ימינה משלמת את מחיר ההתעלמות מסוגיות דת

"השרה חוטובלי, את כנציגת הציבור הולכת שולל את ציבור הציונות הדתית כי אמרת להם 'אל תדאגו, אני אדאג לציונות הדתית'", זעקה השבוע ח"כ איילת שקד מעל דוכן המליאה, בעקבות החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר לידי מפלגת ש"ס את ראשות הוועדה למינוי דיינים. "איך את נותנת שראשות הוועדה למינוי דיינים תעבור לידי החרדים? איך את עושה את זה? חרפה! אין לי מילה אחרת". שקד פנתה אף לחברי הליכוד והוסיפה: "הציבור לא יסלח לכם".

החרה החזיק אחריה בצלאל סמוטריץ', שהפנה את חיציו לראש הממשלה: "נתניהו כל־כך בז להשקפת העולם ולציונות הדתית. ראש הממשלה אומר שהציונות הדתית חשובה לו. מה הוא עשה לנציגיה במפלגתו? נתניהו בז לציונות הדתית – לדרכה, לרבותיה, לאנשיה ולתורה שלה".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ירדן מאותתת: אנחנו כאן ואנחנו חלק מהמשוואה
– תושבים בירושלים מחריפים את המאבק במיזם "רחוב פתוח" 
– בלוד מנסים להנמיך את המואזין, המוסלמים: זו מלחמת דת

את נוסחת הסטטוס־קוו, שלפיה מינוי דיינים יחולק על פי מפתח של שליש לחרדים האשכנזים, שליש לחרדים הספרדים ושליש לציונות הדתית, הגה יעקב נאמן ז"ל שישב בראש הוועדה למינוי דיינים ב־2011. זו הייתה נוסחה גלותית מקוממת. גם בבית המשפט העליון יש דילים, אבל לא על פי מפתח שבטי כה בוטה. אולם לנאמן לא הייתה ברירה, כי החלופה הייתה רמיסה טוטלית של הציונות הדתית.

ינון אזולאי מש"ס עלה למתקפה. "יש לך עזות מצח לבוא לפה ולדבר על החרדים?" קרא לעבר שקד. "את יודעת כמה אנחנו הוגנים איתך, אנחנו אלה שדואגים לכם". זוהי הזדמנות להגיד משהו על הדאגה הש"סניקית. מי שעוקב אחרי היסטוריית ההתנהלות הכוחנית שלהם, יודע שגם כבשות הרש שהם העניקו במשורה היו מסורסות. פעם אחר פעם הטילו הש"סניקים וטו על כל מועמד ציוני־דתי שלא בא להם טוב בעין.

מועמד שרכש השכלה אקדמית רחמנא ליצלן? לא בבית מדרשנו. מועמדים ששמם נקשר איכשהו עם ארגון צהר? מוקצים מחמת מיאוס. מועמד שכיהן כדיין בבית דין לגיור? זה רפורמי זה, טרף מוחלט. הם יצרו משוואה שאם המועמד הסרוג איננו חצי חרדי, הסיכוי שלו להתמנות נמוך מאוד. באחד מהסבבים אף הרחיקו לכת והודיעו שהם מוכנים לקבל רק מועמדים מישיבת כרם ביבנה, הממוקמת על הרצף שבין העולם החרד"לי לחרדי.

כשהתנהל מו"מ על מינוי מועמדים לבית הדין הגדול, הודיעו בש"ס שהם לא מוכנים לקבל מועמדים ששירתו בצה"ל. זה היה אמור לפסול את הרב אליעזר איגרא, ורק התעקשותו של יו"ר הוועדה שטייניץ והלחץ מבג"ץ שאם לא ימונו דיינים יאבד בית הדין מסמכויותיו, עשו את שלהם. אגב, אחרי שהרב איגרא מונה, הם התחילו לכנות אותו "הרב הגאון". דקה לפני כן הוא היה ציוני כופר, וכשהם חתמו על המינוי הם דאגו לתת לו הכשר רטרואקטיבי. כשהש"סניקים מבטיחים לדאוג לציונות הדתית, צריך לדאוג. המונופול של ש"ס מתבטא גם במינוי הראב"דים (ראש אבות בתי הדין, תפקיד מקביל לנשיא בית הדין בבתי המשפט הכלליים). כל עוד ש"ס מחזיקה בבקרי השליטה, לא ימונו ראב"דים מהציונות הדתית. הווטו הזה, למותר לציין, מעולם לא התקיים בכיוון ההפוך.

כשהתנהל מו"מ על מינוי מועמדים לבית הדין הגדול, הודיעו בש"ס שלא יקבלו מועמדים ששירתו בצה"ל. רק התעקשות של שטייניץ ולחץ מבג"ץ מנעו את הווטו

ההתנהלות הבעייתית של דרעי לא מסתכמת במינוי דיינים. מאז שנת 2015 לא נבחר שום רב עיר מהציונות הדתית. לא רק הסרוגים סובלים מהעוצר הכפוי אלא גם חרדים שאינם ממחנה דרעי, כי דרעי לא ממנה שום רב שאיננו איש שלו. השיטה של ש"ס פשוטה: אם הם לא מצליחים להשיג רוב למועמד של דרעי, שום רב לא ימונה בכלל.

