השבעת הממשלה נמשכה שעות ספורות בלבד, אולם תהליך הקמת הממשלה ה־35 של מדינת ישראל צפוי להימשך חודשים ארוכים, ייתכן שאף למעלה משנה. תשומת הלב הציבורית הוסבה במעמד זה למספרם הגדול של שרי הממשלה, מטבע הדברים.
העיסוק במספר השרים הצפוי איננו קטנוני או צר עין. אמנם משכורתו של שר אינה גבוהה, אך כל תפקיד שר נושא עמו לשכה, מזכירות, עוזרים, רכב צמוד, נהג ושאר תנאים נלווים. תוספת של שניים־שלושה שרים לממשלה היא עוד סבירה, זה לא כסף גדול. כשמדובר בממשלה שעקפה בארבעה ראשים את מניין השרים בממשלה הגדולה ביותר בתולדות המדינה, אנחנו כבר מדברים על סכומים גדולים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ממשלה מנופחת: קומדיה שתהפוך לפארסה
– יוצאים לדרך: מבול הצעות החוק כבר החל
– אנטישמיות בדולר: אילהאן עומאר לא מתכוונת להתנצל
בכל זאת את השלב הראשון עברנו. השרים נשבעו והנה הם חלק מהממשלה. כעת מגיע השלב הבא: שרים היכן? בשלב הזה העלילה מתחילה להסתבך. נכון להיום (וזה בהחלט עוד עשוי להשתנות), בהקמת הממשלה ה־35 אמורים לקום שישה משרדים חדשים (או חמישה, אם נניח לרגע בצד את משרד ראש הממשלה החלופי, שיהיה קטן יותר ממשרד סטנדרטי).
משרדים חדשים, מעצם טבעם, גוררים איתם עלויות נוספות. לדוגמה מנכ"ל המשרד, שגם הוא זכאי ללשכה, עוזרים, מזכירה, רכב ונהג. משרד חדש צריך כמובן גם יועץ משפטי, חשב, ועוד כמה בעלי תפקידים שקיימים בכל משרד, ובוודאי לא ייפקד מקומם גם במקרה הזה. כשמסתכלים על התמונה הכוללת, מדובר כבר במחיר לא זניח בכלל. אבל גם זה אינו עיקר הסיפור. הקמת המשרדים החדשים אמנם עולה למדינה לא מעט כסף, אבל גם היא תסתיים בתוך כמה שבועות.
החלק המורכב באמת הוא השלב שבו כל משרד חדש צריך לקבל לידיו את האחריות על כל תחומי הפעילות שנקבעו לו. קחו לדוגמה את השר זאב אלקין, איש ציבור יקר ומוכשר, שעשה רבות למען מדינת ישראל ובעזרת השם עוד יעשה. לכבודו של אלקין, ובעקבות מעשה המרכבה המורכב, יקומו בממשלה החדשה שני משרדים: המשרד למשאבי מים והמשרד להשכלה גבוהה ומשלימה.
המשרד למשאבי מים אמור לכלול בתוכו את רשות המים, את האחריות על תאגידי המים והביוב, וכן את האחריות על חברת מקורות – כולם פעלו תחת משרד האנרגיה עד לא מזמן. במשרד האנרגיה יש כבר הרבה שנים שתי רשויות אסדרה (רגולציה): רשות המים ורשות החשמל. כל אחת משתי הרשויות האלו פעלה באופן עצמאי, ותחומי הפעילות שלה היו שונים. למרות זאת, מערך התמיכה המנהלתית והמקצועית שהעניק משרד האנרגיה לשתי הרשויות האלו התבסס על לא מעט עובדים שעבדו מול שתיהן. ההפרדה של הרשויות האלו לשני משרדים היא מלאכה מורכבת הרבה יותר משנדמה. זה לא קורה בחודשיים וגם לא בחצי שנה.
המשרד השני שיוקם לכבוד השר אלקין, המשרד להשכלה גבוהה ומשלימה, יכלול את המועצה להשכלה גבוהה, גוף נפרד ועצמאי שהעברתו מאחריות משרד אחד למשרד אחר היא פשוטה מאוד. גם היום המועצה אינה באמת חלק ממשרד החינוך, שכן היא כפופה ישירות לשר.
החלק של ה"משלימה" מורכב הרבה יותר. בין השאר אמור השר אלקין לקבל את האחריות על החברה למתנ"סים, יד ושם, האגף לחינוך מבוגרים, אגף תרבות יהודית, מנהל חברה ונוער ואגף קשרי חוץ ואונסק"ו. נשמע פשוט? למען האמת זה מסובך מאוד. מנהל חברה ונוער, לדוגמה, עוסק בנושאים שהם בגדר חינוך בלתי פורמלי, דוגמת תנועות הנוער למשל, שאפשר להפרידן מהמשרד בקלות יחסית. אולם הוא גם עוסק בנושאים שאי אפשר להפריד ממערכת החינוך הפורמלית, כמו ארגון המסעות לפולין.
איך מפצלים אגף אחד בין שני משרדים? ומה עושים עם האגפים שאולי עוברים בשלמותם, אבל יושבים כיום בתוך משרד החינוך? איך מעבירים אותם אל מחוץ למשרד? צריך לשכור משרדים חדשים, לנייד עובדים ממקום למקום ומעיר לעיר, ולעשות הרבה עבודה לוגיסטית. במעברים כאלו צריך לעיתים גם לנהל משא ומתן עם ההסתדרות, כדי שתתן את הסכמתה להעברת העובדים. זה גם לוקח זמן וגם עולה כסף.
