רגע לפני שהתוכנית הסתיימה, נפרד המנחה מיכאל הנגבי מהצופים ואז נפרד גם מהאורח מייקל לואיס והודה לו על השתתפותו. הוא הושיט ללואיס את מרפקו, שנותר תלוי באוויר ללא מענה. לואיס היה עסוק באותו רגע במבט למצלמה ולא הבחין במרפק המתקרב אליו. הנגבי הכריז בקול נעלב "איזה ייבוש", ואז "עדיין מתייבש", ורק אחר כך הואיל בטובו לואיס להושיט את מרפקו ולסגור את הפינה. ברור שזה היה קטע לא מבוים, ברור שהוא העמיד במבוכה מסוימת את הנגבי, וברור שבתוכנית שאינה משודרת בשידור חי אין שום בעיה לחזור על צילום הקטע הקטן הזה שוב ולהתמרפק כמו שצריך. אבל דווקא האנקדוטה הקטנה הזו הוכיחה עד כמה "עד כאן 2020" לוקחת את עצמה בקלות, משוחררת ומרעננת, עד כמה משתתפיה נהנים ממה שהם עושים, ובעיקר כמה עצוב שהתרגלנו כל כך לתוכניות בידור מהוקצעות ומהונדסות עד לזרא שאין בהן שום מרווח לשובבות או אלתור אמיתי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הדוגמנית הווירטואלית: כבר לא מספיק להיות יפה ולשתוק
– גל שני בפתח: בארה"ב מודאגים, בדרום אמריקה משחררים
– הגניבות בצאלים הפכו כר פורה להשפלת צה"ל
קשה מאוד לעקוב אחרי גלגוליה של "עד כאן". הערך על התוכנית בוויקיפדיה עמוס שינויים ופיתולים, אולי אפילו קצת מוגזם לתוכנית סאטירה קטנה ובועטת ב"כאן 11". לצפייה בה אמש הגעתי מוכן מראש עם התירוצים מדוע היא לא תהיה מספיק טובה: התקציב דל, צופים אין, וכמובן הפלטפורמה שעם כל הכבוד עדיין סובלת מתדמית של בית אבות רגע אחרי התפרצות קורונה. היה כיף לגלות שטעיתי כמעט בכל פרמטר. התפאורה עדיין מזעזעת – לדעתי מדובר באולפן שבו צולמה "פיצוחים", מכונת הצחוקים לא תמיד מתוזמנת למקום הנכון ויש גם כמה בדיחות לא מצחיקות. אבל חוץ מזה, כלומר הרוב – נהדר ממש.
התבנית של "שמאל נגד ימין" נשארת כמובן על הנייר בלבד ולא באמת קיימת. בפרק ששודר אמש, למשל, הקומיקאי רועי לוי לוהק לימין והשחקנית נעמי לבוב (יש לה את זה לגמרי) לשמאל. נו שוין, ראינו כבר ימנים ושמאלנים יותר מובהקים מאלה אפילו בכחול-לבן. השניים הללו, בנוסף ליותם זמרי ואבי אטינגר הקבועים, והנגבי המנחה, הגישו שואו קצבי, חסר מנוחה ובעיקר מצחיק. הם נגעו בשלל נושאים שנעו בין איראן ופוליטיקה ועד לאקטואליה רכה בדמות התוכי החדש שקנה עומר אדם.
בין לבין סופרו שם בדיחות שהייתי צריך לחזור שוב ולראות בכדי להאמין שהן שודרו בערוץ טלוויזיה. שתיים מהן נאמרו על-ידי הנגבי אחת אחרי השנייה כשסיכם שלב אחד בתכנית והכריז על "ניצחון הימין", ועבר לשלב הבא: "ימין, הייתם יותר מאושרים משפי פז רואה בטלוויזיה שוטרים רוצחים אדם שחור במיניאפוליס – זה שלכם. וכמו שאומר נתניהו לנהג שלו כשהם עומדים ברמזור ורואים את מנדלבליט חוצה את הכביש – ממשיכים קדימה ובפול גז". שפי פז מאושרת כשהיא רואה שחור נרצח, ראש הממשלה אומר לנהגו לדרוס את היועץ המשפטי לממשלה – והכל בפחות מעשרים שניות. זה די מדהים. אבל בעצם, לא אמור להדהים, כי מדו
בר בתכנית סאטירה. ובתכנית סאטירה מותר לומר דברים כאלה. אנחנו פשוט כל כך התרגלנו למפלצות רייטינג מהוגנות (עד שזה מגיע לחרדים, מתנחלים או מירי רגב) סטייל "ארץ נהדרת", או לסתם תכניות שלא מצליחות להצחיק כמו זו של ליאור שליין, עד שדברים כאלה – בסיסיים כאמור בסאטירה בועטת ומדויקת – גורמים לנו להרמת גבה. "עד כאן 2020" הצליחו להרים לי את הגבה כמה פעמים במהלך תכנית אחת, וזו מחמאה גדולה.
