אחרי השיא של "ראש ממשלה מכהן בעת הגשת ההמלצות", ואחרי שיא "ראש ממשלה מכהן לאחר הגשת כתב האישום", ואחרי השיא של "ראש ממשלה מכהן בשימוע" ואחרי השיא של שלוש מערכות בחירות שסבבו סביב העניין הזה, הגיע השבוע עוד "שיא" חדש: תחילת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה לקח שלוש שנים אבל בסוף זה קרה. הרבה אנשים חיכו לרגע הזה והרבה מאוד אנשים חששו ממנו ועשו כל שביכולתם כדי למנוע אותו ללא הצלחה. כך או כך, אנחנו בעיצומו של תהליך בן שלוש שנים של בניית מתח הגיע ל"שיא".
השיא הזה יישבר, כמובן, כשתגיע הכרעת הדין בעוד כמה שנים, ואחר כך גזר הדין ואחר כך עוד שיא אחד של הערעור אבל לא ניתפס לקטנות. אירוע גדול ומשמעותי בהחלט התקיים השבוע במדינת ישראל. שתי בעיות עיקריות היו בו בכל זאת: הראשונה, הדיון הוא טכני פרוצדוראלי ומשעמם. השנייה, הוא לא מצולם. אבל נתניהו כמו נתניהו, לקח את הלימון ועשה ממנו לימונדה. במקום לדבר על מה שקרה בדיון עצמו (כי באמת אין ממש על מה לדבר במשך שידור חי שנמשך שעות כשהדיון הוא טכני) נתניהו הכין הצגה לצוותי התקשורת שבאו לסקר את האירוע. וצריך להגיד את האמת: את רוב הדברים שאמר שם אמר כבר בהמון הזדמנויות קודמות. אבל בסופו של דבר איך אומר שלמה ארצי? "זה מה שנשאר".
הסערה בטוויטר התחילה כבר לפני המשפט. המושג "אומץ" התברר, שוב, כהפוך ממשמעותו העיקרית בקרב מחנה המתנגדים לנתניהו: אורנה בנאי, מכריזה אצל רינו צרור שהיא תבוא להפגין יחד עם כל המחנה שלה נגד המחנה של אוהדי ביבי. בערך כמו ששחקן במכבי ינסה להבקיע גול לשער של הפועל ולא לתקוע שער עצמי.
גם אמנון אברמוביץ' מגלה אומץ לב נדיר וכותב נגד נתניהו:
גם שרה העצני כהן מאוד התרשמה מאומץ הלב של אברמוביץ' והזכירה עד כמה לגיטימי שדווקא הוא ידבר על ערכים:
אם כבר מדברים על ערכים, החוצפה של אברמוביץ' מתגמדת לעומת עזות המצח של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שבא לדבר על מוסריותו של נתניהו רגע אחרי שיצא מהכלא. אולמרט הבהיר שיש לו אמון במערכת המשפט, למעט מקרה אחד שבו היא טעתה:
ואם תרצו את הסיפור כולו מזווית אחרת, הרי שעדי ארבל התנדב להסביר למעוניינים איך נראה המשפט הזה בעיני לא מעט מאזרחי המדינה:
ובנוהל, ודי קשור, מהו משפט נתניהו אם לא לחפש ליכודניק שנשמע עילג וטיפש, לכאורה, כדי להכניס למשבצת של בבונים 36 מנדטים. מפגין אחד אמר שמה שעושים לנתניהו זה משפט פיתגורס, וכל הפיד חגג. ויש כאלה שהפגינו את הגזענות הכי עלובה: גזענות שבאה כאילו ממקום סימפטי.
זמן קצר אחר כך הועלה לרשת הקטע המלא שבו שנראה הדובר מתקן את עצמו מיד:
יש לך את הסרטון המלא?
— Avishai Reuveny (@AvishaiReu) May 24, 2020
אבל הכי כיף, זה גזענות והתנשאות על טיפשות של מישהו אחר כשרגע אחר כך מתברר מי פה הבור באמת:
כאמור, כשהאירועים בבית המשפט משעממים מוצאים זמן גם לעיסוקים אחרים:
הריקוד האחרון פרק 11 pic.twitter.com/kd37tqHA8H
— עמרי מניב omri maniv (@omrimaniv) May 24, 2020
הריקוד הזה, מתברר, הביא את בנט למודעות עצמית גבוהה אחרי שתועד מפזז בישיבת מרכז הרב ביום ירושלים עם סמוטריץ':
ומינון מגל אולי לא נולד במחוזות הציונות הדתית, אבל את המשמעות האופנתית הבעייתית של סנדלים עם גרביים הוא הפנים לגמרי כמו אחרון הביינישים:
ובפינת הפרופורציה, יש אנשים שלקחו את זה ממש קשה. מתברר שלרקוד לצלילי הג'ינגל של הליכוד זה "ריקודי הסתה":
ואי אפשר לדבר על משפט נתניהו בלי להזכיר את התמונה שלו מדבר ולצדדיו שרים וח"כים מהליכוד כשהם עוטים מסכות. התמונה הזו גנבה את ההצגה במובנים רבים:
סוגיה מעניינת שהעלה נחמיה גרשוני עוסקת בשאלה: מתי תמונה הופכת לאייקונית, ואם אפשר לקבוע דבר כזה חצי שעה אחרי שצולמה:
מאיגרא רמא לפולישוק
הפוליטיקה היא מקום אכזרי, כידוע. יום אחד אתה אדם נחשב, משכיל, עם קבלות של עשייה, ויום אחרי זה אתה נאלץ להיאבק בעוד 119 איש על תשומת לב תקשורתית. כשמונתה הממשלה המנופחת עם המוני "שרים לענייני", הרשת כמובן לגלגה על התופעה ודי בצדק. הציפייה הייתה אולי שהשרים הללו ינסו להכניס תוכן אמיתי למשרדים ולהצדיק את קיומו של הג'וב.
