הכנסתי את כרטיס הטלכרט והתקשרתי. זהו פרופ' שלום רוזנברג, שאלתי בחשש. כן, השיב נמרצות. הצגתי את עצמי, סיפרתי שאני נער בישיבה תיכונית קרובה ובקשתי שיהיה המנחה שלי בעבודת־גמר במחשבת ישראל שעסקה במודלים להתמודדות דתית עם השואה. הוא חשב רגע, ואמר: בשמחה. תבוא הערב באחת בלילה. הופתעתי מהשעה, אבל הגעתי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כיצד מתייחסת ההגות היהודית להיסטוריה
– מאין נולד הכינוי "מקום" לאלוהים
– כיצד היהדות מודדת ענווה?
דפקתי חלושות על דלת הבית הממוקם בלב השכונה החרדית. אולי כבר מאוחר, אולי בני הבית ישנים. רינה, אשתו, פתחה – "שלום, הגיע אליך אורח", צעקה לו, כמורגלת באורחים שכמוני. כל כבודו היה במטבח – שוטף כלים, ותוך כדי מקשיב בטייפ לשיעור גמרא ב"קול הלשון". הלילה היה עוד צעיר ומיד החלה הסערה – הנושא במחשבת ישראל שלשמו באתי נשזר אצלו במדרשי חז"ל ובסיפורים על מוריו – מר שושני המסתורי ועמנואל לוינס, וזכה להתערבות בני הבית. ונדמה שלא היה נגמר לעולם לולא שראיתי שכבר קרב זמן קריאת שמע של שחרית.
עברו מאז כחצי יובל שנים. מאוחר יותר הפכתי לבן בית בבית הזה, בזכות ידידות שנרקמה ביני לבין בניו הצעירים והייתי סועד שם לפרקים בשבתות. ועל השולחן תסיסת הדעת והלהט, דגל הצמחונות והשאלות הרות הגורל. והבערה הגדולה של אש התמיד של פרופ' שלום שממשיכה ללוות אותי.
אך טבעי היה שהוא ילווה אותנו במוסף זה שנים רבות בטור קבוע משלו, "מילה לסיום", החותם את המוסף בכל שבוע. הוא אינו מסתפק בהיכלות השן האקדמאיים, בכתיבת מחקרים מעמיקים ובהוראה במוסדות להשכלה גבוהה, אלא מבקש להנגיש את עולם המחשבה היהודי בכל דרך, גם דרך העיתון. הוא לעולם אינו מוותר על אף שבוע של כתיבה, והכול בהתנדבות, וגם אם מדובר על תקופה צפופה ומאתגרת. הוא מלווה אותנו בטורו בעיוניו רחבי ההיקף ומלאי החדות – המתחילים בפרשת השבוע, מגיעים לקולנוע, לתרבות ולמדעי הטבע (הוא מוסמך גם בהנדסה אזרחית), עוברים דרך אגדות־עם והשפה הפסיכואנליטית ושבים אל עומק ההשכלה של ימי הביניים, הפילוסופיה המודרנית, המקובלים, גדולי המוסר והחסידות ורבותיו – רבי נחמן והרב קוק, שאליהם הוא שב ללא הרף.
דומה שאין סוגיה תיאולוגית ישנה או חדשה, דבר גדול ודבר קטן, שהוא מתעלם ממנה. הכול עולה בדבריו. ועל כולנה, העיסוק בשואה – שאת הדיה הוא זוכר כילד קט בבואנוס איירס – הבלתי חדל, העומד נוכח, שואל ועונה, תוהה ומתייסר ואינו מניח. גם סוגיות חברתיות ואנושיות עולות שוב ושוב, הד גם לפעילותו הציבורית – מפגשים בין קבוצות שונות וקוטביות בחברה הישראלית, זיקתו אל חברי ה"מקויה" היפנים והתבטאויותיו בנושאים אקטואליים.
באחד הפרויקטים שעשינו כאן בעבר ביקשנו מכל משתתף לבחור ספר הקרוב אליו הנותן לו כוח בעת צרה. זהו גם מעין מבחן לאופיו של הכותב – היכן תמצית קיומו. פרופ' שלום, החוקר הידוע ובעל השם, האנליטיקן, בחר בתהילים. לפני הכול ואחרי הכול – יהודי של תהילים. "הרבה יש בך, ספר תהילים שלי. פרקי ההיסטוריה הם חשובים, אך אני זקוק לפרקים המדברים אל תוככי נפשי, ובייחוד את אלה שמבקשים מהקב"ה 'הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי' (קג, ג) סליחה על שגיאותיי וחטאיי", כתב בגילוי לב.
השבת חוגג פרופ' שלום שמונים וחמש שנים להיוולדו. וזו זכות עבורנו לחגוג לו, בהפתעה, יום זה ולברכו בעוד שנים רבות, נעימות וטובות, של בריות גופא ונהורא מעליא. ויש בכך רק מעט מן המעט שאנו חבים לו.
