מגלים את אמריקה: על עסקת טראמפ, חוזרים בתשובה וסיגריות

חלק מהקוראים אולי לא מכיר את סוג האנשים המתסכל הזה, אבל מי שמעשן מיד יבין: מבחינת המעשנים, הסוג הנורא ביותר של הקיום האנושי הוא של אלו שהפסיקו לעשן. הם כל כך מתרגשים מעצמם ומהמהלך ה"הו כה חכם" שהם עשו, שהם לא מפסיקים לדבר עליו. אבל ממש לא מפסיקים. ואם זה היה מסתכם בזה שהם מספרים לך יום וליל איזה תותחים הם שהם הפסיקו לעשן, בחיי שהייתי מפרגן. אבל מה שבאמת הופך אותם לבלתי נסבלים זו העובדה שהם הופכים למיסיונרים. לא מספיק להם שהם מתגעגעים לסיגריה הם רוצים שתצטרף אליהם. וכל האמצעים כשרים. הם חופרים לך יום וליל במגוון דרכים: "תראה כמה כסף אנחנו חוסכים", ו"אתה לא יודע איזה כיף זה לעלות במדרגות ולא להתנשף"; הם מצטטים לך בידענות מחקרים שקובעים כמה העישון מסוכן ולכמה מחלות הוא גורם, כאילו שלא שמעת את כל אלה אלף פעמים קודם.

יותר מהעובדה שהם נודניקים ומיסיונרים, יכולה להוציא מהדעת התחושה שלהם שהם נעלים ממך. פתאום הם מתחילים להשתעל כל פעם שאתה מוציא סיגריה, ואז מסננים לך משפט כמו: "איזה אפס. אין לך יכולת שליטה עצמית מינימלית. זה כל כך קל להפסיק לעשן! הנה תראה אותנו". ואתה תופס את הראש ואומר: "באיזו זכות הם מעירים לי? הרי הם לא מעשנים בערך שבוע. עד לפני כמה ימים הם עוד עמדו איתי בפינת עישון והסריחו בדיוק כמוני. איך בשבוע של גמילה הם הפכו ליותר מוסריים ממני, יותר אמיצים ממני?"

ואת מיסיון גמילת-העישון הזה ייבאו לנו קרבות הימין השבוע בטוויטר. אם עוד היה זכר לנגמ"ש המיתולוגי ההוא, אולי הייתי משתמש בקלישאה השחוקה הזו; מאחר שמנוחתו עדן, נקרא לזה סתם ויכוחים במחנה הימין. במהלך הוויכוחים האלה התגלה תת-ז'אנר של ויכוחים אודות עסקת המאה של טראמפ. לקרוא לחברים האלה "ביביסטים" יהיה מאוד לא נכון. אני חושב שהשם המתאים ביותר לחבורה הזו, אולי דווקא בגלל ההקשר לעסקת המאה יהיה: "מגלים את אמריקה".

לז'אנר של אותם "חוזרים בתשובה" – שגילו תמיכה מאוחרת בימין – יש כמה מאפיינים בולטים: תמיכה חד משמעית בראש הממשלה ופסילה של כל מי שחושב אחרת ממנו; מחזור אינסופי של טענות נגד בית המשפט העליון/הפרקליטות/המשטרה בטון ידעני ובעל חשיבות, כאילו שהם המציאו את הטיעונים. עד כאן כאמור, לגיטימי לגמרי. החוצפה מתחילה כשהם בזים למתנחלים ולציונות הדתית.

נתחיל דווקא בד"ר גדי טאוב, שכפי שמעיד על עצמו הגיע זה לא מכבר לחוגי הימין והפך לנציג נלהב של המחנה. לצערנו, זה כולל גם הפגנת בוז לכל מה שהיה פה קודם:

מה שבאמת מרגיז בציוץ הזה הוא העובדה שלולא המתנחלים החננות האלה, שחיו בתת תנאים בראשית הדרך, ומאז מקיזים את דמם – מילולית – על גבעות יהודה ושומרון, עסקת טראמפ כלל לא הייתה מגיעה לעולם ולא היה על מה להחיל ריבונות. אם באמת היו המתנחלים (גילוי נאות: הכותב נולד בחולון שבגוש דן ומתנחל מקצועי כבר 16 שנים, כן ירבו) כאלה גורנישטים, היה הרבה יותר קל לקבוע את מפת הקונספט שבזכותה מעז טאוב לזלזל בהם. אבל אחרי כל כך הרבה שנים שבהם הסאטירה השמאלנית ומיטב הפובליציסטים כינו אותנו בשלל כינויים, גידלנו כבר עור כזה שחסין גם למר טאוב.

