סרטון מתעד מוות של אזרח שחור בידי שוטר. מהומות, התפרעויות, תחושה של מדינה מתפרקת. זהו אינו תיאור של הימים האחרונים, אלא של יולי 2016, לפני קצת יותר מארבע שנים. התפרצויות של מהומות בין גזעיות מתרחשות בארצות-הברית אחת לכמה שנים, ואינן נדירות כפי שאולי אנחנו נוטים לחשוב. כל סבב והמאפיינים הייחודיים לו, אבל מתחת רוחש לו פצע מדמם של יחסים טעונים בין בני-בניהם של אנשים שהובאו לאמריקה בכוח כעבדים, לבני-בניהם של המשעבדים. אומת הפוליטקלי-קורקט החליטה לכסות על הפצע הזה בפלסטר. הפלסטר הזה חזק, משמעותי, עובד רוב הזמן, אבל הוא עדיין פלסטר. פצעי העומק לא מטופלים, והתוצאה היא התפרצות מחודשת בכל כמה שנים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– העובדות שלא תשמעו על המחאות שמסעירות את אמריקה
– יהודי אמריקה במצוקה ועל מדינת ישראל לסייע להם
– התקדים המסוכן בעניין שפי פז שמאיים על חופש הביטוי
ביולי 2016, הנשיא היה ברק אובמה. הנשיא השחור הראשון אכזב לא מעט מהשחורים בארה"ב, כשלא הצליח לשנות בכהוא זה את הסטטיסטיקה הלא-פחות ממדהימה שמדגימה את הבעיה הגזעית בארה"ב. נכון לסוף כהונתו של אובמה, אחוז המובטלים מקרב השחורים בארה"ב היה כפול מזה של הלבנים. אחד מכל עשרה גברים אפרו-אמריקאים בגילאי 30-34 היה בכלא. בקרב הלבנים, לשם השוואה, הנתון הזה נמוך פי שישה – רק אחד מתוך ששים. שחורים מקבלים עד היום עונש כבד ב-20% מגברים לבנים על הרשעה בעבירות זהות.
מאורעות 2016 – שכללו ארבעה אירועי ירי בין שחורים ללבנים בארבעה ימים, כולל שמונה הרוגים – היו קרובות יותר לבחירות לנשיאות מאשר המהומות כיום. ובכל זאת, בחישוב הכולל השפעתן על התוצאה הסופית הייתה מזערית. כאמור, לא מדובר בנושא חדש, ואמריקה התרגלה להתפרצות מחזורית שכזו, שלאחריה שוב מניחים את פלסטר הפוליטיקלי-קורקט וממשיכים הלאה, עד לסבב הבא. לכן, כנראה שגם למראות הקשים שלהם אנו עדים ביממות האחרונות תהיה השפעה מועטה, אם בכלל, על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, שבהן יתמודדו בתחילת נובמבר ג'ו ביידן ודונלד טראמפ. זאת כמובן בהתבסס על הנחת העבר שמהומות אלה אכן לא יימשכו יותר מאשר בסבבים קודמים.
ובכל זאת, המהומות הללו כבר מחזקות את דונלד טראמפ בשני אלמנטים: ראשית, הן מסיטות את תשומת הלב הציבורית ממשבר הקורונה, שלפי רוב המומחים היכה בחלקים מסוימים בארה"ב בגלל הטיפול האיטי והמזלזל של ממשל טראמפ בנגיף בתחילת הדרך. טראמפ חיפש כל דרך להעלים מהזירה הציבורית את שלושת השבועות הקריטיים בתחילת מרץ, ורצף האירועים הנוכחי עשה זאת, ובגדול. זה כמובן לא אומר שטראמפ שמח לראות את שנעשה ברחובות. מתעבי טרמאפ ידביקו לו כל רעה חולה, אבל לומר שהוא מעודד או מלבה את המהומות יהיה שקר מניפולטיבי. נכון שהוא לא אובמה, ונכון שסגנונו בוטה כתמיד, אבל הגלישה מכאן לשנאת שחורים וללאומנות לבנה שמודבקת לו על-ידי חלק ממתנגדיו מוגזמת ביותר ושקרית.
שנית, חלק מהבייס הלבן של טראמפ הראה בחודשים האחרונים סימני נסיגה ממנו ומעבר לתמיכה אפשרית בביידן. סגן הנשיא לשעבר, שמזוהה עם צרכי הקהילה השחורה עוד מתקופת כהונתו בממשל אובמה ושאף נבחר לא מזמן לתפקיד מועמד המפלגה לנשיאות על חשבון ברני סנדרס ושאר המתמודדים בעיקר בזכות תמיכת הקהילה השחורה בו, צפוי לספוג את הריקושטים ולאבד – לפחות לזמן מסוים – תמיכה של חלק מציבור לבן שמביט מביתו המסוגר במראות הקשים שחוזרים על עצמם מדי לילה בשבוע האחרון, חושש ומעביר בחזרה את תמיכתו לאיש הנתפס בעיניו כחזק בבית הלבן. זה לא מבטיח כאמור עדיין כלום לגבי תוצאת הבחירות, אבל מעניק לטראמפ מקפצה מסוימת לקראת המשך המרוץ.
