"אנשי ימין המתנגדים למדינה פלסטינית פוגעים בסיכויי ישראל להחיל ריבונות בהתנחלויות ביהודה ושומרון", צוטט ראש מועצת אפרת, עודד רביבי, בג'רוזלם פוסט. עוד שבעה ראשי מועצות חברים במועדון "מתנחלים תומכי פלסטין" תמורת הריבונות המוצעת בתוכנית טראמפ. אך בד בבד רבים מהמתנחלים מתפכחים מתרגיל הלוחמה הפסיכולוגית המבריק שהפעילו עליהם נתניהו ואנשי טראמפ, שכהונתו הצטיירה כהזדמנות היסטורית להחיל את ריבונות ישראל ביו"ש.
מנסחי "תוכנית המאה" ניצלו בתחכום רב ובשפלות ראויה לציון את הכיסופים התמימים והעזים הללו לריבונות, ועטפו את תוכניתם להרס ההתיישבות ולביסוס הישות הפלסטינית בפיתיון שכבת סוכר של ריבונות ישראלית בשולי השוליים של השטח. עובי שכבת הסוכר 30 אחוזים, ורוב התבשיל רעיל ומסוכן להמשך הקיום היהודי ביו"ש. הממתק הריבוני מורכב מבקעת הירדן, 20 אחוזים מהשטח, ו־10 אחוזים שטחי ריבונות מזעריים סביב היישובים היהודים בהר. כלומר, ישראל מוותרת על כ־90 אחוזים משטח הרי יו"ש.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
20 שנה לנסיגה: צה"ל לא ניצח, את המחיר אנחנו עדיין משלמים
שוברים שיא חדש, שוב: משפט נתניהו מבעיר את הרשת
תושבי מצפה־כרמים לבג"ץ: די להקפאה ולעינוי הדין
התוכנית נותנת את הבכורה לערבים, בעוד היהודים מקבלים הרבה פחות מהמינימום ההכרחי לקיום חיים סבירים, כתוצאה מאובדן שטחי ענק, חנק יישובים וחסימת כבישים. התנועה היהודית מופנית לשוליים ונחסמת במרכז השטח. רוב כביש 60 נחסם; חברון מנותקת מגוש עציון וירושלים; תקוע מנותקת מהר חומה; אלון מורה, איתמר, יצהר וברכה מנותקים מירושלים, וחלקם אף מתל־אביב; ירושלים מנותקת מאריאל. "התנתקות המאה", ואלו רק מקצת הדוגמאות הבולטות. ההכרזות החגיגיות ששום יהודי לא יגורש מביתו הן שקר. עשרות מאחזים ייעקרו במסגרת התוכנית, כוונה שטושטשה כדי לפתות את המתיישבים להעביר את התוכנית בקולות הימין, ולקול תרועותיו.
הביטחון שהערבים כהרגלם יסכלו את הביצוע הוא תוצאת הסתרה של מנגנון ייחודי העוקף את הפרעת הערבים, כי המחויבות להקפאה ולהשארת התוכנית על הפרק לארבע שנים ניתנה בכלל בהסכם מול האמריקנים, לכן, עם כל הרצון הרע, הערבים אינם יכולים להשפיע על הוויתור. כעת משתדלים השתדלנים לחלץ כמה שינויים לטובתנו, אך זו מהות התוכנית.
התמיכה מגיעה מצד ראשי מועצות מהשוליים הקרובים לקו הירוק, דווקא אלו שבמצב הנוכחי משלמים פחות על ריחוק, גישה מוגבלת, התנכלות משפטית ומנהלית וטרור. מקצתם אף מכריזים שלא מפריעה להם ההכרה במדינה הפלסטינית תמורת הריבונות הצולעת שמציעה התוכנית, כל עוד היא כוללת את יישוביהם. האנשים הללו יודעים בעליל שהסכמתם פוגעת במישרין ביישובים שבתוך השטח, ובוחרים בהפניית עורף אנוכית לאחיהם, ובחנפנות כלפי השלטון.
לאחר הצלחת שביתת הרעב של ראשי המועצות בשנת 1980, שנועדה לשבור את התנגדות הממשלה להקצאת שטחים להתיישבות, הוקמה ועדת שרים שהגיעה לשטח והקצתה אדמות מדינה. בסיור כזה הקצתה עו"ד פליאה אלבק מפרקליטות המדינה כ־200 דונם בגבעה שאפרת, עירו של רביבי, שוכנת עליה היום. "למה רק 200 דונם?" שאל אבי, אליקים העצני. "כי זה מה שהתבקשתי", ענתה אלבק. "אז כעת אנחנו מבקשים יותר", ענה. השיחה הקצרה הזו אפשרה את גודלה של אפרת, ועוד שטחי ענק ביו"ש שהוכרזו כאדמות מדינה – שרביבי מוותר עליהם כעת תמורת קצת ריבונות.
ההתיישבות עמדה ב־53 שנות פיגועים, הכפשות משמאל, הסתה תקשורתית, עקירות ומאבקים, למעשה נגד כל כדור הארץ. היא לא נועדה לספק פתרונות דיור אלא להיות כלי לשמירה על ארץ ישראל בידינו. כעת באים ראשי מועצות השוליים, רכובים על גבם של האבות המייסדים, דור הנפילים, ומציעים למסור את רוב לב הארץ תמורת קצת ריבונות עלובה, כלומר לוותר על המהות תמורת חלק מהכלי שלשמה הוא נוצר. היישובים שלהם היו תוצרי לוואי של מסע ההבקעה האידיאולוגי לכיוון הדבר האמיתי, המקומות בעומק השטח שהיו היעד היהודי במשך 2,000 שנה – שכם, חברון, יריחו, שילה, גב ההר. ידוע שלטאה במצוקתה מתנתקת מהזנב שלה, מצילה את הגוף, ומצמיחה בהמשך זנב חדש. זו אולי הפעם הראשונה שהזנב הוא שמוכן לוותר על הגוף, וגוף חדש לא יצמח.