ב"ה, לא אלמן מתנחל, והיו מי שהשיבו לו.

שרה העצני, יו"ר "ישראל שלי" ונכדתו של אליקים העצני, מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה וממקימי מקרית ארבע:

עמנואל שילה, עורך עיתון בשבע, השיב גם הוא:

והיו גם כאלו שאבחנו שז'אנר הימין הזה הוא מאוד-מאוד ייחודי:

והיו כמובן גם חברים מהשמאל שהכינו פופקורן ונהנו מההצגה:

"המורה, הכלב אכל לי את הטוויטר"

חבר כבוד במסדר ה"בואו נבוז לציונות הדתית כי אחרת נצטרך להאשים את נתניהו, ולעזאזל העובדות" הוא כמובן בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו. אותו אי אפשר להאשים שהוא נהיה ימני רק בשנים האחרונות, אבל הבן היקיר יאיר גילה בשנים האחרונות – בתזמון מופלא לחקירות נגד אביו – שהמשטרה, הפרקליטות ובית המשפט הם לא מה שחשבנו. או יותר נכון, לא מה שהוא חשב.

במשך יותר מעשרים שנים כותבים בעיתונות הימין נגד המוסדות האלה. זכורים לי טוריו של יאיר שפירא במדור "שופטים ושוטרים"   בעתון בשבע, טוריו של קלמן ליבסקינד במקור ראשון ומאוחר יותר גם מוסף שלם שיצא מדי שבוע בשם "בצדק", שכתב הלוך ושוב על כל הנושאים שעליהם מצייץ היום נתניהו ג'וניור.

למרבה צערו, אני לא היחיד שזוכר את זה ושם לב לתזמון הנהדר שבו הנושא הזה התחיל להפריע למשפחת נתניהו. עוד יותר לצערו, אבא של יאיר הגן על המוסדות האלה כל כך בהתלהבות שבאמת קשה לו לבוא לאחרים בטענות. אבל איך אומרים: אף אחד עוד לא הפריע לכמה עובדות לחרב לו תיאוריה טובה. בטח לא יאיר נתניהו.

עם מי הוא לא רב השבוע?

הרקע לוויכוח עם עמית סגל היה ויכוח אחר בין העיתונאי אלי ציפורי (מצטרף חדש יחסית לז'אנר המגלים את אמריקה) לבין שמעון ריקלין וינון מגל. (תאמינו לי שאתם מודים לי שאני לא מעדכן אתכם גם בוויכוח הזה):

תבינו את יאיר, הכלב אכל לו את הטוויטר בדיוק מהתקופה שבה כל קורא עיתון בארץ ידע מה זה מסמך יצחקי. בשלב מסוים נתניהו הודה:

שזה נחמד חוץ מטעות אחת: לא כל אזרחי ישראל הימנים נחשפו לזה רק מתחילת תפירת התיקים. היו גם שניים-שלושה ימניים שידעו על זה כשנתניהו הצעיר עוד הלך עם תיק אוכל לגן. כשסגל התעייף מלריב עם נתניהו ג'וניור, החליף אותו אבישי גרינצייג מגלובס:

זה עוד נמשך ונמשך לעייפה. זה מתעקש על בדיקת זמנים, וזה בטוח שרק באתר מידה כתבו על זה.

בסוף נתניהו הבן כתב כך:

וכל זה היה רק בתחילת השבוע. וכדאי להדגיש: נהדר שכל כך הרבה אנשים רואים עכשיו את מה שבימין צעקו עליו ונלחמו עליו במשך שנים; אבל לבוא ולהטיף מוסר כי עכשיו אנחנו לא צועקים מספיק חזק? אני לא חושב שיש הגדרה במילון לחוצפה ברמה הזו.

