יאללה, בואו נלכלך על ביבי. חייבים. כל הגנה על נתניהו חייבת להתחיל במשפט "אני לא מחסידיו של נתניהו", כדי לא לקבל מיידית תואר שופר לשם כבוד. גם אני חוטא בזה, אבל האמת שלא אכפת לי. נתניהו יצר במו ידיו את המפלצת שמאיימת לאכול אותו עכשיו. לו היה משקיע את האנרגיה של נאומו בבית המשפט ברפורמות במערכת המשפט במהלך שנות שלטונו, אולי היינו עכשיו עם איזו פסקת התגברות, או עם הפרדה בין היועץ המשפטי ובין התובע הכללי, או עוד כמה שופטים בבג"ץ שמעיזים להציע דעת מיעוט (לא צריך להגזים, כן?). נתניהו לא רק הביא על עצמו את המאכלת, הוא גם התגאה בטיפוחה במשך כל שנות שלטונו.
עכשיו בואו נתקדם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שלוש עצות חיוניות למבקשים להיות פוליטיקאים
– אוחנה נאלץ להיות שר לעומתי בגלל איילת שקד
– משפט נתניהו: התקשורת מתעלמת מרמיסת זכויותיה
1. הסדרה הטובה ביותר שראיתי בחיי היא "הסופרנוס". הדמויות העמוקות, הדרמה המורכבת, הטוני, הכול היה שם. אבל היה בה עוד משהו אחד, שלהרבה סדרות טובות אין: סוף מושלם. מהסופים שאתה קורא עליהם אחר כך באלף אתרים, ורואה ערוצים שלמים ביוטיוב שמנתחים אותו ומתווכחים על מה שבעצם קרה שם. נדמה לי שמה שהכי אכזב את מתנגדי נתניהו במה שקרה ביום שני הוא שזה היה אמור להיות סוף פנטסטי לסדרה שלהם. בנימין נתניהו היה אמור להיכנס לבדו, מורכן ראש, אל בית המשפט, והכתוביות היו אמורות לעלות בעודו מביט אל עבר השופט במבט שאומר "אני נכנע". אבל זה לא קרה, ומי שחובב סדרות כמוני, יודע שאין מאכזב יותר מסוף מאכזב.
2. הרבה זעם היה באולפנים השבוע. הפרשנים שצפו וקצפו על שנתניהו העז להילחם במקום לספק את הפנטזיות. ואפשר להבין את הזעם. אנסה להסביר אותו דווקא דרך השוואה לשוק העבודה. הכעס באולפנים על מתקפות נתניהו על התקשורת ומערכת אכיפת החוק, הזלזול ב"שופרות", התיעוב כלפי כל עיתונאי שמפקפק בשחיתותו של נתניהו וההצגה של כל הפגנת ימין כהפגנה של עדר מוסת נובעים כולם מכך שהתקשורת התרגלה להעביר בשקט כל מהלך שרצתה, מאוסלו ועד להתנתקות, במשך שנים. ואף אחד לא אוהב הרעת תנאים.
3. איך באולפנים יש תמיד מספיק אנשים שיסבירו למה נתניהו אשם, אבל כשצריך מישהו שיסביר למה נתניהו זכאי צריך להביא מישהו מבחוץ? מרוב דיבורים על סיקור חיובי שכחנו איך צריך להיראות סתם סיקור.
4. כשיאיר לפיד הגיב לדברי נתניהו בפתח המשפט, הוא אמר ש"נתניהו מנסה להוביל את ישראל למלחמת אחים". אני לא שולל את העובדה שנתניהו מעורר לפעמים אמוציות שגם פינוי יישובים לא עוררו מעולם, ועדיין, צחקתי כשקראתי את האיום של לפיד. יש שני טורים שנחרתו בזיכרוני מימי ההתנתקות. הראשון היה באתר וואלה, ההוא מהסיקור החיובי, שפירט כיצד אפשר לפזר את המפגינים נגד ההתנתקות באמצעות אגרופנים, שלשלאות ועוד מיני הצעות אלימות; הטור השני שהאותיות שלו עוד צורבות לי בעיניים היה טורו של לפיד, שקבע כך: "זה מעולם לא היה קשור לפלסטינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום, לתשישותו היחסית של צה"ל או לכל אחד מן ההסברים שניתנו לנו. המניע היה אחר לגמרי, הפרת האיזון העדין בין חברת המתנחלים לחברה הישראלית. הוחלט ללמדם שיעור בצניעות, ואולי גם בדמוקרטיה".
