איני מכיר אישית את ד"ר דניאל הרטמן. אני מאמין שהוא יהודי יקר ועתיר זכויות, אך תפיסת עולמו, כפי שהוצגה בסוף השבוע בראיון עם צביקה קליין במוסף יומן של מקור ראשון על הקשר בין יהודי העולם ליהודי מדינת ישראל, היא מסוכנת מאוד ופוגעת בצורה חמורה בקשר הכל-כך עדין וחשוב זה.
ד"ר הרטמן פותח בתחושת הריחוק שחשים יהודי התפוצות בשל אופן התנהלות והתנהגות מדינת ישראל. הדוגמה שמביא הרטמן היא החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון. משמעות הדבר, שלתפיסתו האהבה למדינת ישראל היא אהבה התלויה בדבר, ואם מדינת ישראל תאמץ את ערכי השמאל הקיצוני שמתנגד להחלת ריבונות, בעד החזרת שטחים או בעד הסכם הגרעין עם איראן (שנתמך על ידי גורמים רפורמים בארה"ב), אז הם יתקרבו. אך אם ממשלת ישראל תיישם את רצון הרוב היהודי והציוני במדינה, הם יתרחקו ממנה. זה נראה שהרטמן לוקח את ערכי היסוד – הערבות ההדדית ותחושת האחווה והרעות בין כל היהודים – ומצמצם אותם ליישור קו עם תפיסותיהם הפוליטיות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אחרי סערת "השואה השנייה": פרץ יקדם מיזמים למניעת התבוללות
– יהודים־אמריקנים בסכנת התבוללות יקבלו מישראל תמריצים נדיבים תמורת עלייה
– מוסדות החינוך היהודיים בתפוצות בסכנת קריסה כלכלית
אך חמור מזה הוא סירובו של הרטמן להגדיר את החיים מחוץ לארץ ישראל כגלות. להגדרתו, יש שני מרכזי תרבות יהודיים גדולים, בישראל ובצפון אמריקה, מדינת ישראל להבנתו קמה רק כמקלט בטוח בעקבות השואה ולכן כיום, כשאין חשש של אנטישמיות וחייו של יהודי בצפון אמריקה בטוחים יותר מחיי יהודי בארץ, הציונות התרוקנה מתוכנה. מבחינת הרטמן היה אפשר להקים את מדינת ישראל באוגנדה. כל החזון הרואה במדינת ישראל חלק מתהליך הגאולה, שרואה ערך מהותי בחזרת עם ישראל לציון אחרי אלפיים שנות גלות, את האמונה שזו ארץ שעיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחריתה – כל זה לא קיים מול החיים הנוחים בצפון אמריקה.
אך דומה שהמרצע יוצא מהשק כשהרטמן, שמגדיר עצמו יהודי אורתודוכסי, מסרב לראות בנישואין של יהודי וגויה התבוללות. מבחינתו, נישואי תערובת הם הזדמנות לחיזוק העם היהודי. מאז ומעולם נושא זה היה בקונצנזוס לאומי רחב, שראה בנישואי תערובת התבוללות ואיום משמעותי על קיומו של העם היהודי.
עיננו הרואות את האחוזים הגבוהים של ההתבוללות בין הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב ואת היחלשות הקשר ליהדות ולעם ישראל. ההתמודדות עם התופעה היא משימה לאומית. גישתו של הרטמן, חוץ מהיותה רחוקה מכל הלכה ומסורת מקובלת בעם ישראל מבחינה דתית, היא התנתקות עצובה מהלאומיות ומכלל ישראל.
אני מאמין שהרטמן אינו מייצג את רובם של יהודי העולם. בניגוד אליו, הם אינם איבדו את הדרך. כמו היהודים פה בארץ שנלחמים יחד בצבא כתף אל כתף ימנים ושמאלנים, ללא קשר אם המדינה מיישרת קו עם תפיסותיהם הפוליטיות או לא, כך רוב יהודי העולם אוהבים וקשורים למדינת ישראל תמיד, כמו במשפחה גדולה.
רוב יהודי העולם אינם רואים את מדינת ישראל רק כמקלט מפני האנטישמיות, אלא כארץ חמדת אבות שהובטחה לאבותינו. ארץ התנ"ך המובטחת שהעם היהודי חזר אליה אחרי אלפי שנות נתק. נכון, לא כולם יעלו מחר בבוקר, יש המון אתגרים וקשיים, אבל בית לעם היהודי יש רק אחד, בארץ ישראל.
רוב יהודי העולם מבינים שההתבוללות היא האיום הקיומי הכי גדול עלינו כעם, הם לא מנסים לתת לזה לגיטימציה או הסכמה בטענות שונות. הם רואים בזה אסון. אכן, זה ניסיון קשה שפוגע במשפחות רבות, זו סוגיה שדורשת המון רגישות וחכמת לב איך לקרב ולחבר, אבל נישואי תערובת הם התבוללות.
האתגר הזה הוא של כולנו. החיבור והשותפות עם יהדות התפוצות, דווקא לאחר תקופת הקורונה שפגעה קשה בקהילות רבות, דורשת מאיתנו פה בארץ חשבון נפש ולקיחת אחריות. כולם שם מעבר לים, על הזרמים השונים, הם אחים יקרים ואהובים. ועלינו פה כמדינת ישראל וכיהודים הגרים בארץ לחזק את הקשר, הערבות והאחריות כלפיהם. יהדות התפוצות זו משימה לאומית.