לאורית פרקש הכהן, השרה לעניינים אסטרטגיים, לא הייתה סבלנות לתהליכים ארוכים. היא החליטה לקצור את זמן מסך מיד עם כניסתה לתפקיד. ניסתה לזרוע ברינה ויצא לה לקצור בדמעה. המעשה הראשון שלה כשרה היה לפנות להנהלת טוויטר ולבקש להשעות את חשבונו של מנהיג איראן עלי חמינאי.
חיים לוינסון מ"הארץ" החליט להראות לה מה באמת שווה המכתב שלה: 
למי יש יותר כבוד
ח"כ גדי יברקן שבר שיאים של אהדה ציבורית והערכה כשהושבע לכנסת בפעם הראשונה. כשאמו נכנסה למשכן הכנסת הוא כרע ונשק לרגליה. התמונה שהנציחה את המחווה המרגשת שבר את הרשת וגרר אחריו אלפי תגובות.
קחו שנה קדימה: יברקן הספיק לחזור לליכוד, לנסות ולהסביר איך מלתקוף את נתניהו הפך לאחד מגדולי מגניו, ולהתמנות לסגן השר לביטחון פנים. ואז הגיע הרגע הזה בריאיון לאולפן ynet וחלפה לה תהילת עולם:
יברקן חש את עצמו ואין לו שום בושה. פחחחחחחחח. pic.twitter.com/sUTKnJUj18
— השר לענייני טוויטר ??️? (@IsraeliGuyTW) May 26, 2020
הרשת כמובן הגיבה:
באופן טבעי יש מי שמיד קשרו את העניין לעובדה שיברקן עכשיו בליכוד:
היו כאלה שנזכרו באירוע די דומה ולא פחות משעשע שקרה לפני המווון שנים עם מירי רגב וסתיו שפיר עוד לפני שחלמו להיפגש במליאת הכנסת:
עלילות גדי יברקן והקרב על התואר סגן שר, הזכירו לי ימים שהתואר "חברת כנסת" לא היה משהו שמוותרים עליו כל כך בקלות.
"תקראי לי חברת הכנסת מירי רגב". נוסטלגיה: pic.twitter.com/4u9kczkHTM— Yanir Cozin – יניר קוזין (@yanircozin) May 26, 2020
ויש כאלה שהאירוע הוכיח להם שדברים כאלה קורים רק כשהמראיינת היא אישה:
ואם אתה אבישי בן-חיים, תהיו בטוחים שיש פה סיבוב של ישראל הראשונה על השנייה:
הדברים החשובים בחיים
הטוויטר הוא כידוע מקום שבו כולם דנים על נושאים ברומו של עולם, אבל לפעמים אפשר למצוא שם את הדברים החשובים באמת. הנה לקט משעשע של כמה כאלה מהשבוע האחרון. החיים שלכם לא ייראו אותו דבר אחרי קריאה שלהם:
כתב החינוך של התאגיד חושף שליפים ברוח התקופה:
אם שאלתם את עצמכם איך מייצרים גדרות, זה המקום:
וככה, ילדים, מייצרים גדרות.
לילה טוב pic.twitter.com/AEZlAl7ipS— ouriel daskal ?️? (@odaskal) May 24, 2020
פתרון קסם לליקוט עלי הפטרוזיליה מהגבעול:
מה ?!?! איך לא ידעתי את זה??? pic.twitter.com/rZT58H09Fz
— The_buddhist (@Thebuddhist4) May 24, 2020
וגם, סגן ראש עיריית ת"א מראה לכם איך צובעים את פסי ההפרדה בכבישי העיר:
יש שופטים בירושלים
ויש שבילים טקטים בתל אביב(פינסקר – בין בוגרשוב לכיכר) pic.twitter.com/YJQHupQiem
— Assaf Harel | אסף הראל (@assafrl) May 24, 2020
משהו קטן וטוב:
אין הרבה מה לתאר. תמונות של יהודים שעוזבים את הגלות ועולים לארץ ישראל לא יכולות להשאיר עין לציון יבשה:
הסרטון הזה לא ישאיר עין יבשה: כשהעולים החדשים מארגנטינה פגשו לראשונה בחיילי פיקוד העורף בנתב״ג pic.twitter.com/O8oyiA2F2c
— Lital Shemesh (@Litalsun) May 25, 2020