אבל רגע לפני שעוזבים את נתניהו הצעיר ואבישי גרינצייג, בהמשך השבוע קיבל ה"רומן" ביניהם תפנית נוספת בעלילה. זה התחיל מציוץ של ינון מגל:

והמשיך ככה:

ואז נתניהו טען שזו וועדת איתור שמינתה את מנדלבליט והציגה אותו לממשלה כמועמד יחיד, ואז גרינצייג הוכיח שהצגת מועמד יחיד הייתה לפי בקשת הממשלה. ואז הם עברו לשי ניצן, שם הזכיר גרינצייג ליאיר את השבחים שאביו חלק לאיש ואת ההתנגדויות מימין, ונתניהו השיב שאלו היו מחמאות גנריות והוא לא באמת התכוון.

ואז גרינצייג רמז על העדויות של ניר חפץ שסיפרו על הלחצים שהפעיל כדי להכניס אייטמים לוואלה סלבס, וזה מה שקרה:

הפיד נכנס להלם. גרינצייג היה הראשון למיטב ידיעתי שהציג את הקירבה בין נתן אשל לנתניהו ואפילו זכה לתשובה, סוג של תשובה, ולא חסימה. אבל השמחה הייתה מוקדמת. למחרת גרינצייג נחסם. חבל, זו הייתה יכולה להיות תחילתה של ידידות מופלאה.

"נו, נו, נו" משפטי

בין ריבונות לנתן אשל הפיד, ייתכן וחמקה מכם העובדה שגם השבוע בית המשפט הישראלי הביא את העצבים לימין. לפחות בעניין הזה אין מחלוקות פנימית. שופט בית משפט השלום בתל-אביב החליט לפסוק כמה עשרות אלפי שקלים לטובת פעילות המחאה נגד המסתננים, שפי פז וסוזי צמח-כהן, לאחר שעיתונאי "הארץ" אסף רונאל כינה אותן "ניאו-נאציות".
אם זה היה נגמר בזה, זה לא היה מעניין. השופט החליט גם לחנך את פז וצמח כהן, והוריד סכום מהפיצוי כיוון שבעבר הן התבטאו בחריפות נגד בית המשפט העליון. כך שופט בישראל שומר על חופש הביטוי. דיברת נגדנו? תקבל פחות. אחר כך יגידו כל מגני הדמוקרטיה שהשופטים הם אובייקטיביים וללא משוא פנים.

הפיד הפנים את העניין מהר. קודם כל יעץ לאביעד גליקמן, הידוע כמגן על העליון בכל הזדמנות, לנצל את התקדים:

החברים בימין הבינו את הרמז ושינו כיוון מהר:

בן-ארי אולי קיווה שבפעם הבאה לא יפסלו אותו כל כך מהר, והסכים:

יאיר יעקובי מאנדרדוס חישב מה יותר משתלם:

הנדל עושה סמוטריץ'

השר לשעבר בצלאל סמוטריץ' קיבל המון אהבה בפיד, מכל הקשת הפוליטית, וגרף מחמאות על תפקודו כשר התחבורה. מיד עם כניסתו לתפקיד הוא פרסם את מספרו האישי, והחל לטפל בבעיות של אנשים: מאוטובוס שלא הגיע בזמן או דילג על תחנה ועד לתלונות של תושבי נתניה שהנתיב החדש לשלושה נוסעים תקע להם את העיר כבר בשלב הפיילוט.

אז מתברר שהשר החדש לתקשורת, יועז הנדל, ראה כי טוב והחליט לאמץ. שיהיה בהצלחה.

נקווה שגם יוני כהן יקבל תשובה בקרוב. אחרי הכל, מדובר בשלום בית:

משהו קטן וטוב

אם הבטיחו לכם בעתידות בבזוקה "עד גיל 21 תגיעו לירח", ולא הבנתם למה זה עוד לא קרה, קבלו את השרשור המשעשע והמחכים הבא, שמסביר מה צריך לקרות כדי שתהפכו לאסטרונאוטים. רמז: לא יודע אם זה יפיל אתכם מהכיסא, אבל רמז: לדעת לעשות בלונים ממסטיק זה לא כישרון נחוץ.