עם פרוץ מגפת הקורונה, עלתה שוב לכותרות תופעת האנטישמיות באמצעות ביטויים הייחודיים לתקופה זו. בין שלל תיאוריות הקונספירציה שהופצו בעת הזאת הואשמו היהודים בהפצת המגיפה, עשיית רווח ממנה ושימוש בה על מנת להרחיב את השפעתם הגלובלית. אלו תֶמות שמקורן בימי הביניים והן משמשות אנטישמיים לאורך הדורות בעת התרחשות מגפות או אירועים עולמיים שונים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מרצים ישראלים נגד הממונה על אנטישמיות בגרמניה
– מגפת הקורונה היא קרקע פורייה לאנטישמיות
– האם נישאר עם אחד גם בעתיד?
אולם חשוב לזכור, גם בעת הזאת, שהאנטישמיות היא סוגיה שבשנים האחרונות הפכה להיות חלק מרכזי ומשפיע יותר בחייהן של קהילות יהודיות גם בימים כתיקונם. ולראייה, בשבוע שעבר פרסמה הליגה נגד השמצה את דו"ח האירועים האנטישמיים לשנת 2019, ממנו עולה כי מדי יום מתרחשות בממוצע 6 תקריות אנטישמיות בארה"ב, מה שהוביל למספר שיא של כל הזמנים: 2107 תקריות אנטישמיות בשנה. אם נוסיף לדו"ח את העובדה כי אנטישמיות היא תופעה הסובלת מתת דיווח וכי על כל אירוע מדווח ישנו לפחות אירוע נוסף שלא דווח – התמונה מטרידה ומדאיגה אף יותר.
במקביל לעליה במספר האירועים, אנו רואים עלייה ברמת המסוכנות והחומרה שלהם. בשנת 2019 אירעו בארה"ב 61 אירועי תקיפה, לעומת 39 בשנת 2018. יתרה מכך, 11 מתוך 61 האירועים כללו שימוש בנשק קטלני כגון סכין או כלי ירי. והתוצאה: בשנת 2019 אירעו חמישה מקרי מוות הקשורים במישרין לאלימות אנטישמית: הירי במתפללת לורי גילברט קיי בבית הכנסת בפאווי, הירי במרכול הכשר בג'רזי סיטי בו נהרגו 3 בני אדם, והדקירה בערב חנוכה בבית הרב רוטנברג במונסי ממנה נפטר מספר חודשים לאחר מכן הרב יוסף ניומן.
בעוד האירועים מתרחשים בכל רחבי ארה"ב, למעט אלסקה והוואי, מבחינה מדוקדקת של הנתונים עולה כי ישנם אזורים בהם שיעור התקריות גבוה מאשר באחרים. בראש ובראשונה ניו יורק ואחריה ניו ג'רזי, קליפורניה, מסצ'וסטס ופנסילבניה. יותר ממחצית מאירועי התקיפה בארה"ב אירעו בחמשת הרבעים של ניו יורק, 25 מהם בברוקלין. נתונים אלה מאששים את חשש יהודי ארה"ב, כפי שניכר בסקר נוסף שערכה הליגה נגד השמצה בתחילת שנת 2020, לפיו כמחצית מן הנשאלים הביעו את חששם שאדם החובש כיפה או כיסוי ראש דתי, או מפגין את יהדותו בדרך אחרת, יותקף פיזית או מילולית ברחוב או במקום ציבורי אחר.
יותר מאחד מכל ארבעה יהודים אמריקאים נקט אסטרטגיית הימנעות אחת לפחות כדי שלא להפוך יעד למתקפה. האסטרטגיה הנפוצה ביותר (12 אחוזים) היא הימנעות מסממנים יהודיים אופייניים כגון אי שימוש בשם משפחה, הימנעות מלענוד מגן דוד או מלהזדהות כיהודי באתר מדיה חברתית. לאור זאת, אין פלא כי כמעט שני שלישים מיהודי ארה"ב סבורים שהם בטוחים כיום פחות משהיו לפני עשור.
המאבק בתופעה, אם כן, חייב לעלות מדרגה, בעיקר בעצימות שלו אך גם בהיקף. בשל העלייה במתקפות והפגיעוּת של מוסדות יהודיים, חובה לשים דגש על מתן אמצעי ביטחון לקהילות היהודיות, כמו גם קידום חקיקה שתאפשר את שיפור דרכי התגובה לאירועים. אך השמירה על קהילות יהודיות אינה יכולה לשאת אופי בטחוני בלבד. היא חייבת להיות מלוּוה בשינוי תפיסות דרך חינוך, שיכלול לימוד תכנים בנושא השואה בבתי ספר כמו גם תכניות לעקירת דעות קדומות. ולבסוף, למנהיגות בלתי-מתפשרת ונחושה תפקיד חשוב. חובתם של מנהיגים היא לא רק לגנות אירועים אנטישמיים אלא גם להוות קול מוסרי ולהעביר מסר של אפס סובלנות לשנאה וכמובן, לגבות את המסרים הללו במעשים.
