי גישש בעזרת אדם נוסף מול השופטת הילה גרסטל, ובדק האם תיאות לקבור את "תיק המעונות" נגד שרה נתניהו כשבתמורה תמונה ליועצת המשפטית לממשלה. הניחוח הסיציליאני הכבד העולה מפרשה זו מעורר חלחלה ואפילו אימה נוסח "לאן הגענו". אלא שאם גבינה שוויצרית כבר נקשרה בפרשות אלף ואלפיים, תיק 1270 נראה כמו חופן חול ים בנפה של קוסקוס.
נתניהו בידוע התנגד קשות מהרגע הראשון למינויה של גרסטל לתפקיד, ועל כך אין מחלוקת. אז נכון, ראש הממשלה התנגד קשות גם לקיומם של ידיעות אחרונות ונוני מוזס (במובן הלא רצחני של הביטוי), מה שלא הפריע לו לגשש דרכו ללב המו"ל; ובכל זאת, נוכח ההכרעות העומדות לפתחו של אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי שנבחר לבסוף, קשה להניח שנתניהו היה נהנה לראות את גרסטל במקומו.
חסידי תיאוריות קונספירציה רואים בפרשת גרסטל תיק אווירה, שיותר משנועד להפליל את נתניהו, תפקידו להעצים את תדמיתו כמושחת נטול גבולות, כך שאפילו דעת הקהל המגינה עליו בעקשנות תיאלץ להתקפל. אבל לא צריך נטייה קונספירטיבית כדי לחדד את הבעייתיות שבפרשה. למשך כמה שעות השבוע נדרשו השופטת בדימוס גרסטל ומקורבתה נשיאת בית המשפט העליון הטרייה אסתר חיות, להסביר מדוע לא פנו למשטרה כשאירעו אותם מעשים חמורים. השופטת חיות טענה בעדותה כי גרסטל המעיטה בפרטים, ולא היה די במידע ששמעה ממנה על מנת לנקוט צעדים. גרסטל עצמה סברה גם היא שלא היה היבט פלילי בהצעה שהגיעה אליה מחפץ דרך ידידה, אלי קמיר.
אלא שאי אפשר לאחוז בחבל המתוח והארוך הזה משני קצותיו: אם לא היה היבט פלילי בהצעה לפני שנתיים, היא לא יכולה לצוץ כעת כמעשה שחיתות מהחמורים שהתרחשו כאן. אם הפרשה אכן התגלגלה כפי שמתארים לנו השבוע, היא הייתה צריכה לטלטל את גרסטל כבר אז, ולהביא את חיות לתחקר אותה עד שתחשוף את כל הפרטים. תלונה מיידית במשטרה הייתה אך מתבקשת. אין הרבה דרכים לפרש הצעה מסוג "סגרי תיק חקירות בלי קשר לממצאים, ויש מה לדבר על משרה נחשקת ובכירה". ואם לא היה בהצעה חמורה זו היבט פלילי בזמן אמת, הרי שמישהו מציג בפנינו כעת גרסה לא הגונה של מהלך הדברים, גרסה בלתי אמינה שרחוקה מלהיות מדויקת. כל החומרים שמעוררים תיאוריית קשר.
בסופם של יום וקדנציה, בין אם תסתיים בעִתה, בנבצרות של ראש הממשלה נוכח האשמה בפלילים או בהתפטרות רכה נוסח עזר ויצמן, סביר להניח שנראה את כל הפרשנים בסוגיה – ובראשם אנשי תקשורת ויריבים פוליטיים – מודים שנתניהו סבל מסיקור לא הוגן ולא מידתי. בדומה לתוכנית ההתנתקות, שעם סיומה המאתרגים הכו לפתע על חטא ההזנחה בתהליך השיקום, ואפילו זרקו על המפונים פה ושם איזו מילה טובה, כך גם יהיה במקרה הזה: אחרי שהמשימה תצליח, לאף אחד – למעט קושרי נתניהו לרצח רבין – לא יהיה אכפת לפרגן לו הצלחות בתחום הכלכלי והבינלאומי, ואפילו יודו בבושת פנים בהגזמה ברדיפתו. אם יעלה פה שלטון ימין חדש, נתניהו המושמץ עוד עשוי למצוא עצמו באותה שורת הגעגועים עם מנחם בגין. אחרי מות "בסדר אז פישלנו קצת" אמור. מי יודע, אולי אפילו יאיר לפיד יגיד שבדיעבד היה צריך לחכות לנתניהו מחוץ לחדר החקירות עם צלחת מרק ושמיכה חמה בליל חמסין של אוגוסט.
חיזוקית מוחלשת
פרשת בזק, לעומת זאת, היא כנראה טבעת החנק שלוחצת לא רק על נתניהו, אלא גם על חברי הקואליציה שלו. המלצות המשטרה מהשבוע שעבר עוד אפשרו לראשי המפלגות לשלוח מסרים מעורפלים בנוגע להמשך הישיבה עמו סביב אותו שולחן ממשלה, כשהשר נפתלי בנט היה היחיד שהרשה לעצמו לצרף לחיזוקית ששלח לנתניהו גם נזיפה מוסרית קלה וראויה. אולם קשרי אלוביץ'־וואלה־בזק ועד המדינה שלמה פילבר מטלטלים היטב את הספינה. שר הפנים אריה דרעי, בוגר מעשיהו, מצוי בעצמו בחקירות ולא יכול לצאת בהצהרות אנטי־ביבי גדולות. שר הביטחון אביגדור ליברמן, בוגר 16 שנות חקירה, יכול להמשיך ולהגן על נתניהו מתוקף ניסיונו האישי, כשהוא מוכיח שיכולה להיות סביבך כוורת מקורבים מורשעים בעוד אתה יוצא נקי כפיים. אולם בנט ומשה כחלון מצויים בלב הסערה, נתונים ללחצים מבפנים ומבחוץ, בעיקר מצד התקשורת.
כחלון, שקשר גורלו עם הליכוד בראשות נתניהו, יתקשה מאוד לשבת עם הצ'ילבה שבראש המחנה הציוני, וגם יאיר לפיד לא ממש מחליק לו בגרון. ובכל זאת, כמי שוודאי נדרש לסוגיית היום שאחרי, אין לו אלא לסגת מהברית עם נתניהו שעליה הצהיר שוב ושוב. גם בנט, כמי שקשור בקשרים אידיאולוגיים לליכוד, לא יכול להרשות לעצמו להפנות עורף בקרירות מוגזמת, אבל בשום אופן לא יכול לצופף שורות. המלכוד שאליו נקלעו השניים לא קשור בחומרת החשדות, אלא בטיבו של החשוד העיקרי. כדרכו של עולם ושל נתניהו, עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. בטח לא לפני שברור מה העיד פילבר; בטח כשמנגד עומד קוסם פוליטי, שהצליח להפתיע כבר פעם־פעמיים.
נוכח כל אלה נדרשים כחלון ובנט לנסיגה איטית וזהירה, הפרדת הרשויות בצעדי רוורס של משאית שהצפצוף שלה קופצני יותר מקצב ההתרחקות שלה בפועל. את קרבות הירושה בתוך הליכוד ובין מפלגות הקואליציה יש לקוות שיצליחו לקיים בלי להפיל את הימין כולו.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
