סוגיית האמון במערכת המשפט הפכה כמעט לנפיצה ביותר מבין שלל אלו המסעירות את השיח הישראלי. אין כמעט צורך לפרט, אבל בין משפטו של ראש הממשלה, מורשת אהרן ברק, הדיון המתמשך על מה שפיט ומה לא, והצורך בפסקת התגברות – זהו תפוח האדמה הכי לוהט.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שופטי בג"ץ המחישו שוב את אדישותם הכואבת
– בנה של נעמי שמר: מה שעשה כאן בג"ץ דומה להכחשת השואה
– מאחורי הקלעים בתוכנית הראליטי של בג"ץ
ומול הנפיצות הבוערת הזו, מגיעים סיפורים כמו התחקיר של צח שפיצן בחדשות כאן 11, ומשאירים את האזרח הקטן עם לסת שמוטה. כי אם שאיפת הלב היא לחשוב ששופטי בית המשפט העליון יהוו איזו דוגמת על לניקיון כפיים ולעמידה בכללי האתיקה, מסתבר שלא. שאין ממש צורך.

שפיצן הצליח להניח יד על רשימת המניעויות – המוסדות והגופים עליהם הצהירו שופטי העליון עם כניסתם לתפקיד שהם מנועים מלדון בעניינם בשל קרבה כזו או אחרת, רשימה שלא קיימת באופן נגיש וגלוי לעיון האזרח.
מהשוואה קלה בין הרשימה לבין התיקים בהם דנו השופטים, עולה תמונה לא פשוטה של מקרים רבים בהם מתחוללת הצטלבות מעוררת תהייה. כך למשל, התברר לאזרח עם סכסוך כספי מול עיריית נתניה, כי השופטת ענת ברון שדנה בעניינו הצהירה בעצמה כשנכנסה לתפקיד כי היא מנועה מלדון בתיקים שעיריית נתניה היא צד בהם. כך גם השופט עוזי פוגלמן, שהשתתף בדיון שבו עוזרת משפטית שלו במשך שנים ייצגה לקוחות, רק שנה וחצי אחרי שסיימה לעבוד בלשכתו.
המשמעות המטלטלת של הדברים היא כי אזרח יכול למצוא עצמו בדיון משפטי מול צד שהשופט מחויב לו או מעדיף אותו, ואף הצהיר זאת בעבר בגלוי. ובכל זאת, לעולם לא יידע האזרח הניגש לקבל סיוע, באיזו עמדת נחיתות הוא נמצא כבר מההתחלה.
אם לא די בכל זה, הרי שמנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל, מסביר בכתבה שאין לשופטים כלל חובה חוקית לספק רשימת מניעויות כזו. גם אם מנהלתית הצדק עמו, הרי שהקלוּת שבה הוא מקבל מצב שבו עלולה להיות נשיאת פנים בדין, היא פשוט בלתי נסבלת.
ואם כל זה לא מספיק כדי למרוט את שערות הראש, פונה שפיצן למי שהוא מגדיר כ"חברי ארגונים שלוחמים בשחיתות". אבל הם מעדיפים שלא לדבר. למה לנו להסתבך? הם אומרים בעיוות קול שנועד להסתיר זהות, מביעים חשש ברור מפני השופטים.
הכתבה החשובה הזו שודרה ביום ראשון. כלומר שלשום. בדרך כלל, נוהג המדור הנ"ל לבקר אקטואליה תקשורתית כבר למחרת שידור האייטם. הפעם, נָעָשָה פה עיכוב מכוון, מתוך רצון לראות האם תהיה איזושהי סערונת. מהומה-זוטא. ביקורת המשכית קלה. משהו שיזכיר את המהומה התקשורתית שראויה להתעורר אחרי גילוי כזה. אבל שלא ממש במפתיע, זה לא קרה.