קליפורניה. הילרי קלינטון ניצחה כאן את דונלד טראמפ בהפרש של 30 אחוז. בחנויות המזכרות בחוף סנטה מוניקה שבלוס אנג'לס עדיין מוכרים גלויות של ברק אובמה. תמונות של הנשיא החדש והמשוקץ לא תמצאו כאן. זהו כנראה האזור הליברלי ביותר בארה"ב כולה, וגם מאפייניו ברורים: אנשים מכל הגזעים ומכל המינים מסתובבים כאן חופשיים ומאושרים, חיים את החלום האמריקני.
העיר בת ה-11 מיליון תושבים היא אצבע משולשת הזקורה תמיד כלפי הנשיא השנוא כאן כל כך. זוהי המדינה המאוכלסת ביותר בארה"ב, ובה כ-40 מיליון תושבים, למעלה מ-10 אחוזים ממספר התושבים בארה"ב כולה. בגודלה היא שלישית, כשלפניה רק אלסקה העצומה – אך הריקה, וטקסס.
קליפורניה היא במידה רבה הגחל הדמוקרטי הלוחש. המקום שניצב איתן, מתריס, כנגד גישתו של הממשל הנוכחי כמעט בכל נושא אפשרי. אחד המרכזיים שבהם הוא ההגירה הבלתי חוקית. ההערכות מדברות על שלושה מיליון מהגרים בלתי חוקיים שחיים בה כיום, רובם בדרום המדינה ורובם המוחלט היספנים.
הגישה הפרוגרסיבית-ליברלית שמאפיינת את האליטות במדינה, מדגישה כל העת את יתרונותיה של ההגירה הזו, גם אם נוטים להתעלם מכך שלפחות בשני הדורות הראשונים מדובר באוכלוסייה שסובלת מקשיים לא פשוטים, ועובדת בעיקר במקצועות שתפקידם לשרת במחיר זול את אותן אליטות בדיוק. לפי מחקר שנערך ב-2014, ההגירה הבלתי חוקית של קליפורניה מהווה 10 אחוזים מכוח העבודה במדינה, ותורמת כ-5% מהתוצר הלאומי שלה.
הגעתי לכאן השבוע במסגרת פרוייקט של ארגון "גשר" ומשרד התפוצות, כדי ללמוד על האתגרים של יהדות החוף המערבי. מטבע הדברים, המשלחת שלנו ובה עיתונאים, ראשי ערים ואנשים בתפקידים ציבוריים אחרים – מתמקדת באזורים היהודיים והישראליים של אזור לוס אנג'לס רבתי. האתגרים בנושא הזה רבים ומרתקים, וקשורים יותר לזהות ופחות לכלכלה. אבל בסופו של יום גם יהודי וישראלי קליפורניה הם חלק ממערכת כלכלית וחברתית גדולה ומורכבת הרבה יותר. והיא מורכבת הרבה יותר מאשר ניתן לראות בכמה ימים אינטנסיביים בשכונות המטופחות של לוס אנג'לס.
אחד המאמרים הנקראים ביותר השבוע באתר האמריקני " ”real clear politicsנכתב על ידי ההיסטוריון הניאו-שמרני פרופ' ויקטור דייויס הנסון. הנסון הוא בנוסף גם חקלאי, המגדל עם משפחתו מטעי שקדים בני כמה דורות ליד העיירה סלמה.
את האזור הוא מכנה "גראונד זירו של חוויית ההגירה הבלתי חוקית", והתיאורים על המתרחש בו קשים. קליפורניה היא כאמור מדינת ענק, והחצר האחורית שלה מרוחקת, אבל חייבים לדעת מה קורה גם בה כדי להבין את התמונה הכוללת. וזו, לפחות לפי הנסון, לא מעודדת, ומציבה אתגר לא פשוט בפני השמאל האמריקני ששואף לנצח את הבחירות הבאות.
מעבר לתיאורי הניוול, הפשע המשתולל ללא הפרעה וחוסר ההיטמעות של המהגרים, שהם תמיד סובייקטיביים, הנסון מביא גם נתונים: 20% מאוכלוסיית קליפורניה מוגדרים בחיים מתחת לקו העוני. שליש ממקבלי הרווחה בארה"ב מתגוררים בקליפורניה. מחצית מכלל משקי הבית של המהגרים מקבלת סיוע ממשלתי. אחד מכל ארבעה הומלסים אמריקאים חי בקליפורניה.
את כל הנתונים היבשים האלה אי אפשר כאמור לראות בחוף של סנטה מוניקה או בשכונות הישראליות והפורחות בוואלי. אפשר די בקלות להישבות ברוח אוהבת-האדם-באשר-הוא-אדם המרחפת כאן בכל רחוב ומתחת לכל שלט פרסומת, באמונה הקליפורנית בגיוון אתני ללא גבולות ובתקווה שלהם לעתיד אוטופי שיעמוד בפני הדיסטופיה הטראמפית. אבל במקביל צריך גם לזכור שהוליווד זה כאן, ושמה שהעיר הגדולה של קליפורניה יודעת לעשות הכי טוב בעולם הוא לשווק מציאות מדומה.
