שָׂרים רבים, יהיו שיאמרו רבים מדי, נכנסו בשבוע החולף אל משרדיהם החדשים. בעוד המילה שר היא מילה עתיקה וּותיקה בעברית, כבר מאז ימי שר האופים ושר המשקים במצרים, המילה משרד היא חדשה למדי.
מי שהציע את המילה היה לא אחר מאשר אליעזר בן יהודה, שכתב כדברים האלה בעיתונו בשנת 1891: "אחד המושגים אשר לא יצרנו לו עדיין שם בלשוננו, הוא מה שיאמרו בלעז 'אופיסייל', על כל דבר הנעשה או נאמר בשם הממשלה, בשם איזה ועד וכו'". בהמשך הוא מספר שיש שמשתמשים לשם כך במליצה "בדרך המלך", ושהוא עצמו נוקט את המילה "רִשְׁמִי", על פי רַסְמִי הערבית, אך הצעות אלה אינן טובות בעיניו.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
פרויקט מיוחד: האם לציונות הדתית יש "גדול דור"?
ממשלה מנופחת: קומדיה שתהפוך לפארסה
קורונה בגימנסיה: לחרדים מגיעה התנצלות
החלופה שהוא מציע ל"אופיסייל" היא "שָׂרוֹד", מלשון שְׂרָד. כך, מכתב רשמי מטעם המדינה ייקרא מכתב שָׂרוֹד, ובגדים רשמיים ייקראו בגדים שְׂרוֹדִים. בסוף רשימתו, לאחר שהוא מסביר מדוע מתאים השימוש בשורש שר"ד למשמעות זו, מוסיף בן יהודה כמה שורות דרך אגב:
"ונוכל עוד לבנות מזה שם מִשְׂרד, לאמור מקום השְׂרד, והוא יהיה מכוּון ממש להמילה האנגלית אוֹפיס, שהיא כמו בצרפתית ביוּרוֹ, והיא בית הכתיבה, בית העבודה, בית ה'שָׁרֵת' לאיזה דבר, לאיזו חברה – וזכינו לשתי מילים נצרכות מאוד בלשוננו".
ובכן, כמו שקרה לא פעם, המילה העיקרית שהציע בן יהודה, שרוד במקום רשמי, נשארה בצידי הדרך – ואילו המשרד נקלט היטב, ונראה שהוא מלווה אותנו מקדמת דנא.
המילה שרד מופיעה במקרא רק בצירוף "בגדי השרד", הנזכר כמה פעמים בהקשר עבודת המשכן בספר שמות. פרשנים וחוקרים נחלקו לגבי מובנם המדויק של בגדי השרד – האם הכוונה היא לבגדי העבודה של הכהנים, לכיסויים לכלי המשכן (כך פירש רש"י: "אומר אני לפי פשוטו של מקרא אי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר"), או אף לבגדים ששימשו לניקיון (כך פירש אברבנאל: "יותר נכון לפרש שהיו בגדים שעשו לנקות בהם כלי הקדש כדי שיהיו תמיד נקיים וטהורים, ומפני זה תמצא תמיד שנזכרו בגדי השרד אחר כלי המשכן").
מכל מקום, בגלל ש"בגדי השרד" נזכרים לצידם של בגדי הכהנים – הם נתפסו בתודעה כמקבילים להם, כבגדי שירות – וכך בלשון המשכילים קראו למדים ייצוגיים של בעלי תפקידים בשם "בגדי שרד", ומכך קיבלה העברית שלנו צירופים כמו "רכב שרד" או "דירת שרד".
בן יהודה חידש כאמור בהשראת בגדי השרד את המילה "משרד", כלומר מקום השרד. על מילה זו יצא קצפו של חוקר הלשון ד"ר אברהם זרזובסקי, והוא כתב במאמר בעיתון "הצפירה" בשנת 1913 כדברים הללו: "עד כמה אין אנו יודעים להשתמש בלשוננו תעיד הברבריות הצווחת לנו מתוך חללו של השם משרד. מודה אני שזמן רב לא ידעתי פירוש המילה הזאת, כי לא מעולם לא עלה על דעתי שהביטוי בגדי השרד ישמש למקור השם הזה. אבל באמת שרד אינו מציין כי אם מין ארג שהיה משמש לבגדי הכהנים מימי קדם… זוהי טעות גסה שאין כמוה" (גיליון ו' בניסן תרע"ג). זרזובסקי עצמו מציע במקום משרד את המילה מִשְׁמָר או מִשְׁמֶרֶת, אך אין צריך לומר שדבריו לא הפריעו לדוברי העברית להמשיך ללכת למשרדיהם, ולהשאיר את המשמר לשומרים.
תיק זה אחריות
מילה נרדפת למשרד ממשלתי היא תיק. אם שר פלוני קיבל את משרד התקשורת הוא הממונה על תיק התקשורת, ושר יכול לכהן גם בלי משרד מוגדר, היינו בלי תיק. המילה תיק עצמה היא מילה יוונית שמופיעה כבר במשנה (בכתבי היד המדויקים היא מנוקדת בצירה: תֵּיק, אך כיוון שנכתבה ביו"ד היא נהגתה בחיריק – כמו שקרה גם לשם יוסֵי). את המשמעות הפוליטית שלה היא קיבלה כתרגום-שאילה של המילה האנגלית portfolio. במקורו portfolio הוא תיק מסמכים, ובאנגלית הוא קיבל בדרך הרחבה גם את המשמע של אחריות מיניסטריאלית על נושא מסוים.
כך, שר בלי תיק נקרא בבריטניה minister without portfolio. דוברי העברית שהכירו את המשמע הבריטי דיברו גם אצלנו על תיק לא רק כתיק לנשיאת חפצים אלא גם כמשרד ממשלתי, וכך קיבלה המילה את משמעה המורחב גם בעברית.
אחת הבדיחות שרצו ברשת בימים שבהם חילק נתניהו תיקים אמרה שהיה שמח לתת לחלקם גם את תיקיו המשפטיים 1000, או 2000– אך התיקים הללו מגיעים ממקור לשוני אחר.
