אלה עשר דקות מסויטות, מהממות, נוראיות. יכולתי לבחור שלא לצפות בהן, ובכל זאת לא יכולתי שלא לצפות בהן. עשר דקות שבהן הפך ג'ורג' פלויד, גבר שחור ממיניאפוליס, מאדם חי ונושם לגופה מתה שראשה נשמט כשהיא מועלית לאלונקה. עשר דקות שבהן שוטר לבן מצמיד את ברכו בכוח ובנחישות לצווארו של פלויד, כשזה חוזר ומבקש, חוזר ומחרחר, חוזר ולוחש עד אפיסת כוחותיו – "אני לא יכול לנשום".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מגלים את אמריקה: על עסקת טראמפ, חוזרים בתשובה וסיגריות
– הכלכלנית הראשית: מכנה משותף ברור בין מובטלי הקורונה
– המאבק באנטישמיות חייב לעלות מדרגה
המהומות האלימות והוונדליזם שהגיעו לאחר מכן ושטפו את ארה"ב ראויים כמובן לדיון משלהם, אבל אני רוצה להמשיך ולהתעכב על התמונה המחרידה הזו, של שוטר לבן המועך את צווארו של גבר שחור עד שהאחרון מת. מכיוון שמאחורי התמונה הזו יש עולם שלם של עובדות ומספרים שחשוב לדעת, כדי לרדת לשורשי ההתרחשות בארה"ב. לשני הצדדים במערכה העגומה הזו יש דרך קלה לפטור את המקרה דרך התייחסות אינדיבידואלית לשוטר הספציפי ולמת הספציפי, אבל האמת היא שיש מערכת שלמה של נתונים קשיחים שבסופו של דבר מובילים לתוצאה הזו, שדומה הרבה יותר מדי לתוצאותיהם של מפגשים אחרים בין שוטרים לבנים לעצורים שחורים.
נתחיל באשמת הממסד. ויש כזו, בהחלט. גברים שחורים הם כ־5.6 אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב. רבים מכם ודאי חושבים שנפלה כאן טעות, כי הרי בניו־יורק, בלוס־אנג'לס ובמיאמי – ערים שהישראלים פוקדים תכופות – שיעור השחורים גבוה הרבה יותר. אבל האוכלוסייה השחורה היא רק 13 אחוזים מאזרחי ארה"ב כולה, וגברים שחורים הם רק 5.6 אחוזים. מתוך מספר הכלואים בארה"ב, לעומת זאת, גברים שחורים הם 40.2 אחוזים. ארה"ב היא מאכלסת בתי הכלא הגדולה ביותר בעולם. רק 5 אחוזים מאוכלוסיית העולם מתגוררת בה, אבל אחד מכל ארבעה אסירים ברחבי תבל כלוא בארה"ב – 25 אחוזים.
שחורים מקבלים עונשים כבדים יותר מלבנים על אותן עבירות. מערכת הכליאה האמריקנית היא מערכת כלכלית ענקית, שבמידה רבה החליפה את העבדות, שגם היא הייתה בראש ובראשונה מערכת כלכלית. שימו לב לניסוח של התיקון ה־13 לחוקה האמריקנית, שנחקק ב־1865 ושם קץ לעבדות: "לא תתקיים עבדות או העסקה בכפייה, למעט כענישה על פשע שאדם הורשע בו על פי דין". אי אפשר להתכחש לעובדה שמאז ועד היום השלטון והממסד – הלבנים, כמובן – עשו הכול כדי להכניס כמה שיותר שחורים לתוך ההחרגה המובנית בתיקון, כלומר להפוך כמה שיותר שחורים לעבריינים. העובדה הזו מגובה לאורך כל ההיסטוריה האמריקנית מאז מלחמת האזרחים.
התוצאה היא שכאשר אדם שחור נעצר בידי שוטר לבן, המצב שונה מאוד מהמקרה ההפוך. מאחורי כתפיהם של השוטר הלבן דרק שובין והאזרח השחור ג'ורג' פלויד עומדים דורות על דורות של אוכפי חוק ואזרחים שחורים, שלמפגש ביניהם יש סוף כמעט ידוע: עונש כליאה חמור. כשהנעצר הוא לבן, הסוף אחר.
מצד שני, אי אפשר להסיר אשמה לחלוטין מאחריותה של האוכלוסייה השחורה למצב. גם זאת, בגלל נתונים: ב־2018, גברים שחורים בארה"ב היו אחראים ל־53 אחוז ממקרי הפשע שאינם רצח, ול־60 אחוז ממקרי השוד. כזכור, הם רק 6.5 אחוז מהאוכלוסייה. אלה רק דוגמאות. שחורים מעורבים כמעט בכל סוגי הפשעים, הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. בין השנים 1980 ל־2008, 52 אחוז מהרוצחים בארה"ב היו שחורים. 93 אחוז מהנרצחים על ידי שחורים היו שחורים גם כן. מדובר בטרגדיה עגומה וארוכת שנים, לופ אינסופי של דיכוי, אבל גם חוסר לקיחת אחריות מספקת מצד הקהילה השחורה לעתיד הדור הבא.
לממסד הלבן יש אחריות אדירה למצב, ואחריות לא מעטה מוטלת גם על הקהילה השחורה. וכאן מגיע הנתון האחרון, שטיפול בשורשיו יכול אולי להתוות את נתיב היציאה של ארה"ב מתישהו מהמבוי החברתי הסתום שראינו השבוע את תוצאותיו: 66 אחוזים מהילדים השחורים בארה"ב גדלים במשפחה חד־הורית, פי שניים מאשר בקרב לבנים. למעלה ממחצית מהילדים השחורים גדלים ללא אב נוכח בבית.
הנה דברים שאמר נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, בנאום שנשא בשנה הראשונה לנשיאותו בכנסייה שחורה בעירו שיקגו: "מכל הסלעים שאנו בונים עליהם את חיינו, המשפחה היא החשובה ביותר… אבות הם מורים ומאמנים. הם חונכים ומודלים לחיקוי. אבל אם נהיה כנים עם עצמנו, יותר מדי אבות חסרים ביותר מדי בתים. הם נטשו את האחריות שלהם, מתנהגים כמו ילדים במקום גברים. ויסודות המשפחות שלנו חלשים יותר בשל כך. אתם ואני יודעים כמה זה נכון בקהילה האפרו־אמריקנית. אנו יודעים שיותר ממחצית מכלל הילדים השחורים גרים במשקי בית חד־הוריים, מספר שהוכפל – הוכפל – מאז שהיינו ילדים. אנו מכירים את הסטטיסטיקה: ילדים שגדלים ללא אב – הם בעלי סיכוי גבוה פי חמישה לחיים בעוני ובפשע; סיכוי גבוה פי תשעה לנשור מבית הספר, וסיכוי גדול פי 20 להגיע לכלא". אובמה, יש לציין, גדל גם הוא ללא אב.
ברור שגם כאן יש סיבה ומסובב; כשיש כל כך הרבה גברים שחורים בכלא, יותר אמהות נאלצות לגדל את ילדיהן לבד. אבל זה לא כל הסיפור. הסיפור הגדול הוא התפרקות מוסד המשפחה השחורה, עניין שארה"ב חייבת לטפל בו בלי שהיא נתונה בכבלי התקינות הפוליטית, מביטה לבעיה בעיניים ומתחילה לנסות לפתור אותה. כשהנושא הזה יתחיל להשתפר, תוכל אמריקה להתחיל לחטט ולתפור את פצעי העבר המדממים. ולנו רק נותר לשמור על המשפחות שלנו, סלע קיומנו. תשאלו את ברק אובמה.