במדינת ישראל יש היום עשרות רשויות מקומיות שאין בהן רבני ערים, גם כאלה שאין סיכוי שימנו רב חרדי. קחו למשל את המועצה המקומית בית־אל. לאחר פרישתם של הרבנים מלמד ואבינר מינתה המועצה את הרב אריאל בראלי, אבל זהו מינוי פרטי מטעם התושבים שלא קיבל את אישור משרד הדתות. כך גם בקריית־ארבע. השיטה של שר הדתות פשוטה: אם אין לו שליטה מוחלטת על התוצאה, הוא לא פותח בכלל בהליכים לבחירת רבנים. חברי הכנסת הדתיים של הליכוד שותקים ולא נוקפים אצבע. לא חוטובלי, לא אלקין, לא אדלשטיין ולא אף אחד אחר.

קשרים לא מספיקים

הח"כים של ימינה הזילו דמעות במליאה, אבל קשה לומר שהנושא ממוקם גבוה בסולם העדיפויות שלהם. שקד אמנם רשמה הישג אדיר בקדנציה שלה כשרת משפטים כשהצליחה למנות שלושה דיינים סרוגים לבית הדין הגדול, אולם הנושא לא הופיע בקמפיין ימינה אף לא ברמז. מה זה אומר על החשיבות שהמפלגה מייחסת לנושא? האם במו"מ שניהל בנט עם נתניהו הסוגיה עלתה בכלל לדיון?

בואו נדבר על בנט. בקדנציה שלו במשרד הדתות לאחר בחירות 2013 הוא מינה חמישה רבנים. הישג יפה. בבחירות 2015 הוא קיבל את משרד החינוך, וכשנשאל מה יהיה על מינויי רבנים ודיינים, הוא ענה שיש לו מנופים תקציביים חזקים מול החרדים במשרד החינוך והוא יגיע איתם להסכמות. מה הוא עשה עם המנופים הללו? מערכת היחסים שלו עם הח"כים החרדים נראתה כמו ירח דבש בין נערה כנועה לשייח' טורקי. הוא נתן ונתן, ולא דרש בתמורה דבר.

להתנהלות הזאת יש מחירים. בראש ובראשונה בהעצמת סגנון הפסיקה הקנאי שמרחיק את הציבור מהרבנות. ויש מחיר נוסף. אתר 'מקור ראשון' פרסם סרטון שעסק בשאלה אם יש גדולי דור בציונות הדתית. להיעדרם של רבני ערים בכירים יש תרומה מכרעת למספר הקטן של פוסקים בעלי שיעור קומה לאומי. יש אמנם פוסקים כמו הרב אליעזר מלמד, שכתבו הרבה וזכו למעמד של פוסקים גדולים בקנה מידה ארצי, כפי שיש אנשי עסקים גדולים שלא סיימו בגרות, ומדענים בולטים שלא כיהנו כפרופסורים באוניברסיטה. אולם הם בודדים. זו לא דרך המלך.

בציונות הדתית, לתפקיד ממלכתי יש תרומה מכרעת להתקבלותו של פוסק בישראל. כך למשל, הרב יעקב אריאל לא היה זוכה למעמדו אם לא היה מכהן כרב העיר רמת־גן. ואת הרב מיכה הלוי איש כמעט לא הכיר בשנים שבהן עמד בראש ישיבה קטנה בתל־אביב. המצב הנוכחי פוגע מאוד במעמדם של פוסקים סרוגים בתוך עולם התורה הכללי, ותורם תרומה מכרעת לכך שבציונות הדתית כמעט אין 'גדולי דור' בעלי משקל ציבורי כבד.

אז לציונות הדתית אין היום אבא ואימא בכנסת, ולמצב הקיים יש השפעה שלילית גם על המוכנות של תלמידי חכמים צעירים להיכנס למסלול המפרך של לימודי דיינות, אולי מסלול הלימודים הקשה והתובעני ביותר שקיים כיום בישראל. גם כך מינוי לתפקיד דיין משול לזכייה בפרס נובל. לא מספיק להיות גאון ולהיכנס למערה קרוב לעשור מצאת החמה ועד צאת הנשמה, בלי קשרים ופוליטיקה אין למועמד סיכוי. עכשיו, גם עם קשרים ופוליטיקה אין למועמד הסרוג סיכוי.

תיקון

בטור שפורסם פה לפני שבועיים נפלה שגיאה: שכר הטרחה החריג שפסק בית המשפט בעניין הדירות של גומא אגייאר ז"ל מול הכותל המערבי, שולם לעזבונו של המנוח ולא לעורך הדין של העיזבון ד"ר הראל ארנון, כפי שאולי אפשר היה להבין מהכתוב.