סלח לי, יאיר, אבל אדם שכתב טקסט כזה נגד אחיו שגורשו מבתיהם פסול מלדבר על מלחמת אחים עוד יותר ממה שאהוד אולמרט פסול מלהטיף מוסר על שחיתות.
5. כשהייתי ילד אבא שלי קנה לי ספר של "איפה אפי", אותו בחור מוזר עם חולצה אדומה לבנה מפוספסת שנעלם בתמונה עמוסת פרטים והיית צריך למצוא אותו. השבוע שיחקתי "איפה נוני". ראש ממשלה חשוב יותר ממו"ל, ואני מבין למה מתמקדים בו, אבל בחייאת, מה עם לדבר קצת על מי שבמשך שנים הכתיר פה ראשי ממשלה? נוני מוזס הוא לא עוד מו"ל. הוא הבעלים של מה שנהגו לכנות במשך שנים "העיתון של המדינה", והמגזימים נהגו לומר "עיתון שיש לו מדינה".
6. לא הרגשתי שאני עומד למשפט עם נתניהו. גם כי יש לי שלושה ילדים ואשתי לא מרשה לי משפט עכשיו, וגם כי אני מרגיש שאני עומד למשפט מספיק פעמים בשנה, באשמת החזקה באידיאולוגיה שלי. אני עומד למשפט בכל פעם שבג"ץ מסנדל כל סיכוי לפתור את בעיית המסתננים, אני עומד למשפט בכל פעם שבג"ץ משתמש במילים מופשטות כמו "סבירות" כדי לסנדל עוד אג'נדה של נבחר ציבור שמייצג אותי, וזה עוד לפני שדיברתי על רצח רבין, שאני מואשם בו ומורשע מדי שנה. אני לא צריך את נתניהו כדי להרגיש שמערכת המשפט מעמידה לדין את הפתק הלא נכון ששמתי בקלפי.
7. הטענה שנתניהו נזכר שצריך לטפל במערכת המשפט רק עכשיו, כשזה נוגע לו אישית, נכונה מאוד. אבל יחסי התקשורת והפוליטיקאים הסריחו פה שנים, ובעוז. למה התקשורת ומערכת המשפט נזכרו בזה רק כשזה נוגע לנתניהו?
8. פרשנים מלומדים אמרו ביום ראשון שהנאומים התוקפניים של נתניהו כלפי מערכת אכיפת החוק עלולות לפגוע בו בבית המשפט. הם השוו אותו לאריה דרעי, שכשניהל את קמפיין "הוא זכאי" הורשע, ועכשיו, כשהרכין ראש, כנראה ייסגר התיק נגדו. אז חבר'ה, תיסגרו על גרסה בבקשה. אם השופטים הם מלאכים מנותקים שדנים רק בחומר הראיות, כמו שאתם טוענים כל הזמן, אז מה זה משנה מה נתניהו אומר מחוץ לבית המשפט. לשיטתכם הוא יכול גם לספר שרבקה פרידמן־פלדמן אכלה פעם גור לברדור שהיה ברשותו.
9. ולסיום, כאילו בנושא אחר, בג"ץ הכריע השבוע בפסק דין אחר, שהמילה "שערורייתי" לא תספיק כדי לתאר אותו, שבית אחד מחברי החוליה שאחראית לרצח דביר שורק ז"ל לא ייהרס. הזעם הציבורי על מערכת המשפט אולי מתנקז למשפט נתניהו, אבל תזכרו שיש הרבה נחלים עכורים כאלה שמובילים אליה.
לטורים נוספים של יותם זמרי>
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
