"האלימות אינה מוסרית מכיוון שהיא צומחת מתוך שנאה, במקום מתוך אהבה. היא הורסת את הקהילה והופכת את אחוות בני האדם לבלתי אפשרית. היא מותירה את החברה בחד־שיח במקום בדו־שיח. האלימות נגמרת בכך שהיא מביסה את עצמה. היא יוצרת מרמור אצל הניצולים ואכזריות אצל המחריבים". את הדברים הללו אמר אפרו־אמריקני ידוע בשעה שעוד כינו את השחורים בארה"ב בכינויים שאין להעלות היום על דל שפתיים, ולא נתנו להם לממש את זכות הבחירה, את חופש התעסוקה ואת השוויון בפני החוק. גם כשהחוק הכתוב דיבר בעדם, מעשית הם נקטלו ללא רחם, לעיתים, בידי כוחות הביטחון ובידי קו־קלוקס־קלאנים למיניהם. מרטין לותר קינג הצליח להביא למהפכה בלי לחרוג מהקו המוסרי שלו, בלי לנפץ חלון ראווה, בלי לשלוח ידו בביזה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המענקים עבור החזרת עובדים יעוותו את השוק
– התקדים המסוכן בעניין שפי פז שמאיים על חופש הביטוי
– גישת נשיא מכון הרטמן מסוכנת לקשר בין ישראל לתפוצות
העולם המודרני, המתוקשר היטב במדיות אינספור, יוצא בטענה כמו־מפוכחת: אם לא תעשה בלגן, אם לא תשרוף את המועדון, לא יתעניינו במחאה שלך. לא יסקרו, לא ידברו, ובוודאי שאיש לא יחשוב לחתור לשינוי. בימים אלו ארה"ב בוערת, מכסחת, שורפת את עצמה לדעת במפגן ונדליזם קטלני שיש המגבים אותו בשם הטענה המפוקפקת הזו. מתוך התמונות הקשות המגיעות משם בעקבות ההרג הנורא והמיותר של ג'ורג' פלויד, כבר קשה להבחין בין מוחים אידיאולוגיים ובין האגף הרועש, המנפץ, המוצא לעצמו הזדמנות להביא חורבן בשם הצדק.
ההיסטוריה מוכיחה שמאבקים רועשים כשלו לא פעם, ואחרים נחלו הצלחה בלי להידרדר לאנטי־חברתיות מזיקה. מהפכת מרטין לותר קינג ומחאת MeToo הוכיחו שמאבקים גדולים יכולים לקטוף כותרות, וחשוב מכך – להנחיל ערכים חדשים, בלי שרפת ניידות, בלי השבתת המשק ואף בלי חסימת כבישים. "החוק העתיק של עין תחת עין מותיר את כולם עיוורים", אמר האיש החכם הזה, שהוביל את מהפכת זכויות השחורים הגדולה ביותר במאה שעברה, ונותר מקור השראה עבור המונים גם שנים לאחר שנרצח. "הוא אינו מוסרי מכיוון שהוא מבקש להשפיל את היריב במקום לרכוש את הבנתו; הוא מבקש להשמיד במקום לשנות".
לתגובות: orlygogo@gmail.com
