בהלה אחזה בבכירי המשק בבוקר יום שישי ה-15 במאי 2020. הם לא ישכחו את התאריך הזה כל כך מהר.
בשעה 10:20 בבוקר הודיע נתניהו על מינוי דודי אמסלם לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, שיהיה אחראי בין היתר על רשות החברות ונציבות שירות המדינה. בזמן שאמסלם הנרגש הכריז כי "אני נכנס לתפקיד בחרדת קודש ומבטיח למלא אותו בנאמנות וחדווה, ולהמשיך לשרת את אזרחי ישראל כהרגלי", נכנסו לעמדתו תקיפה כל מי שהרגישו שמזיזים להם את הגבינה. רחמנא ליצלן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דקה אחרי דקה: כך התמוטטה כחול לבן
– 'טיפקס', כמו המימונה, התחילה בפריפריה וכבשה את המרכז
– התרבות כבר לא בפריפריה
הכותרות בהתאם לא איחרו להגיע. ב'כלכליסט' סימנו מטרה מעל ראשו של אמסלם והעניקו לו את התואר המחמיא "שר הג'ובים" ותהו למי הוא עוד יסדר פה עבודות. גם ב'דה מרקר' לא טמנו ידם בצלחת ואימצו במהירות את התואר שהופך אותו ל"איש החזק במערכת הפוליטית" כהגדרתם.
חיפשתי אחורה בזמן האם גם כאשר מונה יאיר לפיד לתפקיד "שר הג'ובים" הוא זכה לתחקירים וכותרות בעיתון. כמה לא הופתעתי לגלות ששום התבטאות כזו לא נשמעה. לפיד הקים את נבחרת הדירקטורים שלא איפשרה לפוליטיקאים להתערב במינויי דירקטורים בחברות הממשלתיות, גם לא לו כשר הממנה, במטרה לנקות את השיטה מפוליטיקה ויצר קריטריונים מחמירים לקבלה. אך בפועל, היה זה לפיד שבתקופתו מונו מאות דירקטורים ממרכז הארץ, כאילו יש שם משהו במים שמכשיר אותם לתפקיד, בעוד מירושלים, יו"ש וחיפה מונו בודדים בלבד.
שר האוצר לשעבר משה כחלון שנכנס אחריו לתפקיד וגילה את המינויים החד-מימדיים ביקש להכניס קריטריונים חדשים, כמו גיל צעיר ואזור מגורים, כדי לגוון את בעלי התפקידים. אז היה זה אביטן אחד שלא הצליח להתקבל כדירקטור כי "לא היו לו הכישורים המתאימים", שביקש להבין איך בדיוק נעשים המינויים בשירות המדינה. סגן השר הנכנס דאז איציק כהן מש"ס אמר את הדברים באופן ברור: "לא תהיה נבחרת (זו שיצר לפיד, ש.א.כ). יהיו תנאי סף לדירקטורים ואלו יהיו תנאי סף מחמירים, אבל כאלו שיאפשרו ייצוג הולם גם לאתיופים, חרדים, נשים וערבים. היום לנבחרת הדירקטורים יש צבע עור אחד בגוון מאוד בהיר".
חמש שנים חלפו והנה מונה לתפקיד מסויים אמסלם מהליכוד (שלא נדע) והוא צפוי להיות אחראי על המינויים של דירקטורים ב-70 חברות ממשלתיות. הפעם מאה ימי החסד כלל לא ניתנו לו, והפחד הציף את הלבבות. למה הם כל כך מבוהלים מאמסלם?
הניחוש שלי: הם מפחדים שהוא עוד ימנה דירקטורים לא "משלהם". ועוד יש לו אג'נדה לשר הזה, הזהירו ב'כלכליסט', הוא רוצה אולי למנות אנשי ירושלים, פריפריה, נגב ולא את תושבי תל אביב בואך הרצליה, כמקובל. אמסלם הולך לפתוח את המועדון הסגור.
אני סוברת, שהם חושדים בו בגלל השיוך העדתי והמפלגתי. אבל קשה לי לשים על זה את האצבע. אלה לא יהיו עוד דירקטורים מאותו אזור חיוג, אותה יחידה בצבא, עם כרטיס חברות בנוסע המתמיד של אלעל. פתאום יוכלו להיכנס פנימה עוד איזה ביטון מנתיבות או ירושלמי מהבקעה, וזה כבר לא מקובל עליהם. ועכשיו, מבחן ההוכחה הוא על אמסלם.
האם השר החדש ייבהל ממסע הלחצים נגדו וימנה רק את מי שנכון וכדאי, כדי להרגיע את השטח ולהשקיט את הביקורת נגדו? או שיפעל בהתאם למצפונו וימנה כל מי שראוי לתפקיד, על פי קריטריונים קבועים שפותחים את הדלת לייצוג רחב מכל גווני החברה הישראלית? האם ירצה בארבע שנות שקט תקשורתיות, וינסה לְרָצות את תוקפיו? או שיהיה נחוש ואמיץ לפעול כדי לפתוח את שערי המועדון לכולם? המבחן של אמסלם מתחיל עכשיו.
