משרד המשפטים, המשרד האמון על אכיפת חוק חופש המידע, נמנע במשך שבעה חודשים ובניגוד גמור לאמור בחוק למסור לידי "מקור ראשון" את יומניה של השרה לשעבר ציפי לבני. רק אתמול לאחר דחיות חוזרות ונשנות בתירוצים מגוונים הגיע לידינו היומן, אולם הופתענו לגלות כי הוסרו ממנו כל שמות העיתונאים עמם נפגשה השרה דאז, ובמפתיע גם שמותיהם של חברי הכנסת איתם קיימה פגישות.
על פי חוק חופש המידע, ראש הרשות הציבורית רשאי להאריך לאחר 30 ימים את מועד הגשת התשובה בהארכה נוספת ומנומקת שלא תעלה על 60 ימים. מיותר לציין שהמחלקה לחופש המידע במשרד המשפטים לא עמדה בלוח הזמנים שקבע החוק ויותר מזה, בפעם הראשונה ביקשה הרשות זמן להמציא את היומנים בטענה כי עבר זמן רב מאז כהונתה של לבני. לאחר מכן, כפי שמתועד על ידי "מקור ראשון", ביקש משרד המשפטים תשלום אגרה של 1,185 שקלים. כאשר ביקשנו להעביר את התשלום התברר שאחרים כבר ביקשו לשלם את האגרה ועל כן קיבלנו "פטור".
כל חילופי הדברים הטכניים הללו ארכו עוד מספר חודשים, שכאמור, נותרנו ללא מענה. רק לפני כחודשיים התברר כי הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים החלה לעבוד על הנפקת היומנים, כאשר בשיחה עם 'מקור ראשון' היא אמרה שעל פי הנוהל, יש להעביר את היומנים לאישורה של שרת המשפטים לשעבר לבני – ורק לאחר מכן – למסור אותם לידינו. כל התהליך החדש אמור היה להימשך שבועיים. יש לציין כי בהליכי בקשת יומנים של שרים לשעבר במשרדים אחרים לא התבצע נוהל דומה ומתעוררת תהייה לגבי התנהלות המשרד.
אתמול, כאמור, התקבלו היומנים לאחר שניתנה האפשרות ללבני לעבור עליהם, יחד עם מכתב הסתייגויות המעקר את היומן מכל ערך ממשי. "לתשומת ליבך, הוסרו שמות העיתונאים עימם נערכה פגישת עבודה. זאת נעשה אגב בדיקת בקשה אחרת למסירת יומן בכירים, במסגרתה עלתה התנגדות ממספר גורמי תקשורת על פרסום פגישותיהם. התנגדויות אלו נבחנות כיום במחלקת הייעוץ והחקיקה וטרם גובשה החלטה מנחה בעניין. בהתאם לזאת, על מנת שלא לעכב את מסירת העתק היומן המבוקש, זה נמסר בהעדר שמות העיתונאים. כאשר תתקבל החלטה בעניין זה, איידע ונפעל בהתאם לה", כתבה הממונה.
אכן, ביומן שהגיע לידינו הוסרו שמות העיתונאים ונכתב במקומם "פגישת עבודה עיתונאי". בנוסף מתויגות פגישות רבות כ"אישי", או "פגישות עבודה" שלא ידוע מה נמצא תחת ההגדרות האלו. בזמן שכיהנה כשרת משפטים, ערכה לבני 79 פגישות כאלו בתקופה שארכה כשנה ותשעה חודשים בנוסף ל-100 ראיונות לכלי התקשורת השונים ו-11 פגישות רוחב עם עיתונאים. בממוצע מדובר על תשע פגישות וראיונות עם עיתונאים בחודש.
לאחר המתנה של שבעה חודשים, כאשר בבקשתנו צוין באופן מפורש כי נבקש להתמקד בפגישותיה של לבני עם עיתונאים, התחושה היא כי לא קיבלנו דבר. גם כאן פעל משרד המשפטים בניגוד לסעיף 16 בחוק חופש המידע, שלפיו "קיבל אדם מידע על אודותיו לפי חוק זה ומצא כי המידע אינו נכון, שלם, רשאי הוא לפנות לרשות הציבורית בבקשה לתקנו".
בשנת 2014 כאשר התנועה לחופש מידע ביקשה לקבל לידיה את יומניה של לבני היא נתקלה גם כן במחסום כאשר משרד המשפטים טען כי לוח הפגישות שלה מתעדכן באתר המשרד, אולם היומן לא הופיע שם כלל. לעומת 12 שרים שאכן חשפו אז את יומניהם, לרבות פגישותיהם עם עיתונאים, נראה כי לבני בשיטתיות נמנעת מכך וזאת בניגוד לתגובתה כפי שתובא בהמשך.
מלשכתה של לבני נמסר: "היומנים נשארו במשרד המשפטים, ממנו קיבלת את המידע כמו גם את הסיבה המשפטית לאי פרסום שמות העיתונאים. כל טענה אחרת היא בגדר חוסר תום לב לאור העובדה הידועה שלבני פרסמה ביוזמתה לו״ז ואת הצבעותיה במהלך כהונתה".
