שיר השבוע: הַשִּׂיחַ הוּא הַסּוֹד

מָה נוֹתַר לַשְּׂמֹאל, כִּשְׂמֹאל?
הִפְשִׁיטוּהוּ מִקִּסְמוֹ
וְהִלְבִּישׁוּ לוֹ שַׂקִּים
הַשְּׂרֵפָה וְהַסַּכִּין,
הֶלֶם חֲגוֹרוֹת הַנֶּפֶץ,
הָרָקֵטָה הַמּוּנֶפֶת,
הַמַּכּוֹת הַיְּבֵשׁוֹת
וְהַשֶּׁבֶר וְהַשֹּׁד
וְהַטֶּקֶס הַנּוֹצֵץ
שֶׁנִּסְדַּק וְהִתְפּוֹצֵץ –

עַד שֶׁפָּג לוֹ כָּל הַבֹּשֶׂם
וְהַנַּחְס הָיָה לְחֹסֶן
שֶׁהִשְׁאִיר קָרוֹב לָעֵץ
כָּל תַּפּוּחַ וְעָלֶה
צְהַבְהַב שֶׁהוֹרָתָם
בְּכָחֹל אוֹ בִּכְתַמְתַּם,
קַל וָחֹמֶר אִם גָּדַל
בַּעֲרוּגַת־סְרוּגַת הַדַּ"ל.
כָּךְ הַיַּעַר בַּיָּמִין
לֹא צָמַק וְאַף הִשְׁמִין.
וּמִמּוּל הַשְּׂמֹאל הִכְסִּיחַ:
הָיָה עֵץ, נִשְׁאָר רַק שִׂיחַ.

אַךְ הַשִּׂיחַ לֹא כָּמַשׁ,
לֹא בֶּאֱמֶת וְלֹא מַמָּשׁ,
כִּי נוֹתַר מָה לַעֲשׂוֹת:
הֵן הַשִּׂיחַ הוּא הַסּוֹד!
הַמִּלִּים וְהַכְּלָלִים,
הַכֵּלִים וְהָאַקְלִים,
הֵם כֻּלָּם עִנְיָן שֶׁל שִׂיחַ.
וְאוּלַי הוּא יַחֲסִי, אַךְ
בְּאַרְצֵנוּ הוּא מֻחְלָט,
בְּעִקָּר אִם הוּא בַּבְּלָ"ת.

וְעַל כֵּן יָכוֹל הַשְּׂמֹאל
עַל שִׂיחוֹ הַזֶּה לִסְמֹךְ
וּבְלֵב שָׁקֵט לָדַעַת
שֶׁאֶפְשָׁר אִתּוֹ לָטַעַת
בַּיָּמִין, הוּא צַד צָרָיו,
אֶת צָרְיוֹ וּנְצָרָיו;
אֶת שִׂיחוֹ וְאֶת רִבְעוֹ
לְהַטְמִיעַ בִּירִיבוֹ.

צְאוּ וּשְׂאוּ עֵינְכֶם הַגַּנָּה
וְתִרְאוּ לְאָן הִגַּעְנוּ.
אֵיךְ הִבְשִׁיל וְהֶעֱסִיס
כָּאן יָמִין נֵאוֹ־מַרְקְסִיסְט,
כִּי עָלָה בָּעֵץ הַמֹּהַל
עַד נִהְיָה הוּא שְׂמֹאל בְּפֹעַל:
אֵיךְ לַגַּן הַזֶּה פָּלַשׁ
שִׂיחַ הַמַּחְלִישׁ־מֻחְלָשׁ;
אֵיךְ אֶצְלוֹ גַּם בַּת גַּם בֵּן
מִזְדָּרְזִים לְהִתְקַרְבֵּן;
אֵיךְ, כִּבְאָלַת בֶּן־בְּעוֹר,
מִין מוּלָד אוֹ צֶבַע עוֹר
וְתוֹרַת הַפְּרִיבִילֶגְיוֹת
נַעֲשׂוּ אַבְנֵי הַלֵּגוֹ
וְאַבְנֵי הַבַּלִּיסְטְרָה
פֹּה בְּכָל שִׂיחַת גְּזֻזְטְרָה.

כְּשֶׁלְּפֶתַע נִלְחָמִים
גַּם אַנְשֵׁי עַמֵּךְ־עַמִּי
הִיא בְּהוּא וְהֵם בְּאַמְבּוּשׁ
עַל קַוֵּי חֲזִית שֶׁל קַמְפּוּס
קָלִיפוֹרְנִי, בְּתַנּוּר
שִׂיחַ הַזֶּהוּתָנוּת,
עִם הַמִּיקְרוֹ וְהַלַּהַט –
דַּע: בָּעֵץ אָכְלָה תּוֹלַעַת.
אִם תֹּאכַל מָחָר כַּיּוֹם
הוּא יִמּוֹט כַּקִּיקָיוֹן.