צמד המשרדים של השר אלקין הם רק דוגמה. הבעיות צפויות לצוץ בהקמת המשרד לענייני התיישבות של השרה ציפי חוטובלי (ובהמשך השר צחי הנגבי), משרד הסייבר והדיגיטל הלאומי (שיהיה אחראי גם על נציבות שירות המדינה; תהרגו אותי אם אני מבין מה הקשר) של השר דודי אמסלם, והמשרד לחיזוק ולקידום קהילתי של השרה אורלי לוי־אבקסיס. הקמת כל המשרדים הללו תדרוש העברת יחידות ממשלה ממשרד למשרד, "ניתוחים" מנהלתיים מורכבים ואתגרים לוגיסטיים לא פשוטים.
אלו יצטרפו להעברות שלא כרוכות בהקמת משרדים חדשים, כמו פירוק מטה הדיור במשרד האוצר והעברת חלקיו בחזרה למשרדי השיכון והפנים. תהליך הקמת המשרדים החדשים ועיצובם מחדש של המשרדים הקיימים יימשך זמן רב מאוד, יעלה סכומי כסף שאיש איננו יודע להעריך, ויפגע בשירות לאזרח לאורך כל התקופה הזו.
האם הסרת איום הבחירות הרביעיות היה שווה את כל זה? זה תלוי בין השאר בשאלה כמה שנים הממשלה הנוכחית תחזיק, ואם בסופו של דבר היא תיטיב עם מדינת ישראל. עד שהתשובות לשאלות הללו תתבררנה, נישאר עם המחירים של כל זה.
שובו של המטבחון
ההיסטוריה לעולם איננה חוזרת על עצמה במדויק, אך היסטוריונים טובים מסוגלים לזקק מתוך הניסיון ההיסטורי חוקיות קבועה; דפוסים שהיו בעבר וככל הנראה יחזרו על עצמם גם בעתיד. בשנת 1957 פרסם ההיסטוריון הבריטי סיריל נורת'קוט פרקינסון את הספר "חוק פרקינסון". בספר, שיצא לאור בסינגפור, תיאר פרקינסון בהומור בריטי דק ומושחז מספר "חוקים" החלים על מערכות מנהל ממשלתיות, מאז ומעולם.
עם תחילת פעולת הממשלה, נזכרתי באחד מפרקי הספר, העוסק במעגל חייהן של ממשלות וקבינטים. פרקינסון טוען שמספר החברים האידיאלי בממשלה הוא חמישה חברים. אחד בקי בענייני מדיניות חוץ, השני בפיננסים, השלישי בביטחון והרביעי במשפט. החבר החמישי, שאינו מומחה במיוחד באף אחד מהשטחים האלו, צריך להיבחר ליו"ר או לראש הממשלה.
הבעיה היא שממשלות כאלו נתונות תחת "חוק ההתרבות". עם הזמן מספר חבריהן הולך וגדל. בחלק מהמקרים נוספים חברים מומחים לנושאים חשובים נוספים, במרבית המקרים נוספים חברים בגלל סכנת ההטרדה הנשקפת מהם, שאפשר לסכלה רק כשהופכים אותם לאחראים שותפים להחלטות. הבעיה היא שהחברים החדשים בדרך כלל חסרי תועלת ולעיתים אפילו מזיקים, משום שהם מייצגים קבוצות לחץ וגם נוטים להדליף.
כל ממשלה כזו הולכת וגדלה, עד שהיא מגיעה לגודל של 20־22 חברים, ואז מתחוללת בה "תמורת פתע" שאותה מגדיר פרקינסון "כימית או אורגנית". חמשת החברים המשמעותיים כבר עשו להם מנהג להתכנס לפני הישיבה, ולקבל את ההחלטות החשובות שיובאו לממשלה הרחבה לצורך אישור פורמלי בלבד. הכינוס הזה מקבל כעת שם ומעמד רשמיים – "קבינט", אם תרצו.
כעת הולכת מליאת הממשלה ומתרחבת, ובקצב מהיר מאוד. לאיש כבר לא אכפת להרחיב אותה מחשש לאיבוד זמן, משום שישיבותיה ממילא כבר אינן חשובות. הקבינט החדש, המצומצם, תופס את מקומה של הממשלה. התהליך העובר עליו זהה, לפי "חוק ההתרבות" . לטענתו של פרקינסון, נכון לשנת 1957 עברה בריטניה בהיסטוריה הפוליטית שלה חמישה סבבים כאלו. ומה בישראל? לפי הספר, בשנת 1957 כללה הממשלה בישראל 17 שרים. הממשלה שהחלה לעבוד השבוע כוללת נכון להיום 34 שרים וצפויה להתרחב עד ל־36. הקבינט המדיני־בטחוני כולל הפעם 16 שרים ועוד ארבעה משקיפים נטולי זכות הצבעה. האם בתוך כמה שנים יירש את הקבינט גוף מצומצם חדש? "מטבחון" בעל מעמד רשמי? לפחות לפי ספרו של פרקינסון זו ההתפתחות הבלתי נמנעת.
תיקון
בשבוע שעבר סיפרתי כאן על רמיזותיו של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, שחברי הכנסת נפתלי בנט ואיילת שקד הם האחראים להדלפת המסמכים שהביאו לפרוץ פרשת "ביביטורס". בשגגה שכחתי לציין שבנט ושקד מכחישים מכול וכול את הטענה. אז כפי שנהג מנחם בגין המנוח לומר: "גם המובן מאליו ראוי שיאמר". העיסוק בגודלה שובר השיאים של הממשלה אינו קטנוני או צר עין. למספר השרים משמעויות כלכליות ובירוקרטיות שיזיקו לשירות שאנו מצפים לקבל מהמדינה
לטורים נוספים של שלמה פיוטרקובסקי>
